בית הדין הארצי קבע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובדי סיעוד
העובדות
------------
serafima bodeic (להלן: "העובדת") הינה עובדת זרה, שהועסקה על ידי חנה דוני (להלן: "המעבידה"), כעובדת סיעוד לתקופה של 18 חודשים.
בין הצדדים נחתם "חוזה העסקת עובד זר", אשר בו צוין, בין השאר, כי הטיפול במעסיק מחייב שהייה של 24 שעות בביתו של המעסיק, וכי ישולם לעובדת, לאחר ניכוי הוצאות לינה וכלכלה כחוק, שכר של 550$ ארה"ב לחודש, בהתאם לשער היציג ביום התשלום. כמו כן נקבע, כי העובדת תקבל תשלום של 100$ בגין השבתות שבהן היא נשארת לעבוד וכן 40 ש"ח לשבוע בעבור דמי כיס ונסיעות. עוד נקבע במסגרת החובה, כי במידה והמועסק יפסיק את עבודתו ללא מתן הודעה מראש, רשאי המעסיק לנכות משכרו של המועסק שכר בשווי שבועיים עבודה.
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי העובדת לא מסרה הודעה בכתב אודות התפטרותה.
לטענת העובדת, שיעור שכרה היה נמוך משכר המינימום החודשי ועל כן היא זכאית להפרשי שכר מינימום. עוד נטען על ידה, כי מאחר ועבדה מעבר לשעות העבודה הרגילות היא זכאית לתשלום של 30% תוספת לשכרה לפי שכר המינימום.
המעבידה מנגד דחתה את טענות העובדת. לטענתה, העובדת השתכרה שכר הגבוה משכר המינימום וכן אין היא זכאית לגמול כלשהו בגין עבודה בשעות נוספות מאחר והיא לא עבדה יותר מ- 8 שעות ביום בממוצע.
פסק דין
-----------
בית הדין הארצי קיבל את קביעותיו של בית הדין האזורי, אשר דחה את תביעותיה של העובדת בעניין קבלת שכר הנמוך משכר המינימום וקיזוז ימי ההודעה המוקדמת שהעובדת לא נתנה מפדיון ימי החופשה וההבראה.
בית הדין דחה את קביעת בית הדין האזורי, לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובדת.
בניגוד לחלק מהפסיקה הקובעת, שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדי סיעוד, ככלל אין לראות את עובדי הסיעוד כנכנסים בגדר החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה. על אף שבהעסקת המטפל בבית המעסיק ניתן ביטוי לאמון אישי רב במטפל, אין באמון זה כדי להצדיק העסקה בשעות נוספות ללא תוספת התשלום הקבועה בחוק, ומבלי שתוענק מנוחה שבועית בהתאם להוראות החוק. כמו כן נקבע, כי ניתן להתגבר על הקושי הממשי בהוכחת מספר השעות הנוספות על ידי הוכחת מתכונת העבודה בכללותה. עם זאת, בית הדין הדגיש, כי בעיית שכרם של העובדים בסיעוד צריכה לבוא על פתרונה בהסדר חקיקתי מיוחד.
במקרה זה, מאחר והעובדת לא הוכיחה מתכונת קבועה של העסקה בשעות נוספות, נדחתה תביעתה לשעות נוספות.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךלאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות, הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו
עבירות מס בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית
ומחציתם על חברה שבבעלותו.
תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות
חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.
למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.
בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11
עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות
נמוך יותר.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על
הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.
ועדת החוץ והביטחון אישרה לקריאה שנייה ושלישית את חוק הפנסיות לפורשי צה״ל
החקיקה מסדירה את סמכות הרמטכ״ל בעקבות פסיקת בג״ץ, על רקע התרעות בצה״ל על גל פרישות והתנגדות חריפה בכנסת לעלות התקציבית
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תיקון מספר 36, המסדיר את סמכות הרמטכ"ל להעניק לפורשי צה"ל רכיב פנסיה מוגדל. ההצעה אושרה ברוב של חמישה תומכים מול מתנגד אחד, לאחר דחיית כלל ההסתייגויות שהוגשו לה.
החקיקה נועדה להסדיר מצב משפטי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ מחודש ספטמבר האחרון, שקבע כי המדיניות הנהוגה בצה"ל להענקת תוספות פנסיה לפורשים חורגת מהמסגרת שקבע המחוקק ואינה מעוגנת בדין. בית המשפט קבע כי ללא חקיקה ראשית, הסמכות תבוטל החל מ־1 בינואר 2026, תוך מתן פרק זמן להסדרת הנושא בכנסת. מאז פסק הדין קיימה ועדת החוץ והביטחון שורת דיונים בהצעת החוק, שבמהלכם הציגו נציגי צה"ל תמונת מצב מדאיגה באשר להשפעת חוסר הוודאות על משרתי הקבע. באגף כוח האדם התריעו כי מאז פרסום פסק הדין הוגשו כ־300 בקשות פרישה, לצד כ־300 בקשות נוספות שנמצאות עדיין בתהליך.
רח"ט אכ"א, תא"ל אמיר ודמני, אמר בדיונים כי צה"ל נאלץ להתמודד עם פערים בכוח האדם באמצעות קידום משרתים צעירים ובעלי ניסיון מצומצם יותר. לדבריו, קיימת שחיקה הן במעמד והן בתנאי השירות, והחשש המרכזי הוא שאנשים איכותיים בוחרים שלא להישאר בשירות הקבע.
התנגדות חריפה להצעת החוק
ח"כ עמית הלוי הגיש למעלה מ־3,000 הסתייגויות וטען כי מדובר במהלך תקציבי בהיקף של מיליארדי שקלים, שמוסתר מהציבור. לדבריו, הכספים מיועדים לפנסיות של פורשי קבע במקום להפניית משאבים ללוחמים הזקוקים לציוד ולתוספות תקציביות. הלוי טען עוד כי הפנסיות הצבאיות גבוהות משמעותית מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה, וכי מדובר בפורשים צעירים יחסית, לעיתים בשנות ה־40 לחייהם. לדבריו, החוק מוסיף התחייבות תקציבית נוספת של כ־1.7 מיליארד שקל למערכת שכבר נהנית מתנאים מועדפים.
- התרומה הישראלית ששווה לארה"ב מיליארדים כל שנה
- רפאל חושפת את הדור הבא של מערכות ההגנה הישראליות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון האחרון אמר ח"כ הלוי כי החוק, שהובא להצבעה, מהווה בעיניו פגיעה קשה במשרתי הקבע ובלוחמי צה"ל. הוא טען כי ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה עלולות לפגוע במערכת הביטחון עצמה.
