מנהלים זוכו מעבירות אי העברת ניכויים

העובדות 16 אישומים הוגשו נגד הנאשמים. אישומים 15-1 דנים באי העברת ניכויים בסך כ-719 אש"ח, שנוכו בין החודשים אוגוסט 2002-יוני 2004. אישום 16 דן באי הגשת דוח על הכנסות אסף הכסף בע"מ [להלן - "נאשמת 1"] לשנת 2002. פישמן עודד [להלן - "נאשם 2"] ומלמד נועם [להלן - "נאשם 3"] רשומים כמנהלים של נאשמת 1. הנאשמים 2 ו-3 טענו, שהניכויים לחודשים יוני-דצמבר 2001 לא שולמו על דעת רשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"]. רשות המסים הגיעה להסדר, לקראת סוף שנת 2001, לתשלום מלוא הסכום האמור ב-13 תשלומים - עד לחודש ינואר 2003. באשר לחוב הניכויים בחודשים ינואר-אוגוסט 2002, אכן לא הוגשו הדוחות, אך גם זאת על דעת רשות המסים. באשר לאישום 16, אכן הדוח הוגש באיחור - ביום 8.1.2004. נאשם 2 טען, שעל אף היותו מנהל בחברה, הוא היה אחראי על הצד המקצועי של ניהול החברה, ולא היה מודע כלל להסדרים עם רשות המסים, או על אי העמידה בתשלום החובות על פי המוסכם. דיון פקיד שומה רחובות אישר, שהיה הסדר על החוב לשנת 2001, אולם לא היה שום הסדר על החובות לשנת 2002; לא מקובל לבצע הסדר על הסדר. נאשם 3 תיאר, מדוע לא שולמו חובות הניכויים. מנהל חשבונות החברה ונאשם 3 אישרו, שנאשם 2 לא היה מודע לאי העברת חובות הניכויים. נאשמים 2 ו-3 היו אמורים להוכיח, שפעלו מתוך ה"צדק סביר", או "סיבה מספקת". טענת הנאשמים היא, שלא העבירו את חובות הניכויים בגלל קשיים כלכליים. כבר נקבע, שקושי כלכלי אינו יכול להוות סיבה, שנישום יעדיף את טובת עסקו על פני העברת כספי הניכויים (פסק הדין בעניין רע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל). ראשית סעיף 224א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], מהווה מקור להטלת אחריות על מנהל בחברה בגין עבירה שעברה החברה. מנהל שרוצה, שהוראות הסעיף לא יחולו עליו, אמור להוכיח אחת משתי אלה: 1. העבירה נעברה שלא בידיעתו. 2. שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה. בפסק הדין, בעניין רע"פ 26/97, נקבע שאין הבדל בהטלת האחריות בין מנהל פעיל בתחום המקצועי לבין מנהל פעיל בתחום האדמיניסטרטיבי. שניהם יכולים להיחשב כמנהלים פעילים. לפיכך, נאשם 2 יזוכה רק אם יוכח, שלא ידע מקיום העבירות. "עצימת עיניים", כדי שלא לדעת, עלולה להיחשב כעבירה. כך נקבע בפסיקה עניפה בתחומי המשפט השונים. נאשם 2, על פי העדויות, לא היה מעורב בנושאים הכספיים. אכן, הוא ידע שהמצב הכלכלי קשה, אולם הוא לא ידע עד כמה, וכמובן לא ידע שקיימות עבירות. רק בעת סגירת החברה, הוא ידע מקיום חובות ניכויים. לפיכך ניתן לזכות מכל אשמה את נאשם 2. באשר לאישומים 7-1 נראה, שנאשם 3 התמודד והגיע להסדר, מה שאי אפשר לומר על אישומים 13-8 (חובות ניכויים לשנת 2002). לפיכך, העדפת נאשם 3, שלא לפרוע חובות ניכויים ולהשתמש בכסף לצרכים עסקיים, אינה תקינה. לפיכך, נאשמים 3-1 הורשעו באישומים 16-8 (חובות ניכויים לשנת 2002, ואיחור בהגשת הדוח הכספי לשנת 2002). בבית משפט השלום בירושלים לפני: כב' השופט דוד מינץ ניתן ב-16.10.2007

המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ