תהא השומה שומת אמת

החלטתו של השופט מגן אלטוביה בעמ"ה 1022/09 ובעמ"ה 6725-08-12 (פקיד שומה למפעלים גדולים נגד רובומטיקס טכנולוגיות בע"מ), שניתנה ביום 9.2.2014 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הייתה לצנינים בעיני מייצגי הנישומים. באותו מקרה התגלעה מחלוקת מקצועית בין הצדדים (שעליה לא נרחיב את הדיבור). ללא קשר למחלוקת המקצועית כשלעצמה טען המבקש (פקיד השומה למפעלים גדולים) כי תצהיר שהוגש לבית המשפט, מטעם המשיבה, כלל טענות עובדתיות שלא נטענו בשלבי ההשגה (לרבות מסמכים שלא הוצגו בשלב ההשגה) ויש בכך משום הרחבת חזית אסורה. בית המשפט קיבל את עמדת המבקש, והסתמך (בעיקר) על החלטה שניתנה בעבר, בעמ"ה 68/93 (מיקרוקול נגד פקיד השומה), וממנה עולה (לכאורה) כי הצגת טיעונים עובדתיים חדשים שלא עמדו בפני פקיד השומה עובר להוצאת השומה, אינה מתיישבת עם מטרת ההליך כולו. אשר על כן קבע השופט אלטוביה (בעניין "רובוטיקס") כי "היה על המשיבה להציג בפני המבקש את כל המסמכים הרלוונטיים להכרעה בעניינה בשלב ההשגה. משלא עשתה כן, אין לאפשר לה מקצה שיפורים במסגרת הערעור". יצוין כי הכרעתו של השופט אלטוביה בעניין "רובוטיקס" אינה מתיישבת בכפיפה אחת (לכאורה) עם החלטתו מיום 30.11.2005 (בש"א 21122/05; בכור מנשה ואחרים נגד פקיד שומה כפר סבא). באותו מקרה טענו הנישומים כי מן הראוי לבטל צווים שהוצאו להם על ידי פקיד השומה, גם בשל כך שההנמקות לצווים לוקות בחסר ושונות מהנמקותיו של פקיד השומה בשלב א'. השופט אלטוביה דחה את הבקשה והעיר כי על דרך כלל לא תותר הבאת טענה עובדתית חדשה שלא הועלתה בשלב עריכת השומה או ההשגה, ואולם אין מדובר בעיקרון נוקשה וניתן להעלות טענה חדשה שאין בה משום קיפוח הנישום או שניתן לראותה כפיתוח טענה שנכללה (גם אם בדרך חלקית ומקוצרת) בהליכים הקודמים להליך הערעור, הן על ידי המשיב והן על ידי הנישום. באותו מקרה הוסיף השופט אלטוביה כי "...ככלל יש לנהוג בגמישות כלפי הצדדים, ולאפשר להם לכלול את אותה טענה בנימוקיהם, על מנת להגיע אל תכלית שומת האמת...". נציגי הלשכות המקצועיות (לשכת עורכי הדין בישראל ולשכת רואי החשבון בישראל) הצטרפו אפוא לערעור שהוגש על ידי רובוטיקס טכנולוגיות בע"מ, וביום 2.4.2015 דחה בית המשפט העליון את בקשתה של רובוטיקס, בשל נימוקים מקצועיים (שכאמור, לא נרחיב עליהם את הדיבור). עם זאת, וללא קשר להכרעה הספציפית, התייחסו השופטים בהרחבה לסוגיה העקרונית (פרוצדורה או מס אמת), ובשל חשיבות הנושא נצטט להלן את הדברים: "...גם לפי גישת המשיב אין מקום לחסום דרכם של נישומים המבקשים להעלות טענות חדשות במסגרת ההליך הערעורי לפני בית המשפט המחוזי, אך בשל כך שטענות אלה מועלות בראשונה לפני בית המשפט, ובלבד שאפשרות זו לא תנוצל לרעה. הדבר מסור לשיקול דעת בית המשפט המחוזי הדן בעניין. הטעם לכך נעוץ, לטענת המשיב, בכך שבית המשפט המחוזי אמור אמנם להכריע במחלוקת בין שני בעלי דין החלוקים ביניהם, הנישום מצד אחד ופקיד השומה מצד שני, אך מוטלת עליו החובה לוודא שהשומה שהוצאה לנישום היא שומת אמת ושהוראות הדין בתחום המס תיושמנה באופן נכון ומתוך חתירה לכך שישולם מס אמת על ידי הנישום. אנו מקבלים את הצהרת המשיב – כפי שהיא עולה מתגובתו לבקשה שלפנינו – לפיה עמדת המשיב הייתה מאז ומעולם שהצדדים לערעור מס רשאים להעלות לפני בית המשפט טענות לשם בירור מס אמת, בכפוף לכך שאפשרות זו לא תנוצל לרעה, בנתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית, וכי טענות המבקשת בעניין שלפנינו אינן אלא "התפרצות לדלת פתוחה". ואכן, בית משפט זה פסק זה מכבר כי בדונו בערעור מס, יושב בית המשפט המחוזי לא רק כמכריע בסכסוך בין שני בעלי דין כבערעור אזרחי רגיל, אלא שמוטלת עליו חובה לוודא שהשומה תהא שומת אמת (ע"א 495/63 מלכוב נגד פקיד השומה, תל-אביב, פ"ד יח(2) 683, 686). ואולם, יובהר, אין בהלכה זו כדי לאפשר לנישום העלאת טענות חדשות ללא כל מגבלה לפני בית המשפט המחוזי. השאלה אלו טענות חדשות ראויות להישמע ובאיזה שלב, מונחת לפתחו של בית המשפט המחוזי, והוא אמור להפעיל בעניין זה שיקול דעת מדוד ושכל ישר, בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה..." אין לנו אלא להצטרף בכל לב לדברים שנכללו בהחלטת בית המשפט העליון, ולשבח את הנוגעים בדבר (לרבות נציגי הגופים המקצועיים, שהצטרפו כאמור לערעור).

הכותב - ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות', רו"ח     <center>>