בעיית החוב הלאומי של ארה"ב איננו בעיה חדשה, מאז שנות ה-80 נשמעו עשרות תחזיות שהזהירו מפני הזינוק החד ברמות החוב של הפרטים השונים בכלכלה האמריקנית. ב-2008 בועת החובות של משקי הבית התפוצצה בעוצמה רבה והביאה את ארה"ב למשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז שנות ה-30. בעשור האחרון הצליחו הבנקים במהלכי מרשימים במיוחד לייצב את הספינה: מצד אחד להזרים המון כסף למערכת, ומצד שני להימנע מאינפלציה גבוה מידי שתגרום לחובות שוב להיות במרכז העניין. איך הם עשו זאת? שמרו על כך שהשוק לא יתחמם מידי, אך גם לא קר במיוחד. כל זה הצליח עד שהנשיא טראמפ עלה לשלטון. לאחר שעלה לשלטון תחת הסיסמא הפופוליסטית "להחזיר את אמריקה לגדולתה", טראמפ מביא בצעדיו מאז נבחר לבית הלבן למשבר כלכלי חריף הרבה יותר מ-2008. טראמפ פרסם שלשום את הצעת התקציב לשנה הקרובה, והוא צפוי לגדול משמעותית, למרות שנתוני המאקרו מצביעים על כך שהכלכלה האמריקנית נמצאת ברמת שיא. התקציב יסתכם ב-4.4 טריליון דולר, מתוכו קרוב לטריליון דולר גירעון, כאשר התחזית מראה שהחל מ-2019 הגרעון צפוי לעמוד על מעל טריליון דולר בכל שנה. ובמילים פשוטות: החוב הלאומי של ארה"ב צפוי לגדול  בטריליון דולר בכל שנה בתקופה של פריחה כלכלית, מה יקרה חס ושלום אם ארה"ב תכנס למיתון (דבר שצפוי שיקרה מבחינה מחזורית)? הצעת התקציב כללה תחזית צמיחה אופטימית במיוחד שספק אם תוכל להתממש. הבית הלבן צופה כי התמ"ג של ארה"ב יצמח השנה ב-3.1%, בשנה הבאה ב-3.2% וב-2020 ב-3.1%. התחזית גבוהה משמעותית מתחזיות הצמיחה של הבנק הפדרלי, שצופות צמיחה של 2.5% השנה, 2.1% ב-2019 ו-2% ב-2020. שאלה עוד יותר מעניינת היא מי יממן את שאיפותיו של הנשיא? בשוק בו המניות מטפסות כמו בשנה האחרונה, אף אחד לא רוצה לפספס את החגיגה ולכן כסף יוצא משוקי האג"ח אל המניות, דבר שגורם לקפיצה של הריבית. העלאת התשואות יוצרת גרעון גדול יותר בתקציב הממשל, ומתחילה מעגל קסמים של ריבית עולה שמזינה את עצמה (לכתבה המלאה). מה גם שהרחבה בזמן יוצרת אינפלציה (כפי שראינו בנתון הערב), שדוחפת את הריביות למעלה. וזו בדיוק הסיבה שמבצעים הרחבות כאשר מצב הכלכלה רע, ומצמצמים כאשר המצב משתפר. מנטל את הפד' ושאר הבנקים המרכזיים בשבועיים האחרונים  רבים טענו כי הפד' עשוי להאט את קצב העלאות הריבית/וצמצום המאזן לנוכח התנודתיות בשווקים. הסתכלות על התשואות בשוקי האג"ח האמריקני מראה מצב מעניין: הפד' לא רק שלא יכול לעצור את הצמצום המוניטרי, הוא צריך להאיץ את קצב העלאות, על מנת לקרר את  התשואות מהר. מי שבונה שהפד' יציל את המשקיעים גם הפעם עלול לחוות אכזבה:

I hear a lot of people say that the Fed will start to slow down because of the falls in the markets. It seems that people have gotten used to the fact that the Fed saves them. This graph will make order: The Fed 'must continue to reduce that US debt out of control @dlacalle_IA pic.twitter.com/VhFQWqdQD3

— Amit Tal (@amital13) 9 בפברואר 2018

גל הירידות הנוכחי הגיע במקביל להתחלת תוכנית צמצום המאזן של הפד'. רק לפני כשבועיים ראינו בפעם הראשונה ירידה חדה במאזן, כפי שפורט בכתבה הזו. הפד' לא יכול לסגת עכשיו מצעדיו, גם בגלל שצעד כזה יוביל לחוסר אמון בפד' (שנעלם בכל מקרה בשנים האחרונות), וגם בגלל שהריביות ימשיכו לטפס בתרחיש זה, ובעולם שכולם שקועים בחובות זהו מצב בעייתי. הגל הבא של צמצום המאזן של הפד' צפוי לקראת ה-25 לחודש, כאשר הפידונות של האג"ח מרוכזים בעיקר בימים האחרונים של כל חודש (נציין כי שבוע שעבר מאזן הפד' חזר לעלות והוא ככל הנראה צפוי לעלות גם השבוע בגלל האופן שתוכנית צמצום המאזן עובדת). נציין כי הפדיונות הקרובים צפויים להיות קטנים מהפדיונות שחווה השוק לפני כשבועיים. לקראת סוף מרץ מאזן הפד' צפוי לקטון משמעותית. ולסיכום, כפי שכתבתי בעבר, נראה כי פיצוץ בועת האשראי התחיל. שוקי האג"ח כפי שהגדיר השבוע ריי דליו, עברו את נקודת "האל חזור". זה כמובן לא אומר ירידות חדות בקו ישר. בעולם בו מדינה אוסרת על מכירות וקובעת למנהלי השקעות מה לקנות (כמו אמש), המדדים יכולים לתקן, אך השבר בשוק האג"ח מאותת לנו ש-2018 הולכת להיות שנה מרתקת במיוחד. בשנה האחרונה הנשיא דאג לקחת אחריות ביצועי שוקי המניות, כאשר צייץ בכל שבירת שיא חדש במדדים. הוא האיש שיצטרך לקחת אחריות גם על המשבר שהביא לארה"ב.