למה ישראל יורדת פחות? "רק" עד 3.3% ביום
אחת התופעות הראויות לציון לאחרונה היא התנודתיות הנמוכה יחסית וירידות השערים החריפות פחות שפקדו את שוק המניות בישראל בהשוואה לשווקים אחרים. במיוחד אמורים הדברים לגבי השווקים מתעוררים, עמם נמנית ישראל.
הדבר מרשים עוד יותר על רקע מספר המלצות לא חיוביות, בלשון המעטה, על שוק המניות בישראל שהגיעו לאחרונה מבתי השקעות זרים. כך, לפי ליהמן ברדרס, הסנטימנט של הזרים לשוק המקומי נחלש. לפי סיטי, ישראל שוק הגנתי ומוצע להדיר רגליים ממנו ב 2008. ברקע – זיקה לארה"ב וביצועי חסר מאז קיץ 2007. לבסוף, מריל לינץ' חוששת כי השוק יציע תשואה חד ספרתית נמוכה ב 2008 וגם היא תתנקז למספר בודד של חברות. הסיבה: החולשה במכירות בחו"ל תהייה דומיננטית יותר מהעלייה בצריכה המקומית וכך השוק הישראלי ישתרך אחר המתעוררים, שיציעו 15% עד 20%.
כיצד ניתן להסביר זאת? ניתן לציין, בין השאר, דווקא את אופיו ההגנתי של המשק, שהיה אמור לעמוד לו לרועץ כאשר ציפו לשנה נוספת של ביצועי יתר בשווקים המתעוררים. עתה, לאחר הירידות התלולות והעצבנות הרבה שפקדה שווקים אלה, החלו ציפיות אלו להישחק. לדוגמא, לפי UBS הנסיבות בשווקים המתעוררים השתנו לרעה, הסביבה הכלכלית הפכה מאתגרת יותר וההקצאה המוצעת הונמכה מ"יתר" ל"שוק". החיפוש אחר שווקים/מגזרים הגנתיים משחק לטובת השוק המקומי.
שנית, המשק ממשיך להציג נתונים מעולים. די אם נציין את העלייה החזקה במדד המשולב למצב המשק של בנק ישראל, שנמצא במתאם גבוה עם התוצר העסקי. עלייה חדה בת 1.2% נרשמה במדד זה בחודש דצמבר. העליות בחודשים אוקטובר ונובמבר תוקנו כלפי מעלה ב 0.8 נקודת אחוז, במצטבר. המדד זינק ב 8.3% אשתקד. לא רבים ציינו כי ב 12 החודשים האחרונים (דצמבר מול דצמבר) זינק המדד ביותר מ 10%. נתונים אלו הפתיעו לטובה והצטרפו לנתוני התעסוקה שציירו משק הקרוב, למעשה, לתעסוקה מלאה. גם נתוני הייצור והייצוא התעשייתי לא אכזבו.
נתונים אלו מרשימים בפני עצמם, אך כאשר משווים אותם לנתונים דומים במשקים רבים אחרים, התמונה המצטיירת חיובית אף יותר.
התמהיל של משק הנחשב הגנתי בתקופות סוערות בשווקים מחד, עם מדיניות פיסיקאלית ומוניטארית אמינה ושיפור של ממש ביחסי החוב שלו, יחד עם נתונים מאקרו כלכליים טובים ומספר חברות דגל, עושה את העבודה עבור השוק המקומי.
עם זאת, יש לזכור: בתקופה בה פער התוצר בארץ נמוך מאוד, שוק הדיור מציג תמונה ברורה של עודף ביקוש (כפי שעולה מנתוני מדד משכן שפורסם היום, לדוגמא) והמשק חשוף למחירי הקומודיטיז הגבוהים, יש צורך להישמר מפני סימנים להתחממות אינפלציונית. גם הסביבה הביטחונית והגיאו פוליטית הופכת בעייתית יותר ועלולה לעמוד למשק לרועץ בהמשך הדרך. לכן, התמונה החיובית הנוכחית צריכה להיות מנוצלת כל עוד היא נמשכת.
כמו כן, אם למרות שבשנה שעברה התמ"ג העסקי עלה בשיעור חד, ובכל זאת פיזור העליות בשוק המניות היה נמוך מאוד, מדובר בגורם שלא ניתן להתעלם ממנו בהמשך הדרך. אנו צריכים לשאוף שישראל תמשיך להוות שוק יעד בפני עצמו ולאו דווקא ברירת מחדל כשמשקים מתחרים נקלעים לצרות.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.