אכיפת תניית אי תחרות בחוזה
בש"א 6870/05 בורדו דיגיטל פרינט אינק בע"מ נ. אלכס טרובניקוב ואח' ניתן ביום: 5.9.2005
עובדות
~~~~~~
1. מהות הבקשה הנה הגבלת עיסוקו של המשיב 1 (להלן - המשיב), עובד לשעבר של המבקשת, אצל מעסיקתו החדשה - המשיבה 2 (להלן - נור), בהתאם לתניית הגבלת עיסוק עליה חתם המשיב והכל במטרה להגן על סודותיה.
2. המבקשת חברה ישראלית בבעלות פרטית, שהוקמה בשנת 2000 לערך ועיסוקה בפיתוח, ייצור, שיווק ומכירת דיו למדפסות רחבות שאינן לשימוש ביתי. בין היתר מייצרת המבקשת תחליפי דיו למדפסות של נור.
3. המשיב, ד"ר לכימיה שהתמחה בתחום של פולימריזציה, והועסק אצל המבקשת החל מחודש ינואר 2002, כמספר 2 במחלקת הפיתוח. בנוסף לפיתוח, עסק המשיב גם בייצור ובבקרה. לטענת המשיב, קודם לעבודתו אצל המבקשת עבד בחברה אחרת בפיתוח דיו לצורך הדפסה על מעגלים מודפסים, בטכנולוגיה דומה לזו שפיתח במבקשת.
4. המשיב חתם ביום 2.1.2002 וביום 1.2.2004, על מסמך המכונה הסכם סודיות ובו התחייב לשמור בסוד כל מידע שיגיע לידיעתו והקשור במבקשת, בלקוחותיה, בתפקידו, בשכרו, בתהליכי הפיתוח, בתנאי השיווק וכיוצ"ב וכן שלא להתחרות במבקשת במשך 3 שנים מיום סיום יחסי עובד מעביד, ללא אישור מוקדם מהמבקשת. ביום 30.6.2005 נותקו יחסי העבודה עם המבקשת.
5. לטענת המבקשת, המשיב רכש את ניסיונו בתחום הדיו תוך כדי עבודתו אצלה, ובכך שהחל לעבוד בנור הפר המשיב את הסכם הסודיות ואי התחרות שנחתם ביניהם ואשר נועד להגן על סודה המסחרי של המבקשת. לטענת המשיב, החל לחפש עבודה לאחר שהמבקשת נקלעה לקשיים כלכליים, ובעת כריתת החוזה בינו לבין נור, התחייב המשיב לא לעשות שימוש במידע אותו רכש אצל המבקשת. כן טען המשיב, כי עסוקו היחידי בחברת נור הנו בפיתוח.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
1. נדחית טענת המבקשת, כי תניית הגבלת העיסוק במקרה זה נועדה להגן על הכשרה מיוחדת שניתנה למשיב. לא הוכחה שום הכשרה מיוחדת, פרט להשתתפות המשיב במספר תערוכות. מתקבלת עמדת המשיב, כי היה בעל ניסיון בתחום הדיו, על אף שלא ניתן היה לכנות את המשיב כ"מומחה" לדיו, בעת קבלתו לעבודה אצל המבקשת.
2. לעניין טענת המבקשת, כי התניה נועדה להגן על סוד מסחרי, משלושה סוגים, "תהליכי ייצור", "סוגי חמרי גלם" ונוסחאות - על המבקש לאכוף על זולתו תניית הגבלת עיסוק ובכך להגביל את עיסוקו, הנטל להוכיח כי התניה באה להגן על אינטרס בר הגנה. תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד, אינה חוקית ולכן בטלה.
אינטרס לגיטימי של מעביד הוא, בין השאר, סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת וכן כאשר מופרת חובת תום הלב. בנוסף, יש להוכיח כי היקף ההגנה הדרוש - צו המניעה המבוקש - אינו מעבר לדרוש לשם הגנה על אותו אינטרס.
3. "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי", על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו רק בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם, או שמירת החומר במקום מוגן. כמו כן, על הטוען לקיומו של סוד מסחרי לאבחן בין הידע שנצבר כתוצאה מהנסיון ועניינו ידע כללי ולפיכך הופך לחלק מכישורי העובד, לבין הידע הפרטני המיוחד למעביד הקודם בלבד ולפיכך סודי.
4. הסוד המסחרי היחיד של המבקשת מצוי בנוסחאות - סודיות הנלמדת הן מהגיונם של דברים והן מדרך שמירתם, ומשנועדה התנייה להגן על אנטרס לגיטימי לכאורה, התנייה תקפה. עם זאת, בע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ. רדגארד בע"מ, נפסק כי בית הדין לא יתן, כדבר שבשגרה, צו מניעה המגביל את חופש עיסוקו של העובד, על אף שהוכח קיומו של סוד מסחרי. צו כאמור ינתן בנסיבות המצטברות: ראשית, לכאורה קיימת הסתברות סבירה על פי מכלול הנסיבות כי העובד יעשה בסוד המסחרי שימוש. שנית, הדבר יפגע באופן ממשי במעסיק הקודם.
5. במקרה דנן לא קיימת הסתברות סבירה כי המשיב יעשה שימוש בנוסחאות של המבקשת. המשיב החל לעבוד אצל מעסיק אשר פועל בתחום הדיו שנים רבות, גיוס המשיב לעבודה
אצל נור נעשה באופן אקראי, תוך מתן הדעת לעניין אי הגילוי של סודות המבקשת ואף כתנאי להתקשרותם. כמו כן, לא הוכח על ידי המבקשת כי המשיב העתיק את הנוסחאות בעת שעזב את עבודתו אצל המבקשת.
6. הבקשה למנוע את המשך העסקתו של המשיב על ידי נור נדחית ואילו הבקשה למניעת גילוי סודותיה של המבקשת מתקבלת. אין צו להוצאות.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
