החלטה דרמטית של התובעת הכללית.  פאם בונדי, התובעת הכללית של ארצות הברית, הודיעה היום כי היא מורה לתובעים הפדרליים לדרוש עונש מוות עבור לואיג'י מנג'יוני, החשוד ברצח של בריאן תומפסון, מנכ"ל יונייטד הלת'קייר,שהיה אחד המקרים המדוברים ביותר בארה"ב בשנה האחרונה. 

תומפסון נרצח בדצמבר האחרון בירי מחוץ למלון בניו יורק, והמקרה עורר הדים גדולים בשל אופיו המתוכנן והמניעים האפשריים שמאחוריו. ההחלטה של בונדי, שמגיעה כחלק ממדיניות קשוחה שהיא מובילה מאז כניסתה לתפקיד, שמה את המקרה הזה במרכז השיח הציבורי והמשפטי, ופותחת דיון מחודש על עונש המוות באמריקה.

מנג'יוני, בן 26, נעצר כמה ימים לאחר הרצח בעיירה באלמנטו, פנסילבניה, לאחר חיפושים נרחבים. הוא מואשם ברצח פדרלי ובמספר עבירות נוספות, כולל שימוש בנשק עם משתיק קול ועבירות טרור. בונדי תיארה את המעשה כ"רצח מתוכנן וקר דם שהדהים את אמריקה", והדגישה כי היא רואה בו מקרה של אלימות פוליטית שדורש תגובה חריפה. 

זו הפעם הראשונה בתקופת ממשל טראמפ השני שהמשרד המשפטים מבקש להפעיל את עונש המוות, מה שמסמן שינוי משמעותי מהגישה של ממשל ביידן, שביטל את ההוצאות לפועל הפדרליות.

• האישה החזקה בממשל טראמפ ומלחמתה בהונאות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עונש מוות בארה"ב: איפה זה אפשרי ומי מחליט?

עונש המוות בארה"ב הוא נושא מורכב שמשתנה ממדינה למדינה ומתחלק לשתי רמות – פדרלית ומדינתית. ברמה הפדרלית, הממשלה יכולה להטיל עונש מוות על עבירות חמורות כמו רצח, טרור או סחר בסמים בקנה מידה גדול, וההחלטה נתונה בידי התובעים הפדרליים תחת הנחיית התובע הכללי – במקרה הזה, פאם בונדי. יש כיום כ-40 אסירים ב"שורת המוות" הפדרלית, וההוצאות לפועל מתבצעות בדרך כלל במרכז כליאה בטרה הוט, אינדיאנה, בעיקר באמצעות זריקת רעל.

ברמת המדינות, המצב שונה. מתוך 50 המדינות, 27 עדיין מאפשרות עונש מוות, כולל מדינות כמו טקסס, פלורידה ואוקלהומה, שבהן הוא נפוץ יחסית. לעומת זאת, 23 מדינות – כולל ניו יורק – ביטלו אותו לחלוטין. 

בניו יורק, שביתת עונש המוות בוטלה ב-2004, והחוק במדינה לא מאפשר להטיל אותו כיום, גם במקרים חמורים. לכן, במקרה של מנג'יוני, שמואשם ברצח תומפסון בניו יורק, התביעה המדינתית לא יכולה לדרוש עונש מוות – אבל התביעה הפדרלית, שפועלת תחת חוקים נפרדים, כן יכולה, וזה בדיוק מה שבונדי עושה.

• מזנקת 420% - מה הסיבה ומה קורה לרוב אחרי זינוקים
• המשקיעים של קור סיינטיפיק דחו את הצעת הרכישה של קורוויב ב־9 מיליארד דולר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סעודיה חושפת את אצטדיון NEOM: מתקן הספורט התלוי הראשון בעולם

לגבי הסמכות של בונדי, כתובעת הכללית היא אכן יכולה להנחות את התובעים הפדרליים לדרוש עונש מוות במקרים שבהם יש אישום פדרלי, כמו במקרה הזה שבו מנג'יוני מואשם בעבירות פדרליות חמורות. עם זאת, ההחלטה הסופית אם להטיל את העונש תלויה בוועדת עונשי מוות במשרד המשפטים ובאישור בית משפט פדרלי לאחר משפט. בונדי לא יכולה להחליט לבד, אבל ההנחיה שלה היא צעד משמעותי שקובע את הטון לתהליך המשפטי.

בעד ונגד עונש המוות: הוויכוח הישן מתעורר מחדש

הדיון סביב עונש המוות בארה"ב מעלה טיעונים חזקים משני הצדדים. מי שתומך בו, כמו בונדי ותומכי ממשל טראמפ, טוען שהוא משמש כהרתעה נגד פשעים חמורים ושמבטיח צדק לקורבנות ולמשפחותיהם. במקרה של תומפסון, הם רואים ברצח של מנכ"ל בכיר מעשה שמסכן את היציבות החברתית, ולכן דורשים עונש מקסימלי כדי לשלוח מסר ברור. יש גם טענה כלכלית – תומכים אומרים שהוצאה לפועל זולה יותר מאשר כליאה לכל החיים, אם כי מחקרים מראים שמשפטי עונש מוות דווקא יקרים יותר בגלל הערעורים הארוכים.

מנגד, המתנגדים טוענים שהוא לא באמת מרתיע – שיעורי הפשיעה לא יורדים במדינות שמשתמשות בו בהשוואה לאלה שביטלו אותו. הם מצביעים על סיכונים של טעויות משפטיות – לפי ארגונים כמו "פרויקט
התמימות", לפחות 190 אסירים שוחררו מ"שורת המוות" מאז 1973 לאחר שהוכח שהם חפים מפשע. 

יש גם את הזווית המוסרית: רבים רואים בו עונש לא אנושי שמנציח אלימות במקום לפתור אותה. במקרה של מנג'יוני, חלק מהמתנגדים מדגישים את הסימפתיה הציבורית כלפיו, שנובעת מתסכול מהמערכת הבריאות, ושואלים אם עונש מוות כאן לא ייתפס כנקמה פוליטית במקום צדק.

למה המקרה הזה כל כך חשוב ומה התקדים שהוא יוצר?

רצח בריאן תומפסון הוא לא עוד מקרה פלילי – הוא הפך לסמל של תסכול עמוק מהמערכת הבריאות האמריקאית. תומפסון, כמנכ"ל של יונייטד הלת'קייר – חברת הביטוח הגדולה בארה"ב – היה דמות שנויה במחלוקת בגלל שיעורי דחיית התביעות הגבוהים של החברה (32%, כפול מהממוצע בתעשייה). המחסלים שנמצאו בזירה עם הכיתוב "דחה", "עכב" ו"הדח" רומזים על מניע שקשור לתסכול מהתנהלות חברות הביטוח. מנג'יוני עצמו, לפי המשטרה, כתב מסמך שבו ביקר בחריפות את מערכת הבריאות, מה שהפך אותו בעיני רבים לגיבור עממי, במיוחד בקרב צעירים ושמאלנים שרואים בו מישהו שנלחם במערכת מושחתת.

ההחלטה של בונדי לדרוש עונש מוות כאן היא תקדים משמעותי כי היא מראה שהממשל הנוכחי מוכן להשתמש בכלים הכי חזקים שלו נגד מה שהוא מגדיר כאלימות פוליטית. זה לא רק עונש על רצח – זה ניסיון להציב גבול ברור נגד התקפות על דמויות בכירות בתאגידים, ולמנוע תופעה של "צדק עצמי" שיכולה להתפשט אם התסכול הציבורי ימשיך לגדול. המקרה הזה גם מבליט את המתח בין התביעה הפדרלית למדינתית – בעוד ניו יורק לא יכולה להטיל עונש מוות, הממשל הפדרלי נכנס כאן כדי להבטיח ענישה חמורה יותר, מה שמעלה שאלות על היחסים בין הרשויות.

למה בונדי רוצה לזעזע, ומה אומרים בוול סטריט?

בונדי רוצה להשתמש במקרה הזה כמסר חד-משמעי: אלימות נגד מנהיגי תאגידים לא תיסבל, והיא תטופל ביד קשה. מאז שנכנסה לתפקיד, היא דוחפת מדיניות של החזרת עונש המוות הפדרלי, כחלק מהבטחת
ממשל טראמפ להחזיר "חוק וסדר". 

היא רואה ברצח של תומפסון לא רק פשע, אלא איום על הסדר הכלכלי והחברתי, במיוחד לאור התמיכה הציבורית שמנג'יוני קיבל ברשתות החברתיות. על ידי דרישה לעונש מוות, היא מנסה ליצור הרתעה – להראות שמי שינסה לחקות את המעשה הזה ייתקל בעונש הקשה ביותר, ולמנוע מקרים דומים בעתיד נגד מנהלים בכירים.

בוול סטריט, התגובות מעורבות. מצד אחד, יש תמיכה במהלך של בונדי בקרב מנהלים בכירים שחוששים מהאלימות הגוברת נגד תאגידים. חברות כמו יונייטד הלת'קייר, ששווי השוק שלה עומד על כ-500 מיליארד דולר, רואות בזה צעד שמגן על היציבות שלהן. 

מנגד, יש חשש בקרב משקיעים שהמקרה הזה יגביר את המתח הציבורי נגד תאגידים גדולים, במיוחד בתחום הבריאות. מניית יונייטד הלת'קייר כבר חטפה ירידה של כ-5% אחרי הרצח, והמשפט הזה – עם עונש מוות אפשרי – עלול להפוך לסמל שימשוך עוד מחאה נגד התעשייה. אנליסטים אומרים שזה יכול להוביל ליותר תנודתיות בשוק, במיוחד אם התגובה הציבורית תתגבר.

המקרה של מנג'יוני עוד רחוק מסיום. המשפט הפדרלי יצטרך להוכיח שהרצח עומד בקריטריונים לעונש מוות – כמו כוונה ברורה לזרוע טרור – וזה לא יהיה פשוט, במיוחד עם הסימפתיה הציבורית שקיימת כלפיו.

בונדי, שרוצה להפוך את זה לדוגמה, עשויה להיתקל בהתנגדות משפטית וציבורית, אבל היא נחושה להראות שממשל טראמפ לא ייסוג. בינתיים, השאלה הגדולה היא אם המהלך הזה באמת ימנע מקרים עתידיים – או שמא יצית עוד יותר את הזעם נגד המערכת שהובילה לרצח הזה מלכתחילה