בכתבותיי הקודמות, עמדתי והצגתי את השוני המהותי בין הסטנדרטים הנהוגים בארצנו, לאלו המוכרים בשווקי הענק של סין והודו. בעקבות פניות רבות מצד הקוראים, כפי שהבטחתי, אתחיל השבוע לבחון עבורכם, את שווקי ההון של הודו וסין. עם זאת, לטעמי יש להכירם ראשית. את הכתבה הראשונה בסדרה אקדיש לסין, בשל העניין הרב אשר היא מעוררת בקרב קוראינו, ובשבוע הבא, אעסוק בהודו. על השווקים העיקריים, ההגבלות העומדות בפני משקיעים זרים, סוגי המניות הנסחרות והרכבן בשוק.

אציין, כי אולי הפרט החשוב ביותר לגבי שווקים אלו, הינו כי הקורלציה שלהם עם שווקי המערב נמוכה מאוד. בעשור האחרון. לפי מחקרים של בנק UBS השוויצי, הקורלציה בין ביצועיי המניות בסין עם שווקי המערב עומדת על פחות מ-0.2. נתון זה הינו בעל משמעות, בעולם בו רוב השווקים בעלי קורלציה גבוהה מאוד, כגון השוק שלנו וארה"ב. לפיכך, משקיע נבון הרוצה לפזר סיכוניו, ימצא עניין רב בהשקעות בשוק ההון הסיני.

הונג קונג זה בסין?

עד כמה שהתשובה לשאלה זו טריוויאלית, באשר לשוק ההון אין זה ברור בכלל. המסחר בניירות ערך בסין, מתנהל בשלוש בורסות עיקריות. בורסות "היבשת" (mainland), ובורסת הונג-קונג. בבורסה זו נסחרות המניות הזרות ה-H והרד צ'יפס, עליהן ארחיב בהמשך. בורסת הונג קונג מרכזת כ-175 מיליארד דולר, עלפי נתוני בנקים זרים בה ורשומות בה למסחר כ-120 מניות.

בורסות היבשת, מצויות בשנגחאי ובשנזן. בבורסות אלו מתנהל הסחר בניירות מקומיים, מניות ה-A וה-B. עיקר ההון הסיני ממוקד בשווקים אלו. כמות ההון בשווקים אלו עומדת על מעל ל-500 מיליארד דולר. כלומר, סך הון ניירות הערך בסין, הינו כ-700 מיליארד דולר. לצורך השוואה, בארה"ב וביפן, היקף ההון בשווקים, עומד על 14 טריליון דולר ו-4 טריליון דולר בהתאמה. אציין, כי כמות ההון המיוצג בבורסת שנגחאי, הגדולה בסין, היא כמעט כפולה מזו אשר בשנזן. אוסיף, כי היקף המסחר היומי בשלושת הבורסות העיקריות של סין הוא כ-4 מיליארד דולר ליום.

מניות סוג א' ? ה-A SHARES

מרבית ההון בשווקי סין מרוכז סביב מניות אלו. אם סך כל ההון בשווקי המניות של סין עומד על 700 מיליארד דולר, הרי שמניות ה-A מהוות 71.4% ממנו, או חצי טריליון דולר. שוק זה, הינו השלישי בגודלו באסיה, מבחינת כמות ההון בו. במניות A ניתן לסחור, כאמור, רק בבורסות היבשה. אלו מניות של חברות סיניות הפתוחות למשקיעים מקומיים בלבד, ולקרנות חוץ תחת הגבלות כבדות, עליהן אעמוד מיד. בבורסות ה"יבשה" רשומות כ-1,200 מניות כאלה. חברות אלו כפופות לחוקי הדיווח החשבונאי של מערכת החשבונאות הסינית, ונעשים בהתאם לכלליה.

מניות ה-A, היו סגורות בפני משקיעים זרים, ויש הטוענים כי גם היום, הם אינן נגישות כלל. בנובמבר 2002, הושק המוסד למשקיעים מוסדיים זרים מאושרים (QFII). תחת הוראות אלו, יכולים משקיעים זרים לסחור במניות ה-A, בשנגחאי או בשנזן. בנוסף, נפתחו בפני משקיעים מוסדיים אלו, שווקי האג"ח המקומיים, הממשלתי והתאגידי, כמו גם ניירות נוספים אשר מאושרים מעת לעת. למשקיעים המאושרים (לא בהכרח תרתי משמע) על ידי השלטונות, ניתן חופש פעולה בקנייה ומכירה של ניירות הערך הסיניים.

חופש פעולה, טוב אז לא ממש. על מנת לקבל את האישור האמור, יש לעמוד במספר הגבלות. ראשית, ההון של המשקיע המוסדי חייב "להיכנס" כולו, במלוא היקפו, עם כניסת המשקיע לסין. במידה וכסף זה אינו מושקע, הוא מוחזק בחשבונות יואניים, בבנקים מקומיים. ההתחייבות הבסיסית של כל קרן שכזו, היא להון שאינו נמוך מ-50 מיליון דולר. הקרן הזרה, אינה יכולה למשוך את כספה בחזרה לפני שעברה שנה מכניסתה לשוק, ולאחר מכן, היא יכולה למשוך כל שלושה חודשים, סכום שלא יעלה על 20% מהשקעתה הראשונית. יש עוד. רווחי הקרן הזרה, ניתנים למשיכה בסוף כל שנה חשבונאית לאחר בחינת ספרי הקרן, על ידי הרשות המוסמכת.

אם עומדת הקרן הזרה בכל המגבלות הנ"ל, היא תוכל לסחור בניירות ערך סיניים. עם זאת, היא לא תוכל להחזיק יותר מ-10% מסך הון המניות של חברה, אשר מניותיה הן מסוג A. לקרנות זרות אסור להחזיק יותר מ-20% מחברות אלו, יחדיו. כלומר, אם קרנות אחרות מחזיקות כבר ב-20% מחברה כלשהי, קרן נוספת לא תורשה לרכוש מניות, בטרם יקטינו קרנות אחרות את אחזקתן. דבר זה, עלול ליצור מצב בו המניות למשקיעים זרים, ימכרו במחיר גבוה יותר מאשר למקומיים.

רד צ'יפס, מניות B ו-H

שוק המניות של סין מכיל, כאמור, 4 סוגי מניות. מניות הרד צ'יפס, הן מניות של חברות אשר מאוגדות ורשומות במדינות מחוץ לסין, כאשר לצורך עניין זה, הונג קונג, נחשבת מחוץ לסין, אפרופו השאלה שעלתה כאן מוקדם יותר. עם זאת, חברות האם, או האגף המרכזי של אותה חברה, חייבים להיות רשומים כסיניים. בנוסף, חלק מהבעלות בהן היא ממשלתית - ועיקר הכנסותיהן מקורן בסין. מניות של החברות הללו, כפופות לנוהלי מסחר מארה"ב, כגון החשבונאות המקובלת (GAAP).

מניות ה-H הן בעלות מאפיינים דומים לרד-צ'יפס. מניות אלה נסחרות על פי מטבע זר, וחלקן דואליות - למניות A הרשומות ביבשה. מניות אלה נקראות רד צ'יפס ו-H ורשומות למסחר מחוץ ל-MAINLAND, בעיקר בהונג קונג, כמו גם בבורסות זרות אחרות.

לבסוף, מניות ה-B הן מניות סיניות הרשומות ביבשה, כלומר, בשנגחאי ובשנזן. מניות אלו נסחרות על פי מטבעות זרים, אשר המניה מוצמדת אליהם. הן "פתוחות" לקהל הרחב, בכללו, משקיעים זרים. כיום, יש מעל ל-110 מניות שכאלה בבורסות היבשת. הן כפופות, כמו הרד צ'יפס וה-H, לסטנדרטים חשבונאיים בינלאומיים.

הרכב שוק המניות הסיני

אנשי בנק UBS, מצביעים על השוני בין הרכב המניות בסין לבין שאר העולם. בסין, הם מדגימים: ענף האנרגיה מהווה מעל ל-22% משוק ההון, בעוד בשאר העולם, מניות האנרגיה מהוות רק כ-7%. ענף הטלקום הסיני, מהווה 24% מהשוק, בעוד בשאר העולם, הוא מהווה לא יותר מ-5%. כמובן, שאיש אינו מופתע מהרכב זה, שכן למדנו על החסרון בשירותים פיננסיים בסין, והנה הביטוי לכך בשוק המניות. בעוד שבשאר העולם, מניות פיננסיות מרכיבות כ-24% מהשוק בממוצע, הרי בסין, מניות של גופים פיננסים מהוות רק כ-7.5%, מהשוק. על שירותי הבריאות גם כן דנו בעבר, מניות שירותים אלו בסין, מהוות כ-0.32% מהשוק, בעוד בשאר העולם הם כ-12%, פי 36.

*בשבוע הבא, כאמור, אציג בפניכם, ממעוף הציפור, את שלל בורסות הודו. לאחר מכן, נרד ונסקור מניות ספציפיות בסין והודו, כלומר חברות מקומיות וניירות ערך מכל סוג. אשמח, אם תמשיכו לכתוב ולהאיר את עיניי מנסיונכם במדינות אלו, כמו גם אם ברצונכם כי ארחיב לגבי סקטור מסויים או כל דבר.