השאלה האם מדובר בפיטורים או בהתפטרות נקבעת על-פי בדיקה מיהו הצד הפועל לסיום היחסים
העובדות
-----------
ולנטין קונוננקו (להלן:"העובד") עבד בסאן דלקים ירוקים בע"מ (להלן:"המעסיקה") במשך כ-4 שנים בתפקיד נהג מיכלית להובלת דלקים. באחד מן הימים הוסבר לעובד, כי נוכח ירידה בהיקף המכירות וכדרך התייעלות, בכוונת המעסיקה לפטר נהג שעבד אז במקביל לעובד. בשיחה זו הוצע לעובד לבצע את עבודתו הנוספת של הנהג המפוטר כאשר משמעות הדבר הנה תוספת עבודה משמעותית תמורת העלאה בשכר. העובד נענה להצעה.
העובד עבד כנהג חלוקה יחיד אצל המעסיקה במשך כשנה, כאשר לטענתו שעות עבודתו היומיות התפרשו על פני 12 שעות ואף מעבר. העובד החל להתלונן בפני מנהליו על הקושי הרב הכרוך בביצוע העבודה. לטענתו, הוא דרש ממנהליו למצוא פתרון לבעיית העומס, שאם לא כן ייאלץ להתפטר. מאידך, המעסיקה טענה, כי העובד הודיע במפורש על רצונו לעזוב את העבודה שהייתה קשה עבורו ומשכך החלה בחיפוש אחר עובד אחר.
המעסיקה גייסה עובד חדש (להלן:"העובד החדש"), העובד ראה בכך החלטה של המעסיקה לתקן את "הרעת התנאים" ומשכך חזר בו לטענתו מהרצון להתפטר. מאידך, טענה המעסיקה, כי גייסה את העובד החדש במטרה להחליף את העובד.
העובד החדש סיים את עבודתו אצל המעסיקה לאחר כשלושה חודשים מחמת מגבלה רפואית והמעסיקה המשיכה לחפש נהג במקומו, משלא מצאה, התקשרה לבסוף עם קבלן חיצוני שהחל לבצע את עבודת חלוקת הדלקים עבורה. בהתאם, נמסרה לעובד הודעה על סיום עבודתו.
לפיכך, הוגשה תביעת העובד לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת וכן תשלום זכויות סוציאליות נוספות.
פסק הדין
------------
הלכה היא, כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשני פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים לידי גמר. השאלה אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות נקבעת על-פי הבדיקה מיהו הצד הפועל לסיום היחסים.
רכיב מהותי בהודעת סיום יחסי עבודה הנו מועד ניתוק היחסים. במקרה הנדון, לא מסר העובד מועד בדבר ניתוק יחסי העבודה והיחסים נמשכו בפועל זמן רב לאחר הבעת הטרוניות על ידיו. מכאן יש להסיק שהעובד דרש לשפר את תנאי עבודתו ואף התריע שככל שהדבר לא יעשה הוא יתפטר, אך הוא לא התפטר בפועל לאחר שסבר שהמעסיקה פועלת לשיפור תנאי העסקתו.
על יסוד דברים אלו ולאחר שאין חולק, כי המעסיקה היא זו שקבעה את מועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים חודשים ארוכים לאחר הודעת ההתפטרות לכאורה, נדחית טענת המעסיקה, כי העובד הודיע על התפטרותו וכי יחסי העבודה נותקו ביוזמתו.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
אסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסףלאומי פרטנרס ומשפחת שסטוביץ' רוכשים נתח בפרופיט לפי שווי של 650 מיליון שקל
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים בשלב מתקדם של משא ומתן להשקעה של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים.
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים במשא ומתן להשקעה משותפת של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים שמנוהלת על ידי אסף בנאי. ההשקעה מבוססת על שווי של כ-650-660 מיליון שקל לפני הזרמת הכספים, גבוה כמעט פי 4 מהשווי שבו נרכשה השליטה בחברה לפני חמש שנים. לאומי פרטנרס יוביל את ההשקעה. כמחצית מהסכום יזרום ישירות לקופת החברה להרחבת פעילות, והיתרה תשולם לבעלי השליטה הקיימים - אסף בנאי ושלומי אלברג, שמחזיקים כל אחד ב-40%, ויוסי סגול עם 20% שהצטרף לפני כארבע שנים.
פרופיט הוקמה ב-2006, והיא "בית סוכנים" וסוג של פמילי אופיס. היא מתמחה בהפצת מוצרי ביטוח, פנסיה והשקעות פיננסיות. כיום היא מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל, עם צוות של מעל 300 מתכננים פיננסיים-סוכני ביטוח מורשים. החברה מפעילה גם קרן גידור שמנהלת 400 מיליון שקל, ומרוויחה על פי ההערכות כ-60-70 מיליון שקל בשנה.
פרופיט הרחיבה את פעילותה לתחום ההשקעות האלטרנטיביות וספגה מכה - גם הפסד כספי וגם מכה תדמיתית עם הנפקת פעילות בבורסה, מגדלור שמאוחר יותר נמחקה אחרי הפסדי עתק למשקיעים ואחרי שהציפה בעיות-תקלות גדולות בניהול השקעות ובדרך המחיקה של החברה - פרופיט בריבוע - אסף בנאי ושלומי אלברג שיווקו השקעות אלטרנטיבות והרוויחו פעמיים.
עם זאת, עדיין יש פעילות שאפילו מתרחבת בתחום ההשקעות האלטרנטיבות, רק שלא דרך חברה נסחרת. הפעילות הזו כוללת קרנות נדל"ן והלוואות פרטיות.
הנהלת פרופיט חוזקה לאחרונה עם מינויים בכירים: דניאל כהן, בעל ניסיון של 15 שנים בהפניקס, משמש כמנכ"ל, ואמיר כהנוביץ', כלכלן ראשי לשעבר בהפניקס, מנהל את מחלקת המחקר. השינויים האלה תורמים ליציבות, במיוחד לאחר סכסוך משפטי עם הפניקס ב-2023 על חשדות טוויסטינג, העברת לקוחות בין מוצרים ללא הצדקה. הסכסוך נפתר בהסכם שיתוף פעולה, שכלל גידול של 20% בהפצת מוצרי הפניקס דרך פרופיט, והוביל להכנסות נוספות של 25 מיליון שקל.
היסטוריית הבעלות בפרופיט כוללת תהפוכות. ב-2008 רכשה פסגות 50% מהמניות, וב-2012 השלימה שליטה מלאה. ב-2016 קנתה פסגות את יתרת המניות תמורת 56 מיליון שקל. ב-2021, בנאי ואלברג רכשו חזרה את השליטה ב-165 מיליון שקל, וסגול הצטרף בשווי 200 מיליון. השווי הנוכחי של מעל 650 מיליון הוא תודות להרחבת רשת הסוכנים מ-150 ל-300 והוספת שירותי ייעוץ דיגיטלי, שמגדילים את מספר הלקוחות במעל 10% בשנה.
