הפאניקה בשווקים בעצומה והמשקיעים זורקים מכל הבא ליד- מניות, אג"חים, בארץ ובעולם. בנקודת זמן כזו או אחרת יחזור הרציונל לעבוד אצל חלק מהמשקיעים, ואז תתחיל נהירה המונית אל המניות והאג"חים מהם נפטרו כולם זה עתה.

ביום זה המשקיעים יתחילו לארגן מחדש את תיקי ההשקעות שלהם, אני מביע מראש את דעתי ומציע מעומק ליבי – עזבו את ההשקעה באירופה – תתרכזו בארה"ב.

לפני מספר שבועות פרסמתי כאן רשימה המדברת בשבחם של ברננקי ופולסון כנגד אוזלת ידו של טרישה נגיד הבנק המרכזי האירופי. המהלכים שאירעו מאז בשוק ההון רק מעצימים את הניגוד שבין שתי היבשות וזאת כאשר הן מתמודדות עם משבר בעל מאפיינים דומים למדי.

מאפייני המשבר ברורים וידועים:

ירידת מחירי נדל"ן בשילוב עם קריסה של המוסדות הפיננסים מובילה למחסור חמור בנזילות כך שהפעילות הכלכלית בשתי יבשות אלה נעצרה כמעט לחלוטין. כפועל יוצא של המשבר מתרחשות ירידות שערים של כ-30% בבורסות ומתחוללת קריסה של מוסדות פיננסים שחלקם הולאמו וחלקם נמכר.

מצב זה מתאר את מה שקורה גם באירופה וגם בארה"ב בשנה האחרונה.

בתגובה להידרדרות ביצע הבנק הפדרלי בארה"ב את הפעולות הבאות:

הוא בחר להתמודד עם ההאטה במקום להילחם באינפלציה וזאת בחוכמה רבה לנוכח הירידה החדה בציפיות האינפלציה אותה אנו חווים כעת שנה אחרי. הפד הוריד את הריבית ב-3.25%.

כמו כן, היה זה הפד שיזם את תכנית החילוץ הגדולה שאושרה בקונגרס בשבוע שעבר ובין ולבין התערב כ-15 פעם בפעולות יזומות בהם הציל מקריסה מוסדות פיננסיים ע"י מתן הלוואות חרום, תיווך במו"מ מזורז לרכישת גופים קורסים לפני שישפיעו על השווקים, הלאים גופים ופתח אין ספור חלונות נזילות בהם החליף לבנקים בארה"ב נכסים לא נזילים באג"ח ממשלתי.

רוב הפעולות הללו הותנו בשינויים רגולטוריים שנועדו לפקח על התכניות הנ"ל וכן שולבו בהן מנגנונים בעזרתם עשוי הפד להרוויח כסף בעתיד מהפעולות הנעשות עכשיו, אם וכאשר הנכסים אותם רכש יתאוששו.

נכון, עד כה התוצאה של מהלכים אלה לא הביאה לתוצאות המיוחלות ואנו ממשיכים לראות את הדם זורם ברחובות וול סטריט. עם זאת, ברור שהפד והרגולציה לבדם לא יכולים להציל את שוק ההון והשוק צריך להגיע בכוחות עצמו למצב של איזון בין קונים ומוכרים. אבל, ללא צעדים אלו היה מצבם של המשקיעים קשה כפליים.

ומה עשה הבנק האירופי באותו זמן? כיצד הוא נלחם לייצב את המערכת באירופה?

הבנק המרכזי בהנהגתו של טרישה החליט להילחם באינפלציה במקום בהאטה הכלכלית ובשנה האחרונה העלה את הריבית בגוש היורו מספר פעמים ורק לאחרונה החליט להשאירה על כנה. מזה 3 חודשים כבר ברור לכל שהמלחמה באינפלציה איננה החזית הנכונה שכן מחירי הסחורות נחתכו כבר ב-50% וההאטה בקצב הוצאות הצרכנים בשילוב עם הירידה במחירי הנדל"ן דיכאו אף הם את השד האינפלציוני.

מכאן ברור שעל גוש היורו עברה שנה מבוזבזת מבחינה מוניטרית וחרף זאת שלא היתה מונעת ממילא את המשבר, הרי שלפחות הייתה מקלה את מכאוביו. היורו הגבוה מקשה על הייצוא האירופי ומגדיל את הייבוא ובכך גורע מיכולות המשק האירופי.

גם בכל הנוגע לטיפול מהיר ונקודתי במשבר האשראי נכשלת אירופה בגדול

אם בארה"ב יש משטר מרכזי המנווט ומנחה את קווי הפעולה וכולם מתיישרים לפיו – הרי שבאירופה נופלות ההחלטות בין הכיסאות, או בקו התפר שבין מדיניות הפרלמנט האירופי מול מדיניותה של כל מדינה בנפרד. לבנקים הגדולים באירופה יש רגולציה כפולה – הפנימית זו השייכת למדינת מוצאם, והכלל אירופית זו של האיחוד.

כך יוצא שכאשר מגיע זמן אמת ונדרשת פעולת הצלה מהירה או יד מכוונת וברורה – מתכנסים להם שרי האוצר של האיחוד לישיבות אינסופיות במטרה ליישב בין האינטרסים המנוגדים. בינתיים מנסה כל מדינה לבצע פעולות עצמאיות שכוחם מוגבל ומידת אמינותם מוטלת בספק.

המהלך הנכון שניתן לבצעו עוד השבוע בשווקים הגלובליים הוא מהלך משולב של הורדת ריבית מצד כמה שיותר מדינות, מהלך שיוכרז ויבוצע בו זמנית בארה"ב ובאירופה. בעוד שבארה"ב יש אדם אחד שיכול להביא להחלטה שכזו (ברננקי), באירופה העניינים יגעים הרבה יותר וכל יום שעובר מחריף את משבר האמון ומשבר הנזילות .

הדברים הגיעו כדי כך שהיוזם היחיד לצעדים לפתרון הוא הממשל האמריקאי, והבורסות האירופיות מתיישרות בהתאם לעזרה שמגיעה מעבר לים, במקום לצעדים של ההנהגה המקומית.

חוסר המנהיגות ממנה סובלת אירופה בצרוף ההחלטות השגויות בעניין הריבית ממנה סבלה בשנה האחרונה מביאות להתחזקות הדולר, על אף תכנית החילוץ שאמורה להחליש מאד את הכלכלה האמריקאית.

לפיכך, כאשר משבר זה יתחיל לנוע לסיום, המשק והחברות האמריקאיות שזוכות ליד מכוונת שהיא גם יציבה וגם החלטית יותר – יתאוששו ראשונות מהמשבר. בעוד שאירופה תדשדש לה מאחור עוד תקופה בלתי מבוטלת.

מאת: אליאב קמחין סמנכל מחקר כוון בית השקעות