כלכלנים בכירים עדיין מודאגים: "בקלות ניתן לראות נפילה חופשית"

למרות הרגיעה הזמנית בשווקים, כלכלנים בארה"ב ממשיכים לחשוש ממיתון, ומזהירים מפני ירידה של 15% במחירי הבתים בשוק הדיור וזינוק ל-7.5% באבטלה
אילן קליקה |

המשבר הכלכלי בארצות הברית עורר תהודות בכל העולם, החל מהבורסות באסיה דרך הקונגרס האמריקני ועד לבנקים המרכזים באירופה, כולם מפחדים מהסרטן הפיננסי של ארצות הברית. ואם זה לא מספיק, אז הנה הודעה מדאיגה יותר – המצב יכול עוד להחריף.

כלכלנים רבים מאמינים כי המיתון כבר כאן; במקרה הטוב הוא נמצא ממש מעבר לפינה, וילווה את מנוע הצמיחה הגדול בעולם בתקופה הקרובה – 2 עד 3 רבעונים. בד בבד, אותם כלכלנים מספקים תסריט איימים, בו הוצאות הצרכנים מצטמצמים באופן קיצוני, הפעילות העסקית מתהדקת, שיעור האבטלה מטפס לרמות הגבוהות מאילו המתארות מיתון סטנדרטי ומשברי האשראי ושוק הדיור מוסיפים בעיות נוספות למשק.

"אני בקלות יכול לראות את הכלכלה האמריקנית נכנסת למצב של נפילהחופשית", ציין דין בייקר, כלכלן ראשי ב- Economic and Policy Research". "הסכנות כעת הן: ירידות נוספת במחירי שוק הדיור וצימצום נוסף בהוצאות הצרכים"..

כלכלנים מובילים נוספים חושפים את תסריטי האימה הכלכלים, אליהם יכול המשבר האמריקני להתדרדר. הכלכלן הראשי ב- Standard & Poor's, דיוויד וויס, מציג תסריט המתאר את חוסר התעניינותם של המשקיעים הזרים באגרות החוב הממשלתיות. כתוצאה מכך, תשואות האג"ח עולות ומשוכות את הריבית על המשכנתאות מעלה. ובתוך כך, שוק הדיור החבוט ממשיך להפגע.

מלבד הבעת דאגות נוספות בדבר מחירי האנרגיה הגואים, וויס הציג את הנתון המדאיג ביותר בתסריטו, שיעור אבטלה של 7.5% כבר בתחילת שנת 2009.

אדוורד מק'לווי, כלכלן בכיר בגולדמן זאקס, מצטרף לתסריטו של וויס ומוסיף כי התמ"ג האמריקני יכול לצנוח ב-2% עוד השנה. הפחד המרכזי של מק'לווי טמון בירידה נוספת של מחירי הבתים בארצות הברית. למעשה, כלכלני גולדמן זאקס ומריל לינץ צופים ירידה נוספת של 15% בערכי הבתים, זאת בנוסף לירידות הקודמות.

בנוסף, פול קזריאל, כלכלן ראשי ב- Northern Trust, ציין הכלכלה תמשיך להדרדר מטה יותר ממה שמצופה כעת. התחזית הקודרת של קזריאל מבוססת על אמונתו כי המחיקות אשר הציגו ענקיות הפיננסים בארצות הברית הם רק ההתחלה.

קזריאל הסביר כי אם הבנקים ידווחו על מחיקות נוספות בגין הלוואות הסאבפריים, הם יקשו על סקטור העסקי במתן אשראי ובכך ההידוק רק יחריף, כך שקיצוצי ריבית נוספים יהיו כבר חסרי טעם.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.