מעביד רשאי לפטר עובד, השוהה בתקופת אי כושר ומקבל דמי מחלה, אך מועד סיום יחסי העבודה יהיה לאחר ניצול ימי המחלה בתשלום מכוח חוק
העובדות
--------------
מר לסלי פנחס וניט (להלן: "העובד") הינו עמית בקרן מקפת מרכז לפנסיה (להלן: "הקרן") משנת 1969. בשנת 1975 החל עבודתו במסגרת שופרסל באגף הכספים (להלן: "המעבידה"), תוך שהמשיך להיות מבוטח בקרן. העובד הועסק בחוזה עבודה אישי והייתה לו האפשרות לצבור צבירה בלתי מוגבלת של ימי מחלה בצד העדר זכאות פדיונם עם סיום יחסי עובד ומעביד.
ביום 10.12.2003 הודיעה המעבידה לעובד, כי הוא עומד לסיים את תפקידו. מספר ימים לאחר מכן, ביום 16.12.2003, לקה העובד באירוע מוחי וביום 31.01.2004 נכנסו פיטוריו לתוקף, כאשר במועד פיטוריו עמדה לזכות העובד יתרה של 450 ימי מחלה בלתי מנוצלים.
על אף שנקבעה על ידי הקרן נכות זמנית של 100% לעובד, סירבה לשלם לו גמלת נכות חודשית בטענה, כי חובתה של המעבידה לאפשר לעובד למצות את מכסת ימי המחלה בתשלום להם היה זכאי במועד פיטוריו ורק לאחר זאת קמה חובתה לתשלום פנסיית נכות לעובד.
פסיקת בית הדין האזורי
------------------------------------
בית הדין האזורי דחה את תביעת הקרן וקבע, כי החובה לתשלום דמי מחלה פוקעת עם סיום יחסי העבודה, וככל שאין זכות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, אין כל נפקות לשאלה כמה ימי מחלה צבורים עמדו לרשות העובד לעת סיום עבודתו. בית הדין קבע, כי אם היה עומד בפניו מצב עובדתי שונה, בו המעביד היה מחליט לסיים את עבודתו של העובד לאחר שחלה, על מנת להימנע מתשלום דמי מחלה, טענת הקרן הייתה מתקבלת, כי מדובר בפיטורים בחוסר תום לב ו/או מנוגדים לחובות מכללא שיש למעביד כלפיה.
פסק הדין
--------------
דמי מחלה מכוח חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: "חוק דמי מחלה") נועדו לאפשר לעובד, שאינו כשיר לעבודתו מחמת מצב בריאותי לקוי, להמשיך ולקבל את שכרו, כולו או חלקו, בתקופת אי כושר, כאשר המספר המרבי של ימי חופשת מחלה מכוח החוק לא יעלה על 90 יום. בית הדין הארצי הדגיש, כי אין בחוק הוראה בדבר פדיון דמי מחלה וכן כי מדובר בזכות קוגנטית, הנמנית על זכויות "משפט העבודה המגן", אשר אינה ניתנת לשלילה מהעובד.
במקרה דנא, במועד סיום ההעסקה של העובד עמדו לזכותו עוד 45 ימי מחלה מכוח ההוראות הקוגנטיות של חוק דמי מחלה.
בית הדין הארצי קבע, כי "לכל עובד הזכות למצות עם סיום העסקתו בעת מחלה את יתרת ימי המחלה המגיעים לו מכוח חוק דמי מחלה ועד למכסה מקסימאלית של 90 הימים. חוק דמי מחלה אינו כולל הוראה ולפיה לעת סיום העסקת עובד חולה, ניתן לגרוע ממכסת ימי המחלה המגיעים לו. זאת, ללא קשר לשאלת סיבת הפיטורים ואפילו אם אלה אינם קשורים כלל ועיקר למחלת העובד...".
"...אם מעסיק יהא רשאי לפטר עובד חולה מבלי לאפשר לו לנצל את ימי המחלה צבורים העומדים לזכותו הרי הלכה למעשה תקופח זכותו הקוגנטית לדמי מחלה וכל קביעה אחרת תהא מנוגדת לתכלית חוק דמי מחלה ותאפשר למעסיק להשתחרר מחיובו בתשלום דמי מחלה על ידי פיטורי העובד, דווקא לעת מצוקתו של זה".
בית הדין הדגיש, כי אין באמור לעיל כדי למנוע ממעסיק לפטר עובד השוהה בתקופת אי כושר, אך הוא אינו יהיה רשאי לקבוע את מועד סיום היחסים עוד בטרם מועד מיצוי ימי המחלה בתשלום להם העובד זכאי מכוח חוק דמי מחלה.
על כן נקבע, כי על המעסיקה לפצות את העובד בסכום השווה לדמי מחלה עבור 45 ימי המחלה להם היה זכאי במועד פיטוריו.
לענין 360 ימי המחלה הנוספים, שעמדו לרשות העובד מכוח הנוהג במקום העבודה, בית הדין קבע, כי מאחר והמעבידה הודיעה לעובד על פיטוריו קודם מחלתו והפיטורים אינם קשורים למחלתו לא חלה עליה החובה להמשיך ולהעסיקו 360 ימים נוספים או לשלם עבורם דמי מחלה, ולא הייתה מניעה לסיים את העסקתו ביום בו מוצו ימי המחלה בתשלום מכוח חוק דמי מחלה. בית הדין הדגיש, כי היה נוטה לפסוק אחרת, אם העובד היה מוכיח, שהמעביד נהג בחוסר תום לב וכי ההודעה על פיטוריו ניתנה בזמן היותו בתקופת אי כושר (קל וחומר אם פיטוריו קשורים למחלתו), מתוך כוונה להתחמק מתשלום דמי המחלה .
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךלאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות, הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו
עבירות מס בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית
ומחציתם על חברה שבבעלותו.
תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות
חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.
למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.
בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11
עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות
נמוך יותר.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על
הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
