מעביד רשאי לפטר עובד, השוהה בתקופת אי כושר ומקבל דמי מחלה, אך מועד סיום יחסי העבודה יהיה לאחר ניצול ימי המחלה בתשלום מכוח חוק
העובדות
--------------
מר לסלי פנחס וניט (להלן: "העובד") הינו עמית בקרן מקפת מרכז לפנסיה (להלן: "הקרן") משנת 1969. בשנת 1975 החל עבודתו במסגרת שופרסל באגף הכספים (להלן: "המעבידה"), תוך שהמשיך להיות מבוטח בקרן. העובד הועסק בחוזה עבודה אישי והייתה לו האפשרות לצבור צבירה בלתי מוגבלת של ימי מחלה בצד העדר זכאות פדיונם עם סיום יחסי עובד ומעביד.
ביום 10.12.2003 הודיעה המעבידה לעובד, כי הוא עומד לסיים את תפקידו. מספר ימים לאחר מכן, ביום 16.12.2003, לקה העובד באירוע מוחי וביום 31.01.2004 נכנסו פיטוריו לתוקף, כאשר במועד פיטוריו עמדה לזכות העובד יתרה של 450 ימי מחלה בלתי מנוצלים.
על אף שנקבעה על ידי הקרן נכות זמנית של 100% לעובד, סירבה לשלם לו גמלת נכות חודשית בטענה, כי חובתה של המעבידה לאפשר לעובד למצות את מכסת ימי המחלה בתשלום להם היה זכאי במועד פיטוריו ורק לאחר זאת קמה חובתה לתשלום פנסיית נכות לעובד.
פסיקת בית הדין האזורי
------------------------------------
בית הדין האזורי דחה את תביעת הקרן וקבע, כי החובה לתשלום דמי מחלה פוקעת עם סיום יחסי העבודה, וככל שאין זכות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, אין כל נפקות לשאלה כמה ימי מחלה צבורים עמדו לרשות העובד לעת סיום עבודתו. בית הדין קבע, כי אם היה עומד בפניו מצב עובדתי שונה, בו המעביד היה מחליט לסיים את עבודתו של העובד לאחר שחלה, על מנת להימנע מתשלום דמי מחלה, טענת הקרן הייתה מתקבלת, כי מדובר בפיטורים בחוסר תום לב ו/או מנוגדים לחובות מכללא שיש למעביד כלפיה.
פסק הדין
--------------
דמי מחלה מכוח חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה") נועדו לאפשר לעובד, שאינו כשיר לעבודתו מחמת מצב בריאותי לקוי, להמשיך ולקבל את שכרו, כולו או חלקו, בתקופת אי כושר, כאשר המספר המרבי של ימי חופשת מחלה מכוח החוק לא יעלה על 90 יום. בית הדין הארצי הדגיש, כי אין בחוק הוראה בדבר פדיון דמי מחלה וכן כי מדובר בזכות קוגנטית, הנמנית על זכויות "משפט העבודה המגן", אשר אינה ניתנת לשלילה מהעובד.
במקרה דנא, במועד סיום ההעסקה של העובד עמדו לזכותו עוד 45 ימי מחלה מכוח ההוראות הקוגנטיות של חוק דמי מחלה.
בית הדין הארצי קבע, כי "לכל עובד הזכות למצות עם סיום העסקתו בעת מחלה את יתרת ימי המחלה המגיעים לו מכוח חוק דמי מחלה ועד למכסה מקסימאלית של 90 הימים. חוק דמי מחלה אינו כולל הוראה ולפיה לעת סיום העסקת עובד חולה, ניתן לגרוע ממכסת ימי המחלה המגיעים לו. זאת, ללא קשר לשאלת סיבת הפיטורים ואפילו אם אלה אינם קשורים כלל ועיקר למחלת העובד...".
"...אם מעסיק יהא רשאי לפטר עובד חולה מבלי לאפשר לו לנצל את ימי המחלה צבורים העומדים לזכותו הרי הלכה למעשה תקופח זכותו הקוגנטית לדמי מחלה וכל קביעה אחרת תהא מנוגדת לתכלית חוק דמי מחלה ותאפשר למעסיק להשתחרר מחיובו בתשלום דמי מחלה על ידי פיטורי העובד, דווקא לעת מצוקתו של זה".
בית הדין הדגיש, כי אין באמור לעיל כדי למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי כושר, אך הוא אינו יהיה רשאי לקבוע את מועד סיום היחסים עוד בטרם מועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם העובד זכאי מכוח חוק דמי מחלה.
על כן נקבע, כי על המעסיקה לפצות את העובד בסכום השווה לדמי מחלה עבור 45 ימי המחלה להם היה זכאי במועד פיטוריו.
לענין 360 ימי המחלה הנוספים, שעמדו לרשות העובד מכוח הנוהג במקום העבודה, בית הדין קבע, כי מאחר והמעבידה הודיעה לעובד על פיטוריו קודם מחלתו והפיטורים אינם קשורים למחלתו לא חלה עליה החובה להמשיך ולהעסיקו 360 ימים נוספים או לשלם עבורם דמי מחלה, ולא הייתה מניעה לסיים את העסקתו ביום בו מוצו ימי המחלה בתשלום מכוח חוק דמי מחלה. בית הדין הדגיש, כי היה נוטה לפסוק אחרת, אם העובד היה מוכיח, שהמעביד נהג בחוסר תום לב וכי ההודעה על פיטוריו ניתנה בזמן היותו בתקופת אי כושר (קל וחומר אם פיטוריו קשורים למחלתו), מתוך כוונה להתחמק מתשלום דמי המחלה .
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
רו"ח ענת דואני, צילום: כרמית קלייןהפעולות שחייבים לעשות כדי לחסוך במס; עצות למשקיעים, בעלי חברות ושכירים
חושבים שכבר שמעתם הכול על בדיקות סוף שנה? בראיון מקיף, רו"ח עינת דואני, מומחית למיסוי, מפרטת מה כדאי לעשות ב-15 ימים שנשארו לנו; עצות שרלוונטיות לשכירים, למשקיעים גם לבעלי חברות: דיברנו על חברות ארנק, רווחים כלואים
וגילוי מרצון, ועד מימוש ניירות ערך בהפסד ועסקאות קריפטו; מה אתם חייבים לבצע לפני סוף השנה ומה יכול להמתין להמשך
לפני שאתם ממשיכים הלאה וחושבים שכנראה שמעתם כבר את כל מה שאפשר לשמוע על "בדיקות סוף שנה" ואף אחד כבר לא יכול לחדש לכם, תעצרו. דווקא בחלון הזמן שאנחנו נמצאים בו, סה"כ 15 ימים לסוף שנת המס, יש לא מעט החלטות שיכולות להשפיע בפועל על חבות המס שלכם. בין אם
אתם משקיעים בשוק ובין אם אתם בעלי חברה. אגב, זה לא 'טריקים' ואין כאן חלילה עקיפה של החוק, אלא תכנון מס לגיטימי, כזה שהחוק מאפשר ובמקרים מסוימים יש אפילו צפיה שתעשו את זה. לחלק מכם המשמעות יכולה להיות חיסכון של אלפי שקלים, ולאחרים אפילו הרבה מעבר לזה.
סוף שנת מס תמיד מגיע עם אותה שאלה שחוזרת על עצמה: מה עוד אפשר לעשות עכשיו, רגע לפני שהשנה נסגרת, ומה כבר מאוחר מדי לדחות לינואר. אלא שלדברי רו"ח עינת דואני, מומחית לענייני מיסוי, השאלה הזאת רחוקה מלהיות רק שאלה טכנית
של תזמון. "יש פער מאוד גדול בין דברים שאפשר להשלים בדיעבד במסגרת הדוחות, לבין פעולות שאם לא נעשו בפועל בתוך שנת המס", היא אומרת. "יש דברים שאם לא עשיתם בשנת המס הקודמת, בדיקה בינואר לא תמיד תעזור, אפילו אם הכול היה נכון על הנייר".
יש מהלכים שאפשר
לסגור גם אחרי סיום השנה, דרך התאמות חשבונאיות, אבל יש לא מעט פעולות שבהן הזמן עצמו הוא הגורם המכריע. אם הן לא בוצעו עד 31 בדצמבר, הן לא ייספרו לשנה הזאת ולא משנה כמה מוקדם תפתחו את הדוחות בינואר.
אז מה חייב לקרות עכשיו כדי שישפיע על המס, ואיזה משימות אפשר להשאיר להמשך?
"יש דברים שמאחר והם נמדדים לפי תקופת שנת המס, אם אנחנו רוצים שהם ייכנסו לאותה משבצת, לאותה קופסה, אנחנו חייבים לבצע אותם עד ה-31 בדצמבר", היא מסבירה. "אם עושים אותם אחרי, זה כבר נכנס לשנה העוקבת, ואין דרך לתקן את זה בדיעבד" חשוב להבחין בין פעולות חשבונאיות לבין פעולות משפטיות ומעשיות, "יש הפרשות שונות, כמו הפרשה לחוב אבוד או לירידת ערך, שאפשר לבצע לפני הגשת הדוחות, במסגרת התאמות חשבונאיות. אבל לא תמיד מכירים בהן לצורכי מס. לעומת זאת, כשמדובר בפעולות שמשפיעות ישירות על המס, יש דברים שחייבים להיעשות בפועל בתוך שנת המס".
- תושב אילת חשוד בהעלמת הכנסות של מיליון שקל
- "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
דוגמה טובה לזה היא חלוקת דיבידנד. רבים מבעלי חברות מניחים שכל עוד את המס על הדיבידנד אפשר לשלם בתחילת השנה הבאה, גם עצם ההחלטה על החלוקה יכולה להמתין לינואר. בפועל, זה לא עובד כך. חלוקת דיבידנד אינה פעולה חשבונאית שניתן "להשלים בדיעבד", אלא החלטה משפטית לכל דבר. "גם אם את המס עצמו משלמים בינואר או בפברואר, ההחלטה המשפטית חייבת להתקבל עד סוף השנה. צריך פרוטוקול, החלטה של הדירקטוריון ושל האספה הכללית. מי שרוצה שדיבידנד ייחשב לשנת 2025, חייב שהמסמכים המשפטיים יראו שהחלוקה בוצעה השנה. אחרת זה פשוט לא זה".
גרמניה מרחיבה את עסקת חץ 3: היקף הרכש מישראל חצה את רף 6.7 מיליארד הדולר
הבונדסטאג אישר תוספת של 3.1 מיליארד דולר לעסקה, שתכלול האצת ייצור מיירטים ושילוב המערכת בתפיסת ההגנה האווירית האזורית של גרמניה ושל אירופה
הבונדסטאג הגרמני אישר את הרחבת עסקת הרכש של מערכת ההגנה האווירית הישראלית ״חץ 3״, צעד שמגדיל את היקף ההתקשרות בין גרמניה לישראל בכ־3.1 מיליארד דולר נוספים. עם ההרחבה, היקפה הכולל של העסקה חצה את רף 6.7 מיליארד הדולר.
העסקה המקורית בין המדינות נחתמה לפני כשנתיים והוערכה בכ־3.6 מיליארד דולר. האישור הנוכחי משלים אותה ומעגן את רכישת המערכת כחלק מרכזי מתוכנית ההגנה האווירית של גרמניה, על רקע שינויי עומק בתפיסת הביטחון האירופית והחרפת האיומים במזרח היבשת. לפי משרד הביטחון, הרחבת ההסכם כוללת הגדלה משמעותית של קצב הייצור של מיירטי ומשגרי ״חץ 3״, שיסופקו לגרמניה בשנים הקרובות. המהלך נועד להבטיח זמינות גבוהה של מיירטים ולחזק את שכבת ההגנה העליונה של המערך הגרמני, המתבססת על יירוט מחוץ לאטמוספרה.
מערכת ״חץ 3״ מפותחת ומיוצרת בשיתוף פעולה בין מנהלת ״חומה״ במפא״ת שבמשרד הביטחון, הסוכנות האמריקנית להגנה מטילים (MDA) והתעשייה האווירית, המשמשת כקבלן הראשי. מדובר בפרויקט משותף ארוך־שנים, שנחשב לאחד מעמודי התווך של שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לארה״ב. במהלך השנה האחרונה זכתה המערכת לחשיפה מבצעית רחבה, לאחר שנעשה בה שימוש נרחב במלחמה, עם עשרות יירוטים מוצלחים. ניסיון זה תרם, לפי גורמים בענף, לחיזוק האמון מצד הלקוחות הזרים ולביסוס מעמדה של המערכת בשוק הבינלאומי.
חלק מאסטרטגיה רחבה
בגרמניה רואים בעסקה חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של הגנה אזורית, ולא רק לאומית. המערכת מיועדת להשתלב ביוזמת ״מגן שמיים אירופי״, שמבקשת להקים שכבת הגנה משותפת למדינות נוספות ביבשת, לנוכח החשש מהסלמה נוספת בזירה הרוסית־אוקראינית.
- 3.6 מליארד אירו: ישראל מוכרת את ״חץ 3״ לגרמנים
- מערכת ה-THAAD החלה לפעול בישראל; מה המשמעות הכספית?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במשרד הביטחון בישראל מדגישים כי העסקה משתלבת במדיניות להרחבת הייצוא הביטחוני, שנועדה גם לתמוך בצרכי צה״ל. ההכנסות מההסכם צפויות לאפשר האצה של תוכניות הצטיידות ופיתוח, לצד חיזוק בסיס הייצור המקומי של התעשיות הביטחוניות. הרחבת העסקה עם גרמניה מצטרפת לשורת חוזים גדולים שנחתמו בשנים האחרונות על ידי חברות ישראליות, ובהן גם עסקאות של אלביט מערכות והתעשייה האווירית. המגמה משקפת ביקוש גובר למערכות הגנה אווירית מתקדמות, בעיקר מצד מדינות אירופה.
