שנת ה- CFO
בודהה, כאות הכרה ותודה על המאמץ, נתן שם של חיה לכל שנה וזה על פי סדר הגעתן של החיות למפגש. כך בעצם נולד לוח השנה הסיני המבוסס מחד על חמשת יסודות האנרגיה (מתכת, מים, אש, עץ ואדמה) יחד עם שמות החיות, וכך קיבלו הסינים את: שנת הקוף, שנת התרנגול, שנת הכלב, שנת החזיר, שנת העכברוש, שנת השור, שנת הארנבת, שנת הנמר, שנת הדרקון, שנת הנחש, שנת הסוס ושנת העז (2007 היא שנת החזיר, אשר תתחלף לה לשנת העכברוש).
אולם בלוח השנה של שוק ה- BI וה- CPM זו הולכת להיות שנת ה- CFO.
הערכה זו מושתתת על שני פרמטרים: הפרמטר הראשון הינו צרכיו של ה- CFO והפרמטר השני הינו ניתוח התנהגות ספקי פתרונות ה- BI/CPM המהותיים.
בעלי הזיכרון הטוב זוכרים לבטח כי לאחר "התפרצות" תקנות SOX בארה"ב, פורסם סקר בו נקבע כי תפקיד ה- CFO הפך להיות התפקיד הכי פחות נחשק בהנהלת הארגון, למרות שחלף זמן רב, עדיין חייו של ה- CFO אינם קלים והוא ניצב אל מול לא מעט אתגרים ומופעלים עליו לא מעט לחצים.
מצד אחד הסביבה העסקית דינמית ומשתנה מתמיד, צד נוסף היא הרגולציה המוסיפה עדיין להוות גורם משמעותי בתפקודו של ה- CFO. בעלי המניות דורשים ביצועים מצד אחד, שקיפות מצד שני וחוסר חשיפה מצד שלישי, והגרוע מכל הוא שהצלחת ה- CFO תלויה בניתוח אמין, מהיר ומדויק של מידע, אולם כמויות מידע אלו גדלות באופן אקספוננציאלי בין אם כתוצאה של גידול טבעי או כזה הנובע ממיזוגים ורכישות, ובדרך כלל גם אינו נגיש ל- CFO בדרך אותה הוא היה בוחר לקבל.
ברור כשמש כי בימים אלו ה- CFO הוא הרבה מעבר למה שנתפס כתפקיד ה- CFO בעבר. כיום ה- CFO הוא בין השאר המביא והמוציא של האסטרטגיה הארגונית אשר שואף לעבור ממצב של תגובה והיגררות למצב של יוזמה ומובילות.
משפט עממי עתיק אומר כי אם אחד אומר לך שאתה שיכור אולי הוא טועה, אולם אם שניים אומרים לך שאתה שיכור עדיף שתלך לישון. כאן המצב הרבה יותר מעניין, לא אחד ולא שניים, אלא כל השחקנים הגדולים בשוק ה- BI / CPM, אומרים לך ה- CFO, שאתה תהיה "שיכור" השנה, על כן במקום ללכת "לישון", תתעורר, פתח את היומן, פתח את הארנק, ולא פחות חשוב בחר לך יועץ מומחה שמכיר את החלופות השונות ומסוגל ללוות אותך ולהוביל אותך לפתרון המתאים בדיוק לצרכיך.
מסקנות,
1. יותר ויותר CFO's ינטשו השנה את סביבת העבודה החמה והמוכרת, קרי, גיליונות האקסל האינסופיים, ויעברו לעבוד במערכות מסודרות ומובנות מצד אחד אך גמישות לצורכי ה- CFO's מצד שני.
2. ה- CFO's שבדרך כלל בוחנים את החזר ההשקעה מן הפרוייקטים השונים בארגון, יחליפו כובע וינסו לשכנע את עצמם בצדקת ההוצאה.
צפו לשנה מעניינת...
*אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
בית משפט (גרוק)ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה
ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד
בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.
המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.
ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.
המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח
לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.
- שיח מדיקל - החלטת בג"צ בקשר עם צו ביניים
- כחלון: "נתחיל בהליכים לצורך צמצום המכסים על ייבוא מוצרי חלב"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.
