הדולר מנסה להתאושש: היציג עלה ב-0.5% ל-3.828 שקלים

האירו היציג התחזק ב-0.38% ל-5.622 שקל. פורקסיארד: הסיכוי שהריבית בארה"ב תגיע ל-3.25% או פחות מכך עד סוף 2008 הוא גבוה, אבל עדיין לא ברור מה יהיה קצב ההורדה
שי טופז |

השקל נעל את יום המסחר בשוק המט"ח בהיחלשות אל מול העיקריים. שערו היציג של הדולר נקבע בעלייה של 0.55% לרמה של 3.828 שקלים, והאירו היציג התחזק ב-0.38% לרמה של 5.622 שקלים.

מחדר המסחר של פורקסיארד נמסר, כי שבוע המסחר במטבע חוץ נפתח בהתחזקות של הדולר אל מול השקל, התחזקות ששיקפו האופציות על הדולר כבר אתמול. זאת, לאחר שהמטבע האמריקני רשם ביום שישי רמת שפל נוספת אל מול השקל, שעה ששערו היציג נקבע על רמתו הנמוכה ביותר ב-9.5 השנים האחרונות..

בפורקסיארד מציינים, כי ביום שישי נקבע שערו היציג של הדולר ברמה של 3.807 שקלים, ירידה של 0.808%. האירו היציג נחלש אף הוא, וירד ב-1.104% ל-5.6009 שקלים. נציין, כי השקל יצר שיא רב-שנתי חדש כנגד הדולר, מעט מעל ל-3.8 שקלים. כך מתגברים הסיכויים כי מגמת התחזקותו לטווח הארוך לא הגיעה לכדי מיצוי.

לאחר שסיים השקל את השבוע סמוך לרמות השיא של תשע השנים האחרונות, נחלש מעט השקל אל מול המטבע האמריקני, כשאי הוודאות לגבי יכולתה של הכלכלה הישראלית להתמודד עם מיתון בארה"ב מתפקדת כרוח גבית להתחזקות הנקודתית של השטר הירוק.

מנגד, הציפיות להמשך קיצוצי ריבית בארה"ב אשר יובילו לעדיפות של ריבית בנק ישראל לראשונה מזה תקופה ארוכה, מעניקים תמיכה למטבע הישראלי ועשויים להגביל את הפסדיו.

היום נתוני הסנטימנט באזור האירו צפויים להראות ירידה באמון הצרכנים והעסקים גם יחד, כצפוי לאור העובדה שתנאי שוק האשראי נותרו מצומצמים, השווקים הפיננסיים אינם יציבים ומחירי האנרגיה מזנקים לרמות שיא, אך החדשות לא יהיו סימן מבשר טובות לצריכה באזור האירו ולתחזיות הצמיחה באופן כללי.

אמון הצרכנים (8.2) ירד לרמה הנמוכה ביותר בשנה האחרונה, ומכיוון שנתוני המכירות הקמעונאיות כבר היו מעט חלשים במהלך הרבעון הרביעי, הסנטימנט הירוד מאותת על כך שההוצאות ירדו בזמן הקרוב והנזילות בשווקים תיפגע. בינתיים, האמון במגזר השירותים צפוי גם הוא לרדת מעט, בהתאם לירידה במדד רכש המנהלים של מגזר השירותים באזור האירו, אשר ירד ל-53.1 מ-54.1 בנובמבר. ניתוח המדד מראה שחלה ירידה כמעט בכל הרכיבים העסקיים, כולל התעסוקה, עסקים חדשים ומחירי תשומה. אף על פי כן, כל הנתונים האלה הם מעל לרמה הקריטית של צמיחה/קריסה, דבר המאותת על צמיחה. מצד שני, ציפיות העסקים עלו מעט למעלה, דבר שעשוי לרמוז על כך שעסקי השירותים נותרו מעט אופטימיים לגבי התחזיות שלהם בשנת 2008.

בשנה שעברה הבנק הפדראלי הפחית את הריבית ב-100 נקודות בסיס כדי למנוע האטה משמעותית בכלכלה האמריקנית ושמר על דולר נמוך במטרה להזרים כספים לכלכלה וכדי להוזיל את עלות הייצור המקומית ובכך לעשות את הסחורה האמריקאית אטרקטיבית יותר ובכך לדחוף את ענף הייצוא.

ובכן למרות שמאמציו יש יאמרו מנעו את המיתון ב 2007, הם לא מנעו התרחשות פוטנציאלית של מיתון בשנת 2008. דוח התעסוקה (NFP) האחרון ללא המגזר החקלאי של חודש דצמבר היו חלשים מאוד וגרמו לאנליסטים רבים של בנקים לשנות את תחזיותיהם לגבי עד כמה יפחית הבנק הפדראלי את הריבית ב-30 בינואר. לפני שבוע שוק החוזים העתידיים תמחר סיכוי של 30% בלבד לכך שהריבית תהיה בשיעור 3.5% בסוף אפריל (75 נקודות בסיס מתחת לשיעורה הנוכחי). אולם לאחר פרסום דוח התעסוקה של חודש דצמבר, השוק החל לתמחר הפחתה של עד כ-100 נקודות בסיס בארבעת החודשים הקרובים.

מאה נקודות בסיס בשנת 2007 ו-100 נקודות בסיס ב-2008 יורידו את הריבית ל-3.25%, הרמה הנמוכה ביותר מאז יוני 2005. בפורקסיארד מאמינים שהסיכוי לכך שהריבית בארה"ב תהיה 3.25% או פחות עד סוף שנת 2008 הוא גבוה, אבל עדיין לא ברור אם מחצית מההפחתה תתרחש בינואר. העלייה של 18,000 מקומות עבודה בחודש דצמבר היתה העלייה החלשה ביותר שראינו מאז אוגוסט 2003, כאשר הכלכלה האמריקנית איבדה 42,000 מקומות עבודה.

לרוע המזל, אין שום היבט אופטימי בדוח. ניתוח של מרכיביו מעלה שאם הממשלה לא היתה מוסיפה מקומות עבודה במגזר הציבורי, צמיחת מקומות העבודה היתה למעשה שלילית בחודש שעבר. בנוסף, שיעור האבטלה עלה לשיא של שנתיים ואילו השיעור השנתי של צמיחת ההכנסות ירד מ-3.8% ל-3.7%. רמות אלה מצביעות על כך שאנחנו נמצאים בדרך למיתון.

עידן הרטמן אנליסט בכיר מחדר העסקאות של פורקס יארד מציין שהורדה של 0.25% היא סבירה יותר בניגוד לצפי כלכלנים להורדה של חצי אחוז לאחר נתוניי התעסוקה האחרונים,אל נא נשכח שנותרו עוד 18 ימי מסחר עד לועידת המדיניות המוניטרית בארה"ב.

עידן מוסיף ואומר שאם מחירי הנפט יעברו את 100 דולר לחבית ונתוני המחירים לצרכן או המכירות הקמעונאיות יהיו חיוביים באופן מפתיע, יוכל הבנק הפדראלי למשוך את סדרת הפחתות הריבית עד לקיץ ולהפחית את הריבית בפעימות של רבע אחוז במקום לפעול בצורה אגרסיבית ולהפחית את הריבית בבכחצי אחוז כבר בינואר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.