בהתפטרות עקב העתקת מקום מגורים מזכה, די בקיום התנאים שבחוק ובסיבה שהובילה להתפטרות ואין דרישה למניע נוסף שיכשיר את הזכאות

עובדות לי גלמידי (להלן: "העובדת") עבדה בתפקיד של מאתרת כתובות בחב' יעד פתרונות בטוחים בע"מ (להלן: "המעסיקה"). העובדת טענה כי קיבלה שכר קבוע בסך 6,000 ש"ח ללא תלות בהספק עבודה ומבלי להחתים שעון נוכחות. עקב גירושין, שינתה העובדת את מגוריה מת"א לבית הוריה אשר נמצא בהתנחלות. העובדת הודיעה בע"פ על מעבר המגורים וכתוצאה מכך על סיום עבודה עתידי. עם זאת, העובדת המשיכה לעבוד מביתה בהסכמת המעסיקה, מתוך רצון להמשיך את יחסי העבודה. בהמשך, צורת העסקה זו נתקלה בקשיים רבים לרבות קשיים טכניים בתשתית התקשורת באזור. בשלב מסוים, בחודש 11/10, הפסיקה המעסיקה להעביר עבודה לעובדת ואף סירבה לשלם לה משכורת בגין אותו חודש. כתוצאה מכך נותקו יחסי העבודה בין הצדדים.  המעסיקה סירבה לשלם את פיצויי הפיטורים בטענה כי העובדת לא עומדת בדרישות החוק לעניין התפטרות בעקבות שינוי מקום מגורים וזאת משום שהעובדת התפטרה לא בעקבות גירושין, שהרי הייתה גרושה הרבה לפני התפטרותה וכן לא לשם מעבר להתנחלות אלא עקב קשיים כלכליים, ונוכח מחלוקת עם מנהלת המעסיקה שהוביל לעזיבת העובדת באופן חד צדדי וללא מתן הודעה מוקדמת. עוד נטען כי העובדת גרמה לנזקים עקב היעדרויות, איחורים, האטה בעבודה ותפוקה נמוכה מהמצב הרגיל כך שנוצר פער בין השכר ששולם לעובדת לבין השכר לו הייתה זכאית. לפיכך, תבעה העובדת פיצויי פיטורים עקב סיום העסקתה נוכח העתקת מקום מגוריה  להתנחלות ומגורים שם למעלה מחצי שנה. בנוסף, עתרה העובדת לתשלום שכר קבוע בגין חודש 11/10 וכן תשלום דמי הבראה אשר קוזז שלא כדין מתלוש שכר של חודש זה. מנגד, המעסיקה טענה כי העובדת היא שניתקה קשר עם המעסיקה ולא החזיקה תיקים וגרמה נזק רב למעסיקה. המעסיקה קיבלה בלית ברירה את ההתפטרות החד צדדית של העובדת, שילמה את המגיע לעובדת וניכתה את דמי ההודעה המוקדמת מבלי שהעובדת הביעה הסתייגות. עוד נטען כי העובדת עברה לעבוד אצל מתחרה והשמיצה את המעסיקה בכל פורום אפשרי וגרמה לנזק רב אשר התבקש בגינו קיזוז. פסק דין בית הדין קבע כי בבחינת מעבר מקום המגורים על פי החוק והפסיקה אין דרישה למניע שגרם להעתקת המגורים אלא מהי הסיבה להתפטרות. אין מחלוקת על המעבר  להתנחלות אלא על הסיבה שהובילה להתפטרות. העובדת הוכיחה כי גרה בהתנחלות מעל חצי שנה, מהעדויות עלה כי העתקת מקום המגורים השפיע על יכולת העובדת להמשיך בעבודתה אצל המעסיקה וזאת עקב הארכת זמן הנסיעה לעבודה באופן משמעותי. הניסיון של הצדדים להמשיך עבודה מהבית של העובדת כשל. נקבע כי לא הוכח שהעובדת עזבה את עבודתה וכן לא הייתה פניה מצד המעסיקה לדרישה לחזרת העובדת לעבודה ו/או מכתב המבהיר כי המעסיקה רואה בהתנהלות העובדת כהתפטרות. מכאן, שלא ניתן לקבוע מי יזם את סיום ההעסקה אולם עצם הוכחת העובדת כי עברה להתנחלות וכי המעבר השפיע על המשך העסקתה במתכונת קודמת, הוביל לקביעה כי העובדת זכאית לפיצויי פיטורים עקב סיום העסקתה. חישוב הפיצויים נעשה על בסיס תלושי השכר היות שחזקה כי תלושי השכר משקפים את המציאות לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בהם אלא אם יוכח אחרת. העובדת לא הוכיחה כי תלושי השכר אינם אמתיים. לעניין תשלום חודש שכר עבודה ודמי הבראה אשר קוזזו מדמי ההודעה המוקדמת, נקבע כי ע"פ סעיף25 לחוק הגנת השכר, אין לנכות משכר עבודה סכומים כלשהם, אלא סכומים המותרים על פי חוק זה. הניכוי נעשה ע"י המעסיקה באופן חד צדדי מבלי שהוכח כי העובדת הסכימה לכך ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת אינו נמנה על הסכומים המותרים על פי חוק הגנת השכר. לפיכך, המעסיקה חויבה בתשלום השכר ודמי הודעה מוקדמת.  לעניין קיזוז סכומים להם טענה המעסיקה בגין נזקים, נקבע כי לא הוכח ולו ראשית ראיה בגין הנזקים הנטענים ולכן הם נדחו.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"