עמרי שרון ירצה שבעה חודשי מאסר
לאחר כשנה וחצי של מאבק משפטי, הסתיים הבוקר אחד המשפטים המתוקשרים ביותר שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות. בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיצר את עונשו של עמרי שרון בחודשיים וגזר עליו שבעה חודשי מאסר בפועל. ההחלטה התקבלה בערעור שהגיש שרון על העונש שנגזר עליו – תשעה חודשי מאסר – לאחר שהורשע בשורה ארוכה של עבירות על חוק מימון המפלגות.
ברוב של שני שופטים מול שופט אחד החליטו שופטי בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו של שרון להמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בעבודות שירות. עם זאת השופטים החליטו קצר טת העונש. "שרון סיכן את התהליך הדמוקרטי", כתבה השופטת יהודית שיפר בהחלטתה.
במשך שעה ארוכה הקריאה השופטת שיפר את פסק הדין, ודחתה באופן שיטתי את כל טיעוניו של שרון. לדבריה, מרכז הכבוד של הערעור היה שחוק המפלגות הוא "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה", אולם היא דחתה את הטענה, וקבעה שלא ייתכן מצב של מתן לגיטימציה של עשיית דין אישי.
"איש אינו מוסמך לשים את עצמו מעל החוק גם אם הוא חושב שלא ניתן לעמוד בחוק", אמרה השופטת והעבירה ביקורת רבה על דרך פעולתו של שרון. בית המשפט קבע שלא היה מדובר ב"התנהגות של הרף עין", אלא בהתנהגות שיטתית שפגעה בשלטון בחוק ובכנסת.
שרון הקים "מכונה משומנת היטב"
השופטת שיפר ציינה בהחלטה כי שרון הבן הקים "מכונה משומנת היטב לביצוע עבירות ומצא דרכים חדשות ומקוריות לעבור על החוק". לדבריה, העובדה שחרג בכ-700% מהמימון שהותר בחוק, וביצע 41 פעולות כספיות. היא הדגישה כי הוא היה יכול בכל שלב "להתעשת ולחדול מכך".
כמו כן היא העבירה ביקורת על העובדה שהוא בחר לשתוק בחקירתו. בית המשפט לא חסך ביקורתו מהענישה הקלה שהיתה נהוגה בעבר כלפי חברי כנסת ואנשי ציבור שחרגו מהנורמות הכספיות. השופטת ציינה שהענישה ככל הנראה לא התריעה אחרים להמשיך ולפעול כך ועל כן יש צורך בעונש של מאסר בפועל.
עם זאת, בשל העובדה שלדבריה שרון "שינה את גישתו, הודה בהאשמות ופרש מהכנסת" עומדת לזכותו, ועל כן קבעה שיש להפחית במעט את העונש. גם אב בית הדין, השופט זאב המר, תמך בעמדתה. מנגד השופט זכריה כספי קבע בדעת מיעוט שיש להטיל על שרון רק עונש מאסר על תנאי, זאת מכיווון שבית משפט השלום אינו נתן את דעתו לגבי הבעייתיות של חוק מימון המפלגות ולתנאים האישיים של הנאשם.
שרון חרג מהמותר בחוק
בפתיחת משפטו הודה שרון שקיבל תרומות בסך שישה מיליון שקל, מגורמים בארץ ובחו"ל, בזמן שניהל את קמפיין הבחירות של אביו, אריאל שרון, לראשות הליכוד בשנת 1999. מדובר בסכומים החורגים בהרבה מהמותר על פי חוק מימון המפלגות. את הכספים העביר שרון לספקים ולנותני שירות שהשתתפו בקמפיין, באמצעות חברת קש שהקים בשם "אננקס מחקרים".
בנובמבר 2005 הורשע שרון הבן בקבלת תרומה אסורה, קבלת סכומים מעל המותר בחוק, הוצאת סכומים מעל המותר, אי-ניהול מערכת חשבונות כנדרש ומסירת דוח של מועמד. בנוסף, הוא הורשע בעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, שבועת שקר ועבירות מנהלים.
בפברואר 2006 גזר בית משפט השלום בתל-אביב תשעה חודשי מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי על עמרי שרון. אולם, השופטת עדנה בקנשטיין, התחשבה במצבו הבריאותי הקשה של אביו והורתה על עיכוב ביצוע המאסר.
במהלך הדיון בערעורו ביקשו פרקליטיו של שרון, עורכי הדין דן שינמן ונוית רגב, להמיר את עונש המאסר לעבודות שירות. לדבריהם, בית משפט השלום התעלם מלקיחת האחריות המלאה על ידי עמרי, המחיר הגדול שכבר שילם והעובדה שהביע צער וחרטה על מעשיו. כמו כן, הם טענו שחוק מימון המפלגות יצר מכשלה שכל אחד יכול למעוד בה. "המחוקק יצר מכשלה, אבל בית המשפט בחר שלא להתמודד כלל עם הטענות באשר לבעייתיות הרבה בחוק עצמו ובאופן חקיקתו", טענו עורכי הדין.
בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,
פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.
