חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") והתקנות לפיו, לא התייחסו לדרך חישוב הפיצויים במקרה של שינוי יסודי בדרך ההעסקה, לרבות למצב בו עובד חודשי הופך לעובד שעתי (או ההפך).

אולם בפסיקה נקבע, על דרך ההיקש מסיטואציות דומות בחוק, כי יש לערוך חישוב פיצויים נפרד בגין כל אחת מצורות ההעסקה (חברתמנפאואר ישראל בע"מ נ' צפרירגוטרמן).

סעיף 12 לחוק ותקנות פיצויי פיטורים (שיעורי פיצויי פיטורים לעובד בשכר), תשמ"ג-1983 (להלן: "התקנות") קובעים, כי שיעור הפיצויים לגבי עובד חודשי או עובד שעתי/יומי יהיה שכר אחרון כפול שנות עבודתו של העובד.

לעניין זה, שכרו האחרון של העובד השעתי, יחושב על פי הפסיקה, בהתאם לממוצע שעות עבודה ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו, כפול תעריף שעתי אחרון של העובד [סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ (טרם פורסם)].

ולמקרה דנן, יש לחשב פיצויים לכל תקופה בנפרד ולחבר בין השניים כלהלן:

תקופת ההעסקה הראשונה בה הועסק כעובד על בסיס שכר חודשי - יחושבו פיצויי הפיטורים עפ"י המשכורת האחרונה ששולמה לעובד עבור אותה תקופה כפול הוותק באותה התקופה (במקרה זה שנתיים).

בעבור התקופה השנייה, בה הועסק העובד על בסיס שכר שעתי - ייערך ממוצע שעות עבודה ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו כפול תעריף שעתי אחרון כפול הוותק לאותה תקופה (שנה במקרה זה).

חיבור הפיצויים בגין שתי התקופות כאמור יהווה את סך פיצויי הפיטורים להם זכאי העובד.