מנכ"ל מוטורולה ישראל בראיון: "כשהדולר ירד ל-4 שקלים כולם רצו וסגרו הלוואות דולריות"
הדולר צנח ביום שישי האחרון בשיעור החד מזה חודשים ארוכים ונפל לרמות בהם לא שהה מאז שלהי אפריל 1997. אכן, הדולר הגיב לנתוני האינפלציה שפורסמו ביום חמישי האחרון, נתונים שהצביעו על עלייה מצרפית של 1.5% במחירים אותם אנו הצרכנים משלמים אך זו הייתה סיבה נקודתית לירידה נקודתית, השאלה המהותית היא מהי הסיבה הכללית לירידה של עשרות אחוזים בשער הדולר.
ינאי בראיון מצולם מסביר את התיסוף בשקל ומדבר על היי-טקיסט הישראלי ועל התוכנית להקים 7 בניינים המיועדים לאנשי שוק ההון והיי-טק בלבד בלב תל אביב
צניחת הדולר בשנתיים האחרונות, שנבעה בעיקר מהתהפוכות המתרחשות בארצות הברית הורגשה בכל רחבי העולם, אך הורגשה "קצת" יותר בישראל.
בראיון ל-Bizportal מסביר אלישע ינאי, מנכ"ל מוטורולה ישראל וסגן נשיא בכיר במוטורולה העולמית, מדוע התיסוף בשקל הינו חזק יותר ממה שמתרחש בעולם ומה צריך לעשות על-מנת לשמור על כוחה של מדינת ישראל כמובילה טכנולוגית. עוד מדבר ינאי על איך ניתן לצמצם את הפגיעה כתוצאה מהחלשות הדולר בחברות ההיי-טק הישראליות.
ינאי, בן 63, אשר נולד בטבריה ובוגר בהצטיינות הנדסת חשמל בטכניון הצטרף למוטורולה ב-1970 כמהנדס פיתוח. במהלך השנים עשה דרכו מעלה בתפקידים מגוונים - תחילה כמהנדס פיתוח ואחר-כך כמנהל; מאז אוגוסט 2004 מכהן אלישע ינאי כסגן נשיא בכיר בחברה האם העולמית מוטורולה אינק. (מוטורולה המאוחדת), לצד תפקידיו כיו"ר מועצת המנהלים וכמנהלה הכללי שלמוטורולה ישראל.
כנושא דגל החינוך הטכנולוגי-מדעי מכהן אלישע ינאי גם כחבר במליאת המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) ובוועדת המשנה למכללות טכנולוגיות. כמו כן הוא מכהן כיו"ר נשיאות איגוד תעשיות האלקטרוניקה והמידע.
מדוע "בעיית הדולר" של ישראל שונה ממה שמתרחש בעולם כולו?
"בעיית הדולר ידועה כבעיה עולמית, אך בישראל ראינו איך הדולר צונח בין 8 אחוז לבין 10 אחוז יותר מאשר מול שאר המטבעות - הליש"ט, האירו, היין והיואן. הבעיה טמונה בהיי-טק, מנוע הצמיחה של מדינת ישראל".
"אני אתאר לך את זה, כפי שהדגמתי לפני כשבועיים בוועדת הכספים של הכנסת. תחשוב על בריכה שמתמלאת במים, כאשר המים הללו הם התוצר הלאומי של ישראל, בדולרים. לבריכה קיימים צינורות מילוי וצינורות ניקוז, צינורות שאמורים לתפקד בצורה טובה השומרת על כך שהמים לא יגלשו החוצה, שלא תהיה הצפה".
"צינורות הייצוא הם אלו שמביאים דולרים לתוך המדינה. בניהם ייצוא היי-טק של ישראל, שהגיע בשנה האחרונה ל-20 מיליארד דולר. ייצוא חברות תעשייה, עוד 20 מיליארד דולר ומכירת חברות, אקזיטים או אחרים, שתרם בשנה האחרונה לעוד 20 מיליארד דולר. אני אפסיק פה, למרות שיש כאלה שטוענים שקיים עוד צינור בשווי 20 מיליארד דולר.
מנגד קיים צינורות ההורקה. בשנתיים האחרונות חלה תקלה, באחד מצינורות ההורקה הגדולים, בצינור החזר הלוואות. כאשר הדולר החל לרדת ועבר ברמות של 4.5 , 4.4 , 4.2 ולבסוף הגיע ל-4, הרבה גופים גדולים במשק חשבו שהתיסוף הגיע לסופו וכי כדאי לנצל את הרמות "הנמוכות" כדי להחזיר הלוואות שנלקחו במט"ח. 17 מיליארד דולר הלוואות הוחזרו בשנת 2007 ובעצם סתמו את הצינור. מאז הדולר המשיך לצנוח וכדי לעצור את הצפת הבריכה, כאשר הדולר הגיע לרמות של 3.4 שקלים, החליט הנגיד לחבר צינור חדש של 10 מיליארד דולר או 5 מיליארד דולר בשנה שישאב דולרים מהבריכה.
הבעיה שנותרה היא שנשאר עוד עודף בבריכה והעודף הזה מביא לגלישה וזהו בעצם עודף התיסוף של השקל מול הדולר, לעומת המטבעות האחרים.
מה הממשלה יכולה לעשות ומהו גודל בעיית ה"גלישה" - התיסוף של השקל, כיום?
"נתחיל ונאמר שטוב שבנק ישראל חיבר את צינור ניקוז הדולרים החדש, אך עכשיו, חשוב שימשיך לעשות מעקב מקרוב ויראה אם יש צורך לחבר צינורות נוספים או להגדיל את הצינור".
"נציין גם, שלישראל יש חוב לאומי לארה"ב שנאמד בכ-30 מיליארד דולר. במידה והממשלה הייתה יכולה להחזיר את הכספים לארה"ב זה היה מצוין. בעצם, היה מתווסף צינור ניקוז חדש לבריכה וגם המדינה הייתה מרוויחה את הפער בין הריבית הגבוהה שהיא משלמת לבין הריבית הנמוכה השוררת כיום במדינה. אך קשה להאמין שהאמריקנים יסכימו שנפרע את ההלוואות ארוכות הטווח כעת, כאשר הריבית עומדת רק על 2%".
"נבחן את גודל "בעיית היצוא". אמרנו שסך הייצוא התעשייתי נאמד בכ-40 מיליארד דולר. נצא מנקודת הנחה ששליש מתוכו נימצא בממוצע התיסוף העולמי, כלומר לא בידנו. נשארנו עם 26 מיליארד דולר. עכשיו נקזז את 40% חומרי הגלם המיובאים מחו"ל - נרכשים במט"ח - נשארנו עם 15.8 מיליארד דולר".
"ננטרל את הרווח (3.8 מיליארד דולר) מהסכום ונקבל 12 מיליארד דולר – זה מה שאנו צריכים לפתור. אמרנו, שחל בישראל יתר תיסוף של כ-8% (סטיית תקן) - כלומר, דרוש פיצוי של כמיליארד דולר".
באיזה דרכים הממשלה יכולה לפצות את היצואנים?
"ישנם דרכים רבות לפיצוי, וכולן טובות. הקלות במס חברות לתקופה מוגבלת. שמיטת תמלוגי מדען לתקופה מסוימת (המדען נותן כספים לחברות, שחוזרים אליו לאחר מכן בצורת תמלוגים). השתתפות בהגנות מטבע. הגדלת תקציב המדען הראשי. פחת מואץ לתקופה מוגבלת".
"יישום כל המלצות ועדת ארצי - הקמת קרן פיצוי ליצואנים קטנים ובינוניים שתפעל עפ"י מודל קרן עסקי טבע לחקלאים. כמו כן, המליצה הועדה על העברת תקציב מיוחד לפעילות שיווקית בין – לאומית שתסייע בהסטת שווקים לייצוא וכן על הרחבת מסגרות האשראי באמצעות חברת ביטוח סיכוני סחר חוץ הממשלתית אשר"א. המלצות הוועדה אושרו כאמור בחודש נובמבר על ידי הממשלה אך לא באו לידי יישום עד היום".
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףהממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים
התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף
הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.
בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.
הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים
עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.
התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.
- שיא- 361,255 נוסעים ברכבת ביום חמישי האחרון
- בעלות של 35 מיליון שקלים: מסוף אוטובוסים חדש יחובר לכביש 412
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
