ממרפסת דירת יוקרה בלב פראג, אפשר לראות את נהר הוולטאבה ואת מגדלי הקתדרלה, אבל את מי שפעם גר בבית הזה – אי אפשר לראות כבר עשרות שנים. הנכס, כמו אלפי אחרים ברחבי מזרח ומערב אירופה, השתייך לפני המלחמה ליהודי מקומי – שנרצח, הוגלה או נטש את רכושו כשברח.
מאז, עבר הנכס הלאה: אולי הופקע, אולי נמכר על ידי המדינה, אולי פשוט נרשם מחדש.

הנושא הזה, של נדל”ן נטוש ורכוש יהודי ללא יורשים, נחשב לאחד הפצעים הפתוחים והעדינים ביותר בזירה הכלכלית־היסטורית של השואה. לא מדובר רק באובדן אישי – אלא גם בשווי כלכלי ממשי שממשיך להניב תשואה למי שאינם בעלי הרכוש המקוריים.

שווי משוער: יותר מ-50 מיליארד דולר

לפי הערכות שפורסמו בעשור האחרון על ידי ועידת התביעות, ארגוני רכוש יהודי ומכוני מחקר בגרמניה, פולין ואוסטריה, שווי הנדל”ן שלא הושב ליורשים או שלא הושבה עבורו תמורה – נע בין 40 ל־60 מיליארד דולר. מדובר על עשרות אלפי דירות, חנויות, קרקעות חקלאיות, בתי עסק ומבנים תעשייתיים – חלקם בלב ערים מרכזיות.

לא כל הנכסים האלה ריקים: להיפך. רבים מהם מניבים הכנסה שוטפת. בניינים בברלין, קרקעות בפאתי ורשה, דירות ברובע היהודי לשעבר בבודפשט – כולם משמשים כיום לתושבים, עסקים או מוסדות ציבור, מבלי שהתקיים תהליך פיצוי אמיתי.

• הכל בשביל הקצבאות - ניצולת שואה נקברה בחצר הבית בידי בתה
• בנק עם שורשים אפלים: הבנקאות הנאצית בשואה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פולין: מקרה מבחן של סירוב מתמשך

פולין, המדינה שבה חיו 3.3 מיליון יהודים לפני המלחמה, היא גם המקום שבו הרכוש היהודי שנותר נרחב מאוד. אך עד היום, פולין לא חוקקה חוק להחזרת רכוש ללא יורשים – והיא אחת המדינות היחידות באירופה שמתנגדת עקרונית להחזרת רכוש, גם אם ברור שמדובר ברכוש יהודי היסטורי. רוב הבתים והחנויות הולאמו בתקופת הקומוניזם, ומאז נמכרו למשקיעים או לעיריות – והיום הם רשומים בבעלות החוקית החדשה. אבל האמת ההיסטורית נותרת: מי שנהנה מהרווחים הוא לאו דווקא הבעלים החוקיים – אלא בעלי הזכויות החדשות.

לא רק פולין: גם רומניה, הונגריה, לטביה ובלרוס

בכמה מדינות נפתחו מנגנונים סמליים של השבת רכוש, כמו הקרן להשבת רכוש רומניה או החוק ההונגרי מהעשור הקודם. אך בפועל, רק מיעוט קטן מהמקרקעין חזרו למשפחות או לקהילות.

בלטביה ובלרוס – המצב גרוע עוד יותר: אין אפילו תהליך, ורבים מהנכסים הועברו לבעלות ממשלתית או נמכרו לשוק הפרטי. במקביל, יזמים אירופאים קונים נכסים באזורים שהיו בעבר יהודיים, משפצים, ומוכרים לדיירים חדשים – לרוב בלי כל אזכור לעבר.

• גם עם הגירה שלילית: בישראל 10.178 מיליון תושבים
• השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...

לא רק בתים: גם בתי כנסת, מפעלים וחשבונות בנק

לצד הנדל״ן הפרטי, אלפי נכסים קהילתיים נותרו מאחור: בתי כנסת, מוסדות חינוך, מקוואות, אולמות תרבות, בתי קברות וארכיונים. חלקם נהרסו, חלקם הפכו לאולמות ספורט או מרכזי מסחר, ורק מיעוט מהם הושב לקהילות היהודיות או שומר במצב תקין.

לפי דוח של Claims Conference, יותר מ־2,000 בתי כנסת נותרו באירופה אחרי המלחמה – ורק כ־20% מהם חזרו לשימוש קהילתי או שוקמו. המפעלים – בהם היו ליהודים בעלות מלאה או חלקית – הועברו לידי המשטרים המקומיים, וחלקם עדיין פעילים, תחת שמות אחרים.

גם במערכת הבנקאות האירופאית נותרו מאות חשבונות קפואים, פיקדונות, פוליסות ביטוח וחוזים שלא נפדו מעולם. בנקים בשווייץ, הולנד ובלגיה נדרשו בעשורים האחרונים לפרסם שמות לקוחות יהודיים שחשבונותיהם לא נפתחו מאז שנות ה־40, אך רק מיעוט מהכספים הושבו.

נסיונות השבה: הצלחות חלקיות בלבד

בגרמניה – עשרות אלפי תביעות התקבלו במסגרת הסכמים בין המדינה לבין ועידת התביעות. ב־1992 הוקמה חברה לאיתור רכוש יהודי מזרח־גרמני לשעבר (JRSO), שהשיבה נכסים בעיקר לקהילות. 

בהונגריה – חוק משנת 1997 איפשר הגשת תביעות, אך הדרישות המוקדמות (מסמכים, עדים) הביאו לכך שפחות מ־10% התקבלו.

ברומניה – רק ב־2003 נחקק חוק שהכיר בזכויות קהילות יהודיות. קרן השבה ממלכתית (Fondul Proprietatea) מחלקת פיצויים סמליים באג"ח לא סחיר.

באוסטריה – הסכם בין המדינה לישראל משנת 2001 איפשר פיצוי על רכוש שהופקע, אך ההליך איטי ומסורבל, ואלפי תביעות ממתינות עד היום.

ומה עם ישראל?

מדינת ישראל לא מתיימרת לרשת את כל הרכוש היהודי הנטוש, אך נציגים רשמיים מנסים כבר שנים להעלות את הנושא במסגרת שיחות בילטראליות. היוזמות של משרד התפוצות ושל משרד החוץ לא תמיד מגיעות לכותרות, אך הן נמשכות כל הזמן. במקביל, יש גם ניסיון מצד ועידת התביעות וארגוני יורשים פרטיים להגיש תביעות על נדל”ן יהודי נטוש. בחלק מהמקרים (בעיקר באוסטריה ובגרמניה) מתקבל פיצוי חלקי – אך לרוב, מדובר בהליך משפטי מורכב מאוד, עם עלויות גבוהות וסיכויי הצלחה נמוכים.