סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט גדעון גינת, דחה בימים האחרונים בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה ע"י בעלי מניות בחברת אלסינט, במסגרת הליכים המתנהלים בין הצדדים מאז שנת 1999. סכום התביעה הייצוגית עמד כבר במקור, בעת הגשתה בשנת 1999, על מאות מיליוני שקלים.

ההחלטה ניתנה כשנה לאחר שעורכי הדין מטעם הצדדים - נירה להב, זאב שרף, צבי אגמון, ניר כהן וניר מילשטיין, עמלו קשות על מנת לנסות ולשכנע את השופט גינת בטענותיהם, במסגרת טיעון בעל פה אשר נפרס על פני מספר דיונים ואשר השלים מאות עמודים של טענות אשר הוגשו על ידי הצדדים לבית המשפט.

התביעה הוגשה על ידי קבוצה של משקיעים מוסדיים ובהם גדיש, אי.בי.אי ואחרים כנגד בעלי השליטה ונושאי המשרה דאז באלסינט, אלביט הדמיה (חברת האם של אלסינט בתקופה דאז), אלרון (חברת האם של אלביט בתקופה דאז) ואירופה ישראל אשר רכשה מאלרון את מניות השליטה באלביט הדמיה (היום אלביט הדמיה הנמצאת בשליטת מוטי זיסר).

התובעים טענו כנגד מספר עסקאות בהן התקשרה אלסינט, ובפרט כנגד הודעת אלביט לאלסינט לפיה בכוונתה למזגה לתוכה על דרך רכישת מניות אלסינט שבידי הציבור במחיר 14 דולר למניה, זאת בעוד מחיר מניית אלסינט בעת פרסום ההודעה כאמור עמד על כ-11 דולר.

התובעים טענו גם כנגד העסקאות בהן רכשה אלסינט את פעילות בתי המלון וקניון ארנה מאירופה ישראל שנשלטה על ידי מוטי זיסר וכן כי מכירת השליטה באלביט על ידי אלרון לזיסר היוותה מכירה חובלת אשר היה בה כדי לקפח את בעלי מניות המיעוט.

סמוך לאחר הגשת התביעה הגישו הנתבעים בקשות לסלק את התביעה על הסף וזאת מחמת מספר טעמים. אחד מאותם טעמים היה, כי לאור הוראות החוק השונות על בסיסן הוגשה הבקשה להכיר בתביעה כייצוגית – אין זה אפשרי, כי בית משפט ישראלי יכיר בתביעה כתביעה ייצוגית שעה שמניות אלסינט (מכוחן הוגשה הבקשה לאישור התביעה כייצוגית) נסחרו בעת ההיא בבורסה של ניו-יורק.

נשיא בית המשפט המחוזי דאז (לינדנשטראוס), קיבל את בקשות הסילוק כבר מהטעם שהן נסחרו בניו-יורק והורה על דחיית הבקשה לאישור התביעה כייצוגית. התובעים הגישו ערעור על החלטה זו.

בין לבין נחקק חוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט העליון החזיר את הדיון בבקשה לאישור התביעה כייצוגית לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך שהוא קובע, כי לאור חוק תובענות ייצוגיות ונוכח תכלית חקיקתו אין מניעה להחילו רטרואקטיבית, באופן בו אין עוד מניעה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית מכוח החזקה במניות אשר נסחרות בבורסות שונות בעולם (רע"א 7028/00).

החלטה זו המעגנת את ה"תחולה האקטיבית" של דבר החקיקה, היוותה את אחת מהחלטותיו המשמעותיות האחרונות של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק.

ההחלטה האחרונה של השופט גינת דחתה את הבקשה להכיר בתביעה כייצוגית ממספר טעמים: השאלות הדורשות בירור אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה, כיוון שהתובעים לא הציגו אסמכתאות על מועדי רכישת המניות והגדרת הקבוצה אינה מתייחסת למועד רכישת המניות. שאלת הסתמכותו של מי שרכש את המניות על בסיס דיווחי החברות אינה ניתנת לבירור באופן קבוצתי.

בנוסף, ביחס לחלק מהעסקאות הנדונות - הנזק הנטען (ירידה בשווי אחזקותיהם של בעלי המניות באלסינט), הוא נזק משני. הוא נגזר מנזק, שאם נגרם, נגרם בראש ובראשונה לאלסינט, וככזה אינו עומד בפני עצמו, כנזק המקים עילת תביעה אישית. לא עלה בידי התובעים להוכיח את קיומו של הנזק אשר נטען על ידם. וגם - התביעה היצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

שמעון יצחקי, מנכ"ל חברת אלביט הדמיה, מסר בתגובה להחלטה: "אנו שבעי רצון מתוצאות החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה אשר דחתה את הבקשה לאישורה של התביעה היצוגיות כנגד קבוצת אלביט הדמיה והחברות האחרות ואף חייבה את המבקשות בהוצאות המשפט וכן בשכר טרחת עו"ד. חשוב לציין כי ביהמ"ש דחה אחת-לאחת, בהחלטה מפורטת ומנומקת, את הטענות החמורות (כביכול) שהעלו התובעים.

"הגם שנושא התביעה העיב על החברה במשך כעשר שנים וחייב אותנו לטפל ולעסוק בנושא, אנו כמנהלי הקבוצה ידענו תמיד כי טובת בעלי המניות היא שעמדה לנגד עיניינו בכל פעולה שנקטנו. הקבוצה ממשיכה ותמשיך לפעול ביתר שאת בפיתוח וקידום עסקיה לטובת בעלי מניותיה."