"מניית העם" לא מצליחה להתאושש - להלן הסיבות

מניות חברת התרופות טבע נחשבו במשך שנים ל"מניות-העם" והוחזקו כמעט בכל תיקי ההשקעות של הישראלים. לפני כשלושה חודשים ירדו מניות טבע בכ-20% ומאז הן נכנסו לתרדמת. האם תם עידן העליות במניות טבע?
ד"ר גלי אינגבר |

מניות חברת התרופות טבע נחשבו במשך שנים רבות כהשקעה בטוחה וסולידית. זאת לאחר שריווחי החברה עלו בהתמדה מאז שנת 1998 והצליחו לעבור בשלום כמעט את כל המשברים הגדולים שפקדו את שוק ההון.

הצמיחה המרשימה של חברת טבע באה לידי ביטוי ברכישות הענק שהיא ביצעה בשנים האחרונות. החל מרכישת חברת סיקור האמריקנית בשנת 2003 תמורת 3.4 מיליארד דולר, דרך רכישת חברת איווקס האמריקנית בשנת 2006 תמורת 7.4 מיליארד דולר, וחברת באאר האמריקנית בשנת 2008 תמורת כ-9 מיליארד דולר, ועד לרכישת חברת ראציופארם הגרמנית בתחילת השנה הנוכחית, תמורת כ-5 מיליארד דולר.

הרכישות הגדולות הפכו את טבע לחברת התרופות הגנריות הגדולה בעולם, עם שווי שוק דמיוני במונחים ישראליים שנע בימים אלה סביב 43 מיליארד דולר! החברה מוכרת את מוצריה ב-50 מדינות, עם מחזור מכירות שנתי של כ-14 מיליארד דולר ורווח נקי שנתי של כ-3 מיליארד דולר.

נוכח הישגים מרשימים אלה, שאף חברה ישראלית אחרת לא מתקרבת אליהם, אין פלא שהמניה זכתה לכינוי "מניית העם" והיא מוחזקת כמעט בכל תיקי ההשקעות של הישראלים.

מה אם כך גרם לירידה התלולה של יותר מ-20% בשערי מניות החברה בחודשים האחרונים? מדוע שערי מניות טבע מדשדשים מזה שבועות רבים, בשעה שהבורסה כולה רושמת עליות נאות? והשאלה החשובה מכולן: האם הגיע הזמן לנטוש את מניות טבע ולעבור להשקעות מבטיחות יותר?

התשובה לכל השאלות הללו תלוייה בשני נעלמים מרכזיים:

א. האם טבע תוכל להמשיך ולהציג בשנים הבאות שיעורי צמיחה מרשימים, כפי שהיא הציגה בעבר, על ידי רכישת חברות נוספות?

ב. האם היא תוכל לשמור על קצב הגידול ברווחים שלה שהכפילו את עצמם בממוצע בכל 4 שנים?

כל המחקרים שנעשו במהלך השנים בשוק ההון, מצביעים על כך שבטווח הארוך שערי מניות עולים או יורדים אך ורק בגלל ציפיות המשקיעים לעלייה או ירידה ברווחים העתידיים של החברות (בשפה מקצועית אנו אומרים שמחיר המניה נגזר משווי הרווחים הצפויים בשנים הבאות - כשהם מהוונים להיום). טבע אינה שונה מבחינה זו מכל חברה אחרת.

כל זמן שהמשקיעים האמינו להצהרות הנהלת טבע שהרווחים יכפילו את עצמם אחת ל-4 שנים, והרווחים אכן עלו בפועל בשיעורים דומים, מניות החברה עלו ועלו כמעט ללא גבול.

לפני מספר חודשים התערער ככל הנראה אמון המשקיעים בהנהלת טבע, והם החלו לחשוש מפגיעה אפשרית בתהליך הצמיחה של החברה, ביכולתה "לבלוע" עוד ועוד חברות גדולות, ובסיכויים להמשך בגידול העקבי ברווחים.

מספר סיבות גרמו לשינוי באמון המשקיעים:

א. החשש מפני אובדן הבלעדיות בתרופת הקופקסון לטרשת נפוצה - תרופה שמהווה כ-20% ממכירות טבע.

ב. פיגור במחקר ובפיתוח של טבע, שעדיין לא מצאה תרופה מקורית שתחליף את הקופקסון.

ג. חשש שטבע לא תוכל להמשיך "לבלוע" חברות ענק נוספות, ובכך תיעצר תנופת הצמיחה המרשימה שלה.

קשה לקבוע האם החששות הללו מוצדקים. גם האנליסטים ובתי ההשקעה הגדולים שמסקרים את חברת טבע חלוקים בדיעותיהם. חלק מהאנליסטים, כדוגמת גורו המניות האמריקני ג'ים קריימר, שמפרסם את הערכותיו ברשת הטלויזיה CNBC, סבורים שהירידות במניות טבע כבר מיצו את עצמן, ובקרוב תתחדשנה העליות. לדבריהם, הקופקסון תצליח לשמור עוד זמן רב על הבלעדיות שלה, הרכישות והמיזוגים עם חברות מתחרות יימשכו, והצמיחה המהירה לא תיעצר.

אחרים, כדוגמת האנליסטית לימור גרובר מפסגות ניירות ערך, סבורים שההערכות הפסימיות מוצדקות ו"דרושה הסתכלות מחודשת על החברה". זאת נוכח הסיכוי הגבוה לאבד את הבלעדיות על תרופת הדגל קופקסון, והקשיים באיתור חברות נוספות אותן ניתן לרכוש ולמזג לתוך טבע.

מאחר שמדובר בנסיון לחזות את העתיד, קשה לקבוע מי מהצדדים צודק. להערכתי טבע עדיין לא סיימה את הצמיחה הכלכלית שלה. זאת נוכח ההישגים הגדולים שהושגו על ידה בעשור האחרון, הצוותים הניהוליים והמקצועיים שעומדים לרשותה, ובעיקר נוכח הצהרות ההנהלה כי בכוונתה להמשיך ולצמוח בקצב של כ-20% בשנה.

מי שעקב אחר התקדמות טבע בשנים האחרונות זוכר כי גם בעבר היו רבים שפיקפקו בכושרה של החברה להתמיד בקצב הצמיחה המהיר שלה. העובדות הוכיחו שבניהול נכון, בנחישות, ובעזרת כוח אדם מקצועי מהשורה הראשונה, ניתן להתגבר על כל המכשולים ולהפוך צעד אחרי צעד לאחת החברות המובילות בעולם בתחומה.

הכותבת היא ד"ר גלי אינגבר, מרצה בחשבונאות ומימון, המחלקה למימון בבית הספר למנהל עסקים - המסלול האקדמי המכללה למינהל

אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.