אשפוז - כתנאי לזכאות למענק לידה
מענק לידה הינו תשלום שהמוסד לביטוח לאומי משלם ליולדת בתנאי שהמבוטחת הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה והיא אחת מאלה: תושבת ישראל או אשת תושב ישראל, גם אם הלידה היתה מחוץ לישראל; עובדת שכירה או עובדת עצמאית המועסקת בישראל גם אם אינה תושבת ישראל, ובתנאי שהלידה היתה בישראל; אשת עובד שכיר או אשת עובד עצמאי, שבן זוגה מועסק בישראל 6 חודשים רצופים לפחות בתכוף לפני הלידה גם אם היולדת ובן זוגה אינם תושבי ישראל, ובתנאי שהלידה היתה בישראל (סעיף 42 ו-44 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
נראה כי המונח "הזדקקה לאשפוז" המופיע בחוק שולל כל אפשרות של מתן מענק למי שלא הזדקקה לאשפוז.
יצוין כי, ביום 3.11.2005 ניתן פסק דין בתיק עב"ל 1245/00 רות דיוויס נ. המוסד לביטוח לאומי, בו טענה המערערת כי שלילת מענק הלידה למי שהחליטה ללדת בביתה פוגעת באוטונומיה של האישה על גופה ובזכותה לבחור את מקום הלידה מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענתה של המערערת תוך שהוא סוקר את החוק הקיים והרקע לחקיקתו וקבע כי מטרת מענק הלידה היתה לתמרץ את היולדת ללדת בבית החולים. מפסיקתו של בית הדין עולה כי מי שנמנעה מדעת להזדקק לאשפוז בקשר ללידה שוללת את הזכות לקבל מענק לידה.
עם זאת, יודגש כי עפ"י סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, במקרה שהיולדת אינה זכאית למענק בשל אי הזדקקות לאשפוז, רשאי המוסד לפי שיקול דעתו, לתת הענקה מטעמי צדק, אם הנסיבות מצדיקות זאת. כך למשל, נפסק כי מקרה בו נמנע מן היולדת להגיע לבית החולים בשל גשם שוטף אך הוכח כי היא ביקרה באופן סדיר בבית חולים כמעט עד יום הלידה, היא יצאה ידי אותה חובה שלה התכוון המחוקק בקובעו את חובת ההזדקקות לאשפוז (בדב"ע מח/191-0).
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
