שווקי האנרגיה השנה: שיאים ודשדוש עם חשש לבאות
השנה הייתה ללא ספק שנת הסחורות. שווקי המניות עולים ויורדים, סקטורים מתפתחים הוריקנים מכים והשנה-הסחורות נוסקים. בכותרות כיכבו מחירי הנפט שאיימו לעצור את העולם וללא ספק האטו אותו ברמה זו או אחרת.
מחירי המתכות נסחרים ברמות שיא של עשרות שנים בהתאם על רקע ההתפתחות הכלכלית של המדינות המתפתחות, והחשש לאינפלציה והחלשות הדולר בעולם. הסחורות הפחות נוצצות, אלה הנקראים soft commodities, תרמו את חלקם, כל אחד מסיבתו שלו לשנת השיא בשווקי הסחורות.
גז טבעי
בסקטור האנרגיה מספר סחורות נשמו אוויר פסגות השנה. מחירי הגז הטבעי נסחרו ברמות שיא של כל הזמנים על רקע פגיעתן של סופות ההוריקן במפרץ מקסיקו. אבל עוד לפני פגיעתן של סופות ההוריקן במפרץ החלו מחירי הגז הטבעי לעלות.
בסוף שנת 2004 סגרו המחירים את השנה ברמות של 7.10 דולר ל-Min BTU (Million British Thermal Units), היום נסחרים החוזים סביב רמות מחירים של 15.8 דולר ל-Min BTU, עלייה של 122% במחירי הגז הטבעי בשנה האחרונה.
אנליסטים רבים מתווכחים באשר לצידוק מאחורי העליות החדות הללו. שמועות בנוגע לאי סדרים ומניפולציה של השווקים על ידי סוחרים ספקולטיבים מתחילים לצוץ. לאור העלייה החדה והתזזיתיות במחירים העבירו לאחרונה המחוקקים בארה"ב חוק המאפשר פיקוח מוגבר של הממשל על המסחר בחוזים על סחורות.
השמועות על אי סדרים לא מערערים על העובדה שחלק ניכר מהעליות במחירים, במיוחד אלה שהתרחשו לפני פגיעתן של ההוריקנים במפרץ מקסיקו נעשו על רקע כוחות השוק אשר המכתיבו את ההיצע והביקוש.
בצפון ארה"ב, למשל, לא התגלו מאגרי גז חדשים בשנה האחרונה, פגיעת ההוריקנים במאגרים במפרץ מקסיקו היוותה מכה קשה לתעשיית האנרגיה העולמית. כלכלנים רבים במשרד האנרגיה סבורים עדיין כי סיבות הקשורות לפגיעת ההוריקנים במפרץ מהווים את הגורם העיקרי לעליית המחירים.
הדעה הרווחת ברחוב הינה שהנתונים הפונדמנטליסטים בשווקי האנרגיה מורים כי אם לא יימצאו מאגרים חדשים צפויים מחירי הגז הטבעי להמשיך לעלות ולהסחר במהלך שנת 2006 ברמות של 20 דולר ל-Min BTU.
נפט גולמי
בסוף חודש אוגוסט, ביום פגיעתה של הוריקן "קטרינה" במפרץ מקסיקו נסחרו מחירי הנפט ברמות שיא של 71.8 דולר לחבית. היום נסחרים מחירי הנפט ברמות נמוכות יותר של 60 דולר לחבית, עלייה של 40% "בלבד" מרמות המחירים של פתיחת השנה.
העלות הכוללת לארה"ב מפגיעתן של ההוריקנים במהלך שנת 2005 עומד על 150 מיליארד דולר, זוהי עונת ההוריקנים הקשה ביותר שארה"ב התמודדה עמה מעולם. סך ההפסדים לתעשיית הנפט לאור פגיעת ההוריקנים עומד על 100 מיליון חביות נפט.
עובדה קיימת הינה שמחירי הנפט נמצאים במגמת עלייה כבר משנת 1998. העליות החדות במחירים אינם דבר חדש כלל וכלל. מה שבאמת משפיע על המחירים אלו נתונים כלכליים ארוכי טווח ומדיניות הממשלות האחראיות על תפוקת הנפט העולמית.
אם זה מדינות אופ"ק או מדינות מפיקות נפט שאינן חברות אופ"ק. מי שיסתכל על גל העלייה הההרסני של השלוש שנים האחרונות ייראה כי ניתן לראות מגמתיות תואמת בין העליות החדות של מחירי הנפט והעלייה החדה בצריכת הנפט בסין.
העלייה החדה בצריכת הנפט הסינית לא צריכה להפתיע אף אחד, ולמרות שבשנים האחרונות נעשתה אף חדה יותר, הכלכלה הסינית מראה גידול חד בצריכה כבר קרוב לארבעה עשורים. מאז 1965 צמחה הצריכה הסינית בשיעור חסר תקדים של 1,259%.
הצריכה המטורפת בארה"ב זינקה ב-178% ב-4 העשורים האחרונים וממשיכה להראות מגמת עלייה בעוד שהצריכה של מדינות אירופה דווקא ירדה לאחר עלייה חדה בשנות ה-60.
הרושם המתקבל הוא שהמשבר השנה היה קצת שונה, מחירי הנפט פשוט הגיעו לרמות מחירים מדאיגות הרבה יותר מהר מהזמן הנדרש לכלכלות העולם להסתגל ולכן דעות האנליסטים לגבי המשך המגמתיות חלוקות. הדעה הרווחת בקרב אנליסטים רבים הינה שמחירי הנפט לא יראו את רמות השיא של השנה האחרונה גם השנה, עם זאת בטווח הארוך צפויה מגמת עליית המחירים להמשיך.
הנוסחה היא יחסית פשוטה, תפוקת הנפט מהבארות בערב הסעודית יורדת בקצב של 5%-12% בשנה בעוד, כפי שרשמתי מעלה, הביקוש הולך וגובר. גידול בביקוש וצמצום ההיצע מביא לעליות מחירים. בטווח הקצר, כפי שאומרים האנליסטים, סביר שלא נראה את המחירים ברמות השיא של השנה האחרונה הסיבה לכך גם היא פשוטה, כפי שראינו העלייה החדה במחירים הביאה את מחירי הנפט לרמות הנקראים Demand Destruction Zone, אלו הרמות בהם המחירים כל כך גבוהים שהם מרסקים את הביקוש לאותו מוצר.
הפתרון הטוב ביותר לרמות המחירי ההרסניות הוא הזמן, כפי שניתן לראות השווקים כבר התרגלו היום לרמות מחירים שבעבר נחשבו גבוהות וחסרות תקדים, באם ייסחרו מחירי הנפט ברמות נמוכות מ-50 דולר לחבית יאמרו שאלו רמות נמוכות בעוד במהלך הקיץ האחרון כאשר רמות המחירים עלו מעל ל-50 דולר אף אחד לא תיאר לעצמו שהם עוד יראו את רמות ה-60 דולר.
רק כאשר התחילו האנליסטים לדבר על 100 דולר לחבית והציבור הרחב הבין שהוא צריך לצמצם את הצריכה החלו המחירים לרדת. היום מדשדשים המחרים סביב רמות ה-60 דולר לחבית ומעטים הם המפגינים מרת רוח על הרמות הגבוהות. עוד כמה חודשים אולי, ועוד מספר מצומצם של שנים בוודאות, ישובו מחירי הנפט לעלות לרמות מחירים שהיום נראים לנו כלא הגיוניות.
בנזין ונפט לחימום
הפאניקה בשווקי הנפט הגולמי השליכה ישירות על תזקיקי הנפט. מחירי תזקיקי הנפט לחימום נסחרו ברמות שיא של 2.20 דולר לגאלון במהלך חודש ספטמבר האחרון, ומחירי הבנזין נסחרו ברמות שיא של 43 דולר לגאלון במהלך חודש אוגוסט.
בחודש ספטמבר הגיע מחירו של גאלון בנזין לרמות שיא של כל הזמנים, אז נמכר הדלק ללקוח הסופי במחיר של 3.057 דולר לגאלון. כיום נרגעו המחירים וגאלון בנזין נמכר ללקוח הסופי ברמות מחירים של 2.16 דולר לגאלון.

מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
