העובדות

---------

שלום עמר (להלן: "העובד") הועסק על ידי חברת אסיפון צפון (1990) בע"מ (להלן: "המעסיקה"), כנהג מיכלית, בתקופה שמחודש נובמבר 1998 עד שהתפטר בחודש יולי 2004. השכר כפי שהוסכם עליו הועמד על 5,500 ש"ח נטו לחודש.

במסגרת התביעה, שהגיש העובד לבית הדין האזורי, טען, בין השאר, כי בהיותו תושב הנגב, הוא זכאי לקבל זיכויים ממס הכנסה, עפ"י החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 125), תשס"א-1991 (להלן: "חוק הנגב"), שהעניק הטבות מס לתושבי באר שבע והנגב.

בית הדין דחה את תביעת העובד על כל מרכיביה. לעניין הטבות המס נקבע, כי משסוכם עם העובד על תשלום שכר בנטו אין הוא זכאי ליהנות מהטבה שניתנה.

העובד ערער על דחיית תביעתו.

פסק דין

--------

בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של העובד רק לעניין עתירתו לקבלת הטבות המס. בפסק הדין, בחן בית הדין, מה דינו של "הזיכוי" במס, אותו העניק המחוקק לתושבי הנגב, שעה שאותו תושב הסכים עם מעסיקו, עוד קודם לכן, על תשלום שכרו בשכר נטו.

תכלית חוק הנגב לסייע לתושבי אזור באר שבע והנגב הינו ברור וחד משמעי, לעודד ולחזק אותם כתושבי המקום.

בע"ע 272/06 משה אוחנון נ' קליניק שיווק מזון (1996) בע"מ (להלן: "עניין אוחנון"), עמד על כך בית הדין, כי כלל הוא, ששכרו של העובד משולם בשכר ברוטו, ושכר זה מהווה את הבסיס לתשלומי המס המוטלים עליו, אך הצדדים להסכם העבודה רשאים להתנות על עקרון זה ולקבוע, כחריג מן המקובל, כי העובד יקבל לידיו תשלום בשכר נטו.

רוב השופטים בענין אוחנון קבעו, כי יש לפרש את ההסכמה בין הצדדים על שכר נטו, כחלה רק במקרה בו השינויים, שחלים בשיעור המס, לרעה ולטובה, הם שינויים רגילים, הנובעים מעדכון שוטף של מדרגות המס, ולא משינויים מהותיים בחקיקה: "לא יכול להיות ספק שתכלית החוק היתה מתן הטבה ל'תושבי הנגב' ולא הקטנת עלות העבודה של מעסיקים של תושבי 'הנגב' אשר חלקם כלל אינם תושבי הנגב. משניתן לתת להסכם בין הצדדים פרשנות ההולמת את תכלית החוק, יש להעדיף את פרשנות ההסכם המקיימת את תכלית החוק".

בית הדין קיבל את דעת הרוב בעניין אוחנון וקבע, כי חקיקתו של "חוק הנגב" מהווה שינוי מהותי בנסיבות, לעומת אלו ששררו בעת שהתקשרו הצדדים בהסכם העבודה. לאחר שהצדדים התקשרו ביניהם, מצא המחוקק לנכון לסייע למגזר ספציפי וייחודי, הוא מגזר אזור תושבי באר שבע והנגב, ולעודדם דרך מתן הקלות במס. ניתוב הטבת המס, שכוונה ישירות לעובד, כתושב באר שבע, אל המעסיקה, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה. על כן נקבע, כי אין בהסכמתו של העובד על שכר בשיעור נטו כדי למנוע ממנו את הזיכוי ממס לפי חוק הנגב.

יש לציין, כי השופט צור, בדעת המיעוט, סבר, שדין הערעור להידחות גם לעניין זכויותיו של העובד לפי חוק הנגב. לגישתו, בהסדר של תשלום שכר על בסיס נטו, שינויים בשיעורי המס לא משפיעים על העובד, לא לטובה ולא לרעה. שינויים בשיעור המס משפיעים על שני הכיוונים, והעובד אינו יכול לטעון כלפי הסדר רק מקום שהוא פועל לרעתו. כמו כן, לא ניתן לקבוע מהו קו הגבול בין שינויים "טבעיים" ל"מהותיים". כך, שכל עוד הסדר זה תקף ואין הוא בלתי חוקי, בית הדין אינו יכול להתערב בו רק משום שנמנעת מן העובד הטבת מס כלשהי. העובד יכול בכל עת לדרוש מן המעסיק לבטל את ההסדר הקיים ולקבוע שכר על בסיס ברוטו.