מספר עצות למשקיע שמתקשה להירדם בלילה
נשאלת השאלה איך זה קורה שמפעם לפעם אנחנו נתפסים בבהלה במפולות מהסוג של הימים האחרונים? אנחנו אישית ושאר חברינו המשחקים בבורסה עברנו, בשלושים השנים האחרונות, מאורעות כאלו אין ספור וצריכים היינו, בתיאוריה, להיות רגועים, להתכונן ולנווט דרכנו בזעזועים כמו שייט מנוסה במורד נהר הקולראדו. בסה"כ הבהלה של הזמן האחרון בשווקים הפיננסיים מוזרה. מילא הצעירים והבלתי מנוסים אבל שהותיקים והמנוסים נופלים?
ממה בעצם נובע הפחד? הרי מי שמאמין בהמשכיות החיים על פני כדור הארץ צריך תמיד ללכת ולאסוף נכסים כשהם זולים, השאלה היחידה היא "מתי הנכס זול?". לניק היווני המנוח, אליל ההתערבויות מלאס וגאס, הייתה תשובה נהדרת, "נכסים תמיד זולים לקונה שמוכן להמתין". יפה, אבל אז שואלים, "כמה זמן להמתין?" והתשובה היחידה לכך היא, "כמה שיידרש".
עכשיו ננסה להסביר למה אנחנו מכוונים. העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים, פסימיים ואופטימיים. הראשונים ממתינים לחורבן כדור הארץ והאחרונים לביאת המשיח. אם נסתכל על הנושא באמצעות גרף נקבל עקומת פעמון. חצי העקומה מלא בפסימיים וחציה באופטימיים כאשר בקצוות נמצאים ה"מטורפים" (באמריקאית אומרים The Twilight people) שבמקרה של עולם ההשקעות הם מכונים "ספקולנטים". ללא החלוקה הזו אי אפשר היה לנהל בורסה. המבנה הזה, אופטימיים-פסימיים וספקולנטים יוצר, מפעם לפעם, זעזועים גדולים בשווקים הפיננסיים שמנסים לחזות איך ייגמר הזעזוע בעולם האמיתי.
עד כה, מאז החלו להפעיל את בורסת אמסטרדם במאה ה-16 האופטימיים צודקים וההוכחה לצדקתם היא במצב הכלכלי בעולם, כל משבר הסתיים בגאות כלכלית שהייתה גדולה מקודמותיה ואת זה אפשר לראות במדדים, תסתכלו על מדד הדאו ג'ונס מאז 1898 למשל והוא נראה כמו קו עולה של 45 מעלות.
היה מאלטוס עם התחזיות הרעב שלו והיו המשברים הנוראיים של 1929 וכו' אבל הכלכלה העולמית, בטח האמריקאית, המשיכה ותמשיך לצמוח כך שערך הנכסים, בטווח הארוך, ימשיך לעלות.
השאלה לפיכך היא, "מדוע? אם הכול מודעים לכך שמשברים מסתיימים בגאות, אנחנו עדים לתופעות של בהלה בשווקים". הרי ההאטה בארה"ב ברורה לכל משקיע מזה כשנה (מה? למשקיעים הסינים והיפנים אין אינטרנט? הם לא מודעים לתלותם בצרכן האמריקאי?) אז מה קרה דווקא בסוף השבוע שעבר שגרם למשקיעים לזרוק הכול ולברוח? זה כנראה עניין פסיכולוגי שקשור בגנים האנושיים ושמכריח משקיעים להגיב, בפראות, בתגובות לא רציונאליות על חדשות שמאשרות את מה שהם ידעו בברור כבר ממזמן. אנחנו קוראים לזה "אפקט ירידת האסימון". מעניין שגם התופעה הזו, של תגובה מטורפת, ידועה ומוכרת מקדמה דנן. ההצעה שלנו פשוטה, בפעם הבאה שזעזוע כזה יבוא סעו לנופש שבוע בצימר בגליל.
לאלו שבכל זאת מוכנים לנסות ולהתמודד עם מצבי חוסר הגיון שכאלו השאלה היא, "מתי לנסות ומה לקנות?". הניסיון שלנו מראה שזה מעשה איוולת לתת עצה למי שכל הרזרבות שלו במניות שהולכות ומצטמקות במהירות. העצה לכאלו היא, "לך לפי תחושות הבטן כי זה מה שתעשה גם עם העצה שלנו". מאידך, למשקיע הממוצע וההגיוני תהיה זו טעות שלא לנצל מצבי פאניקה על מנת לרכוש נכסים במחירים כלכליים יותר.
"המתי" היא השאלה הקשה כי לשווקים הפיננסיים חיים משלהם, כל רמת מחירים שנראית זולה היום יכולה להראות נורא יקרה מחר כי השיקולים שמשפיעים על המחירים בבורסה נשענים על הציפיות לעתיד ואלו משתנות במהירות. כאשר אומרים לכם ש"מניה נסחרת במחיר המזומן שלה וכדאי לקנות כי מקבלים את כל הפוטנציאל בחינם" עלול להסתבר לכם שלמרות ששום דבר לא השתנה בחברה המניה ממשיכה לרדת ונסחרת בחצי מערך המזומן בקופתה. זה בדיוק אותו הדבר אגב בדרך למעלה.
מניות סיליקום (SILC ) נסחרו, בקיץ 2002, בפחות ממחצית מערך המזומנים שהיו בקופת החברה. חודש מאוחר יותר ירד הערך ל - ¼ מהמזומן. בינואר 2003 הגיע ערך החברה לערך המזומנים שהחזיקה וכעת, 5 שנים מאוחר יותר ערך החברה הוא פי 5.3 משווי המזומנים בקופתה כאשר, לפני 3 חודשים בלבד, הגיע ערכה של החברה הזו לפי 13 מערך המזומנים שבקופה. כל זה אומר שה"גבול התחתון" או ה"גבול העליון" הם בעיני המשקיע בלבד. זה לגבי עיתוי הקניה או המכירה של מניות אבל מה לגבי, "מה לקנות? " או "מה למכור?".
כאן הדברים הרבה פחות מסובכים. בתקופות כמו של היום צריך להתרכז אך ורק במניות המייצגות את החברות "הטובות". מה זה "טובות"? זה החברות בעלות היסטוריה של ניהול טוב, צמיחה, שקיפות ושפועלות בנישות שתפגענה פחות ממיתון. מניות של חברות כאלו גם לא יורדות כחברותיהן הפחות טובות וגם לא עולות כמוהן. המשקיעים הותיקים יגידו לכם, "בעיתות כמו הנוכחית, של חשש ממיתון, קנה אך ורק את החברות המובילות בתחום שלהן ושהתחום נראה יציב גם בהאטה כלכלית.
מניות כמו אלטריה (MO ) והרה אנטרטיינמנט (HET ) הן המלצה קלאסית לתקופה הנוכחית, של כניסה להאטה. סיגריות וקזינו הם תחומים שנחשבים "חסיני מיתון" בארה"ב. אין לנו ספק שההכנסות של שתי החברות הללו יפרחו אם יהיה מיתון. "אל תגעו בוול מארט (WMT )" וכל חברות השדרוג הטכנולוגי גם הן טאבו, "מי ישדרג בעיתות של מיתון?". אבל חברות מהסוג של פייזר (PFE ), IBM (IBM ), מייקרוסופט (MSFT ) או בואינג (BA ), אם ערכן יפול חזק זו תהיה מציאה לטווח הארוך.
בין הישראליות בניו יורק היינו ממתינים כרגע לצוד רק 2 מניות וגם אלו רק לאחר ירידות משמעותיות, אלביט מערכות (ESLT ) וטבע (TEVA ). אלקטרוניקה ביטחונית ותרופות גנריות הן חסינות ממיתון.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
