לא ניתן לקבל החזר בלו בגין חוב אבוד
עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי
ת"א 21235/12 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-רשות המסיםת"א 21235/12
"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-רשות המסים
בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי התובעות אינן זכאיות להחזר בלו ששולם בגין דלק חב בלו שהוצא ממקום ייצור, נמכר, והתמורה בגין מכירתו הפכה לחוב אבוד, וזאת קודם לתיקון החוק והוספת סעיף 12א לחוק, שעניינו אי הכרה בחובות אבודים.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
התובעות הן חברות דלק, והן עונות להגדרת "יצרן" בלשונו של חוק הבלו על דלק, התשי''ח-1958 (להלן: "חוק הבלו"). התובעות טוענות שבמהלך השנים נוצרו להן חובות אבודים, אשר בגינם העבירו התובעות בלו לנתבעת. במהלך השנים נוצרו לתובעות חובות אבודים. החובות נוצרו בגין עסקאות מכירת סוגי דלק שונים אשר בגינם העבירו התובעות בלו לנתבעת, והם נחשבים אבודים משום שלמרות ניסיונותיהן טרם הצליחו התובעות לגבותם ובנסיבות העניין קיימת סבירות גבוהה מאוד כי גם לא יצליחו לגבותם אף בעתיד. המחלוקת בין הצדדים בתיק זה היא בשאלת הזכות להחזר בלו ששולם בגין דלק חב בלו שהוצא ממקום ייצור, נמכר, והתמורה בגין מכירתו הפכה לחוב אבוד, וזאת קודם לתיקון החוק והוספת סעיף 12א לחוק, שעניינו אי הכרה בחובות אבודים.
דיון
בלו הוא מס עקיף חד שלבי, המוטל על יצרני הדלק. אירוע המס הוא חד פעמי, בהוצאת הדלק ממקום ייצור/אתר אחסון, לשימוש בישראל. החבות בבלו אינה מותנית בקיום עסקה, בקבלת תמורה בגינה, או בכך שתצמיח ליצרן רווח. כמפורט לעיל, חוק הבלו קובע מפורשות כי הבלו מוטל על היצרן, כהגדרתו בחוק הבלו, שישלמו בעת הוצאת הדלק ממקום הייצור. אינני מקבל אפוא את טענת התובעות לפיה חוק הבלו הוא רב שלבי וגם כי אירוע המס הוא במועד המכירה לצרכן הסופי. הבלו מוטל פעם אחת, על יצרן הדלק, בהוצאת הדלק ממקום ייצור/אתר אחסון ובנקודת זמן זו מתרחש אירוע המס.
טענת התובעות הסומכת ידה על פסק דין אלקה דינה להידחות בשל שני נימוקים מרכזיים: ראשית, פסק דין אלקה עוסק בחובות אבודים בחוק מע"מ בעוד העניין דנא נסב על חוק הבלו. בע"א אלקה ההכרה בחובות אבודים מנומקת על פי היגיון כלכלי ולפיו הערך המוסף בא לידי ביטוי בהפרש שבין מכירותיה של היחידה הכלכלית לבין קניותיה. על פי ע"א אלקה, לפי סעיף 16 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), "העוסק" הוא החייב בתשלום המע"מ, ברם המע"מ, כ"מס עקיף", "מגולגל" על הלקוח והוא זה הנושא בנטל המס. לפיכך אין הצדקה שנטל המס ייפול על שכמו של "העוסק", אשר גם לא קיבל תמורה בגין הסחורה שסיפק, וההנחה היא שגם לא יקבל. ההיגיון שבבסיס דברים אלה אינו רלוונטי לחוק הבלו, שכן חוק הבלו אינו ממסה הכנסה אלא את השימוש בדלק. בהתאם, הרציונל שבבסיס המיסוי ממשיך להתקיים, גם אם התברר בדיעבד כי לא שולם תמורתו, אך הדלק נצרך או שנעשה בו שימוש. יתר על כן, ההבדל המהותי בין חוק מע"מ לחוק הבלו נעוץ בכך שלהצדקה להכיר בחוב אבוד בחוק מע"מ נמצא עיגון בלשון החוק, בעוד שבחוק הבלו לא נמצא הצדק שכזה – בהיעדר עיגון לשוני. לב ליבה של הבעיה במקרה דנא הוא שאין בחוק הבלו כל אזכור ולו גם מינימלי לעניין של חובות אבודים. אין זה ייתכן בראייתי כי בית המשפט יבנה קונסטרוקציה משפטית כלשהי מבלי שתהא לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק. התובעות מבקשות ליצור הסדר של הכרה בחובות אבודים לעניין בלו, על בסיס פרשנות שהיא חיצונית לחלוטין ללשון החוק. גם אם מדובר בפרשנות תכליתית אין לנתקה מלשון החוק שהיא מפרשת. חוק הבלו שותק. גם אם ייאמר ששתיקתו של החוק טעונה פירוש, הפירוש הנכון הוא שלפנינו הסדר שלילי. ההיסטוריה החקיקתית של חוק הבלו מלמדת כי המחוקק, במודע ובמכוון, בחר שלא ליתן השבה בגין חובות אבודים, והדף פעם אחר פעם את ניסיונותיהם של יצרני הדלק לקדם תיקון חקיקה בכיוון זה. אם מדובר בהסדר שלילי כי אז אין מקום שבית המשפט יחיל את הדין הקיים על המצב המשפטי וזאת מאחר שהמחוקק התכוון "מדעת" שלא להחילו. אל לו לבית המשפט לחוקק על דרך חקיקה שיפוטית בנוגע להשבת הבלו בגין חובות אבודים, ואף לקבוע בהסדר זה קריטריונים מקלים ומיטיבים מאלה שקבע המחוקק לעניין מס ערך מוסף, בנוגע להשבת מס בגין חובות אבודים.
- חשבים משיקה מוצר חדש : הסורק - שירות התראות משפטיות
- חשבים מציגה מהפיכה טכנולוגית בעולם דיני העבודה והשכר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תוצאה
התביעות נדחו. כל אחת מהתובעות חויבה בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.
בבית המשפט: המחוזי מרכז
לפני: כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר
ניתן ביום: 22.2.2015

מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
