לא ניתן לקבל החזר בלו בגין חוב אבוד

ת"א 21235/12 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-רשות המסים בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי התובעות אינן זכאיות להחזר בלו ששולם בגין דלק חב בלו שהוצא ממקום ייצור, נמכר, והתמורה בגין מכירתו הפכה לחוב אבוד, וזאת קודם לתיקון החוק והוספת סעיף 12א לחוק, שעניינו אי הכרה בחובות אבודים. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים התובעות הן חברות דלק, והן עונות להגדרת "יצרן" בלשונו של חוק הבלו על דלק, התשי''ח-1958 (להלן: "חוק הבלו"). התובעות טוענות שבמהלך השנים נוצרו להן חובות אבודים, אשר בגינם העבירו התובעות בלו לנתבעת. במהלך השנים נוצרו לתובעות חובות אבודים. החובות נוצרו בגין עסקאות מכירת סוגי דלק שונים אשר בגינם העבירו התובעות בלו לנתבעת, והם נחשבים אבודים משום שלמרות ניסיונותיהן טרם הצליחו התובעות לגבותם ובנסיבות העניין קיימת סבירות גבוהה מאוד כי גם לא יצליחו לגבותם אף בעתיד. המחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא בשאלת הזכות להחזר בלו ששולם בגין דלק חב בלו שהוצא ממקום ייצור, נמכר, והתמורה בגין מכירתו הפכה לחוב אבוד, וזאת קודם לתיקון החוק והוספת סעיף 12א לחוק, שעניינו אי הכרה בחובות אבודים. דיון בלו הוא מס עקיף חד שלבי, המוטל על יצרני הדלק. אירוע המס הוא חד פעמי, בהוצאת הדלק ממקום ייצור/אתר אחסון, לשימוש בישראל. החבות בבלו אינה מותנית בקיום עסקה, בקבלת תמורה בגינה, או בכך שתצמיח ליצרן רווח. כמפורט לעיל, חוק הבלו קובע מפורשות כי הבלו מוטל על היצרן, כהגדרתו בחוק הבלו, שישלמו בעת הוצאת הדלק ממקום הייצור. אינני מקבל אפוא את טענת התובעות לפיה חוק הבלו הוא רב שלבי וגם כי אירוע המס הוא במועד המכירה לצרכן הסופי. הבלו מוטל פעם אחת, על יצרן הדלק, בהוצאת הדלק ממקום ייצור/אתר אחסון ובנקודת זמן זו מתרחש אירוע המס. טענת התובעות הסומכת ידה על פסק דין אלקה דינה להידחות בשל שני נימוקים מרכזיים: ראשית, פסק דין אלקה עוסק בחובות אבודים בחוק מע"מ בעוד העניין דנא נסב על חוק הבלו. בע"א אלקה ההכרה בחובות אבודים מנומקת על פי היגיון כלכלי ולפיו הערך המוסף בא לידי ביטוי בהפרש שבין מכירותיה של היחידה הכלכלית לבין קניותיה. על פי ע"א אלקה, לפי סעיף 16 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), "העוסק" הוא החייב בתשלום המע"מ, ברם המע"מ, כ"מס עקיף", "מגולגל" על הלקוח והוא זה הנושא בנטל המס. לפיכך אין הצדקה שנטל המס ייפול על שכמו של "העוסק", אשר גם לא קיבל תמורה בגין הסחורה שסיפק, וההנחה היא שגם לא יקבל. ההיגיון שבבסיס דברים אלה אינו רלוונטי לחוק הבלו, שכן חוק הבלו אינו ממסה הכנסה אלא את השימוש בדלק. בהתאם, הרציונל שבבסיס המיסוי ממשיך להתקיים, גם אם התברר בדיעבד כי לא שולם תמורתו, אך הדלק נצרך או שנעשה בו שימוש. יתר על כן, ההבדל המהותי בין חוק מע"מ לחוק הבלו נעוץ בכך שלהצדקה להכיר בחוב אבוד בחוק מע"מ נמצא עיגון בלשון החוק, בעוד שבחוק הבלו לא נמצא הצדק שכזה – בהיעדר עיגון לשוני. לב ליבה של הבעיה במקרה דנא הוא שאין בחוק הבלו כל אזכור ולו גם מינימלי לעניין של חובות אבודים. אין זה ייתכן בראייתי כי בית המשפט יבנה קונסטרוקציה משפטית כלשהי מבלי שתהא לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק. התובעות מבקשות ליצור הסדר של הכרה בחובות אבודים לעניין בלו, על בסיס פרשנות שהיא חיצונית לחלוטין ללשון החוק. גם אם מדובר בפרשנות תכליתית אין לנתקה מלשון החוק שהיא מפרשת. חוק הבלו שותק. גם אם ייאמר ששתיקתו של החוק טעונה פירוש, הפירוש הנכון הוא שלפנינו הסדר שלילי. ההיסטוריה החקיקתית של חוק הבלו מלמדת כי המחוקק, במודע ובמכוון, בחר שלא ליתן השבה בגין חובות אבודים, והדף פעם אחר פעם את ניסיונותיהם של יצרני הדלק לקדם תיקון חקיקה בכיוון זה. אם מדובר בהסדר שלילי כי אז אין מקום שבית המשפט יחיל את הדין הקיים על המצב המשפטי וזאת מאחר שהמחוקק התכוון "מדעת" שלא להחילו. אל לו לבית המשפט לחוקק על דרך חקיקה שיפוטית בנוגע להשבת הבלו בגין חובות אבודים, ואף לקבוע בהסדר זה קריטריונים מקלים ומיטיבים מאלה שקבע המחוקק לעניין מס ערך מוסף, בנוגע להשבת מס בגין חובות אבודים. תוצאה התביעות נדחו. כל אחת מהתובעות חויבה בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.   בבית המשפט: המחוזי מרכז לפני: כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר ניתן ביום: 22.2.2015     <center>>