בית הדין הארצי קבע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובדי סיעוד

ע"ע 270/08 serafima bodeic נ' חנה זדוני, ניתן ביום 12.02.09. תקציר מאת עו"ד אורית רובין
עו"ד לילך דניאל |

העובדות

------------

serafima bodeic (להלן: "העובדת") הינה עובדת זרה, שהועסקה על ידי חנה דוני (להלן: "המעבידה"), כעובדת סיעוד לתקופה של 18 חודשים.

בין הצדדים נחתם "חוזה העסקת עובד זר", אשר בו צוין, בין השאר, כי הטיפול במעסיק מחייב שהייה של 24 שעות בביתו של המעסיק, וכי ישולם לעובדת, לאחר ניכוי הוצאות לינה וכלכלה כחוק, שכר של 550$ ארה"ב לחודש, בהתאם לשער היציג ביום התשלום. כמו כן נקבע, כי העובדת תקבל תשלום של 100$ בגין השבתות שבהן היא נשארת לעבוד וכן 40 ש"ח לשבוע בעבור דמי כיס ונסיעות. עוד נקבע במסגרת החובה, כי במידה והמועסק יפסיק את עבודתו ללא מתן הודעה מראש, רשאי המעסיק לנכות משכרו של המועסק שכר בשווי שבועיים עבודה.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי העובדת לא מסרה הודעה בכתב אודות התפטרותה.

לטענת העובדת, שיעור שכרה היה נמוך משכר המינימום החודשי ועל כן היא זכאית להפרשי שכר מינימום. עוד נטען על ידה, כי מאחר ועבדה מעבר לשעות העבודה הרגילות היא זכאית לתשלום של 30% תוספת לשכרה לפי שכר המינימום.

המעבידה מנגד דחתה את טענות העובדת. לטענתה, העובדת השתכרה שכר הגבוה משכר המינימום וכן אין היא זכאית לגמול כלשהו בגין עבודה בשעות נוספות מאחר והיא לא עבדה יותר מ- 8 שעות ביום בממוצע.

פסק דין

-----------

בית הדין הארצי קיבל את קביעותיו של בית הדין האזורי, אשר דחה את תביעותיה של העובדת בעניין קבלת שכר הנמוך משכר המינימום וקיזוז ימי ההודעה המוקדמת שהעובדת לא נתנה מפדיון ימי החופשה וההבראה.

בית הדין דחה את קביעת בית הדין האזורי, לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על העובדת.

בניגוד לחלק מהפסיקה הקובעת, שחוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדי סיעוד, ככלל אין לראות את עובדי הסיעוד כנכנסים בגדר החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה. על אף שבהעסקת המטפל בבית המעסיק ניתן ביטוי לאמון אישי רב במטפל, אין באמון זה כדי להצדיק העסקה בשעות נוספות ללא תוספת התשלום הקבועה בחוק, ומבלי שתוענק מנוחה שבועית בהתאם להוראות החוק. כמו כן נקבע, כי ניתן להתגבר על הקושי הממשי בהוכחת מספר השעות הנוספות על ידי הוכחת מתכונת העבודה בכללותה. עם זאת, בית הדין הדגיש, כי בעיית שכרם של העובדים בסיעוד צריכה לבוא על פתרונה בהסדר חקיקתי מיוחד.

במקרה זה, מאחר והעובדת לא הוכיחה מתכונת קבועה של העסקה בשעות נוספות, נדחתה תביעתה לשעות נוספות.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.