ורד דר: "יש דבר כזה עליות בזמן מיתון וראינו את זה קורה בעבר"

הכלכלנית הראשית של פסגות מתייחסת לעליות החדות בשוקי המניות "ההערכה היא שעוד נראה ירידות בשיעור דו ספרתי אבל ניכר שיש האטה בקצב הירידה בפעילות הכלכלית"
יוסי פינק |

המדדיםמסביב לעולם רשמו 4 שבועות רצופים של עליות שערים, כאשר בוול סטריט זינקו המדדים עד 30% בראלי כמותו לא ראינו מאז שנות ה-30'. האם ראינו את התחתית האחרונה והמשקיעים כבר רואים את האור שבקצה המנהרה? כמובן שיש הבדל גדול בין שוק ההון לכלכלה הריאלית.

ביום שישי נפל קורבן נוסף למשבר הפיננסי העולמי. הנתון המאקרו כלכלי שמזה שנים רבות נחשב לבעל ההשפעה המשמעותית ביותר על שוק ההון האמריקאי רשם תחתית חדשה. 633 אלף משרות איבד המשק האמריקאי במרץ, ובסה"כ 5.1 מיליון משרות מראשית 2008, השוק לא מגיב, אפילו לא לרגע אחד. המדדים סגרו בעליות של כ-1%.

לדבריה של ורד דר, הכלכלנית הראשית של פסגות, "אם מדברים על שפל בפעילות הכלכלית, אז התשובה החד משמעית היא שעדיין לא ראינו שפל. "ברבעון השני והשלישי צפויה במרבית המשקים המענינים אותנו התכווצות נוספת בתוצר, אחרי זו שנרשמה ברבעונים הקודמים."

עם זאת, דר סבורה, כי "אם מדברים על קצב הכיווץ בפעילות הכלכלית, אזי יתכן שהשיא אכן מאחורינו וכיווץ התוצר ברבעון השני יהיה מתון יותר מאשר ברבעון הראשון (שטרם פורסם)." דר מזכירה בתוך כך, כי "לפני רבעון ההערכה הרווחת היתה שקצב הכיווץ של הרבעון הרביעי דווקא יסמל את הנפילה החדה ביותר. עבר רבעון וההערכה זזה רבעון אחד קדימה."

"בהתאם למצב המשק" אומר דר, כי "מצבן של הפירמות עשוי להיות רע יותר ברבעונים הבאים, אבל הדוחות הנוראיים ביותר אכן עשויים להיות אלו של הרבעון הראשון".

לסיכום עניין הכלכלה הריאלית, אומרת דר, כי "בשבועות האחרונים ניכר שיש האטה בקצב הירידה בפעילות הכלכלית, אבל היא עדיין יורדת. לא רק בארה"ב, גם במקומות אחרים בעולם, צצים אינדיקטורים גרועים פחות או אפילו חיוביים: החל מקצב מכירת כלי רכב בארה"ב ובסין שרשם עליה, עבור בעליה במדד מנהלי הרכש בפולין, ברוסיה, בהונג קונג, בהודו, בבריטניה ובספרד, וכלה בקצב מכירת הדירות בארה"ב ובבריטניה ובמכירת מלט בסין."

אז זהו, החל הראלי? שוקי מניות יכולים בכלל לעלות בסביבה של מיתון?

לדבריה של דר, "אנחנו נוטים להעריך שעוד נראה ירידה דו ספרתית ברמה של מדדי המניות מהנקודה בה אנו נמצאים היום. לא בהכרח נרד את כל הדרך חזרה לנקודת שפל חדשה (למרות שזו ממש אפשרות), אבל עליות כל כך חדות בתוך פרק זמן כל כך מהיר כפי שראינו בשבועות האחרונים, מייצרים הזדמנות למימוש רווחים שמייצרת ירידות חדות יחסית."

עם זאת, אומר דר, כי "התשובה המפתיעה לשאלה שבכותרת, היא כן. ואנחנו לא מדברים על עליות בשווקים שמנבאות את סופו של המיתון. אנחנו מדברים על עליות משמעותיות שמתרחשות על פני תקופות לא קצרות לפני תום המיתון. הדוגמא הקלאסית לכך היא בשנות השלושים: בשנים 1930-1933 סבלה ארה"ב מארבע שנים רצופות של התכווצות בתוצרה, שבמהלכן הצליחו שוקי המניות לעלות פעמיים בשיעורים משמעותיים. הראשונה היתה בקיץ 1932 אז עלו המניות ב-67% בתוך חודשיים. העובדה ששלושה רבעונים מאוחר יותר המניות חזרו את מרבית הדרך חזרה, פירושה אולי שהשוק טעה, ושלא ניתן ללמוד מכך לעתיד. אלא שהעליה החדה השניה מלמדת שלא נדרשת טעות בשביל ששוק המניות יעלה בתקופה שלה מיתון. החל מאביב 1933 הכפילו מחירי המניות את שווין במשך פחות משנה. מה שייצר את העליות היו הפעולות הממשלתיות באותה עת, שקיזזו חלקית את השפעת הירידה ברמת המינוף של משקי הבית ושל העסקים, שנמשכה עוד שנים לאחר שהמיתון כבר הסתיים. גם התוכניות הממשלתיות שמופעלות היום בכל העולם, יצליחו במוקדם או במאוחר לקזז את השפעת הפחתת המינוף שתלווה אותנו עוד שנים מהיום".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.