חרד לגורלם: לשלם לעיתונאים משכורות גבוהות יותר

השבוע חשפה אלה ברייר, כתבת אייס, מידע חשוב בנוגע לעשייתו הכפולה של הדובר/ עיתונאי, אשר גולד. להפתעתי, חלק נכבד מהתגובות לידיעה היו נזעמות והלינו על פגיעה בשמו הטוב של גולד ובפרנסתו תוך התעלמות מעיקרון ההגינות שהופר במסגרת עשייה זו. אין זה רלוונטי אם הדגש של ארגון הרבנים הוא על הסיקור הישראלי או זה שמחוץ, גם השאלה בנוגע לכמות הסיקור שהארגון זכה לו אינה חשובה. שכן בעידן של תחום אפור ממילא וניגוד אינטרסים תמידי בזירה התקשורתית, יש יותר מדי נפגעים מה"סוכנים כפולים", ובראשם עומדים כמובן הקוראים.

אבל לא רק הקוראים נפגעים מניגוד האינטרסים. כך למשל אותו יחצונאי עשוי לקבל אינפורמציה מטעם היחצנים ככתב, בזמן שלא היה נחשף למידע זה אילו לא היו מזכים אותו באמונם, מתוך השערה הגיונית שהוא נמצא (רק) בצד השני. מאידך, הוא עשוי להיחשף למידע מערכתי ולהדליף אותו לכלי תקשורת אחר כדי לחזק קשרים כדובר. איני אומר שכך עשה מר גולד, אבל הסיכון או הסיכוי לכך, קיים.

בעצם, תוכן שיוקי?

איני הסנגור של אייס או של ברייר והיא גם אינה צריכה אחד שכזה בגלל שעשתה את עבודתה נאמנה, אבל לכל מי שטען שמדובר בסיקור קטנוני, מומלץ שיחשוב שוב. שכן גולד, עם כל הסימפטיה למבוכתו הנוכחית ומאידך גם טינה על שלא ראה לנכון לבחור בדרך האתית, אינו לבד. ואם לא נלין על התנהלות שכזו, היא תתרחב.

אני באופן אישי מכיר כמה אנשי מקצוע שמתנהלים בצורה דומה, למשל, עיתונאי שמקדם מותגים מסוימים בזמן שהוא משמש ככתב צרכנות או עיתונאי בכיר יותר בכלי תקשורת מרכזי שבמקביל מציע עצמו כיועץ חיצוני לחברות אותן מסקר ולנציגיהם בתקשורת, כמו שפנה בעבר גם אליי.

כשעיתונאי מציע לי שישמש כיועץ חיצוני ללקוח הוא מעמידני במצב בעייתי, שכן אם אקבל הצעתו הרי שמעבר לנושא האתי אני עלול לסבך את הלקוח באם הדבר יתגלה, מאידך, אם אשיב בשלילה אזי שהעיתונאי עלול להתנקם בלקוח, וזו בדיוק הסיבה שעלינו להוקיע מהשורש את התופעה. אסור בתכלית האיסור שדוברים או אנשי יח"צ יקבלו תגמול מכלי תקשורת. מדובר בקביעה שאני בהחלט מתעקש עליה (וזו גם כמובן מערכת היחסים של כותב מדור זה עם "אייס" ). וזאת בנוסף לעובדה שכל התנהלות אחרת עלולה להפוך את הטקסטים לתוכן שיווקי לכל דבר.

כלי תקשורת צריכים לשלם יותר לעיתונאים

מצב המשכורות בעיתונות הישראלית אינו מצדיק את התופעה, מה גם שהמקרה שסוקר באייס מתאר דובר שהפך לעיתונאי ולא להפך, ובכל זאת אני רואה לנכון להזכיר את העובדה שיש עיתונאים שפשוט נותר רק לרחם עליהם, "על חיסכון כלכלי אין על מה לדבר", ציטוט של אחד מחבריי מהצד השני: "קל וחומר אם יש משפחה לטפל בה". התשוקה לעסוק בעיתונות לצד הזילות שבתשלום המשכורות בענף וודאי גורמת לחשוב על מקורות רווח נוספים ואפורים וכך נפתחת לה הדלת לתופעת היחצונאים - עיתונאי שהוא גם יחצן.

הצעות, שאלות, או גידופים קלים ל: [email protected]