כץ ולידר לא חוששים מהתשואות באג"ח: "גיוס גדול ייספג ללא קושי על ידי החיסכון השוטף"
הגירעון הממשלתי צפוי לגדול בשנת 2009 ל-5%-5.5% תוצר, או כ-40 מיליארד שקלים ואולי יותר. ההכנסות ממיסים בחצי שנה האחרונה ירדו לרמה של כ-14.5 מיליארד שקל לחודש, או קצב שנתי של כ- 174 מיליארד שקל, זאת לעומת יעד תקציבי של 203 מיליארד שקל בשנת 2009. בנוסף, קיימות עלויות לא מתוכננות כגון מבצע עופרת יצוקה, ותוכניות ההאצה למיניהם. מנגד, האוצר הצליח להקדים הוצאה של כ- 4.4 מיליארד שקל מתקציב 2009 ל- 2008.
כלכלן המאקרו יונתן כץ בשיתוף כלכלני לידר שוקי הון פרסמו היום סקירת מאקרו תחת הכותרת "עד כמה גירעון גדול בשנת 2009 ילחץ על התשואות?". רבים חוששים כי גיוס ממשלתי מוגבר לצורך מימון גירעון גדול ימנע המשך ירידת תשואות ואף יביא לעלייתן. להערכתם, "החשש קיים אך מעט מוגזם. גיוס גדול יותר על ידי הממשלה ייספג כמעט ללא קושי על ידי החיסכון השוטף של הציבור".
בנק ישראל צופה גירעון תקציבי של 4.1% תוצר בשנת 2009 או כ-30 מיליארד שקל. לפי הערכתנו, אומרים כץ ולידר, "מדובר בהערכה אופטימית. באוצר
מתכננים קיצוץ תקציבי של כ- 8 מיליארד שקל ושואפים להוריד את הגירעון השנה ל- 4% תוצר, אך לפי דעתנו הגירעון יהיה גדול יותר".
בשורה התחתונה, להערכתם "צפוי גיוס נטו של כ- 31 מיליארד שקל (מעל פדיון הקרן), או גיוס ברוטו של כ- 76 מיליארד שקל, זאת מול פדיון כולל של כ- 66 מיליארד שקל (קרן וריבית). עודף גיוס של כ- 10 מיליארד שקל לא יתרום לירידת תשואות, אך חשוב לזכור שבניגוד לשנים קודמות, לא צפוי גיוס נטו חיובי בסקטור הפרטי".
חשוב להדגיש, הם אומרים, "שמדובר בגיוס ממשלתי ללא תחרות עם גיוס נטו מכיוון הסקטור העסקי, בניגוד למה שארע בשנים קודמות. בשנת 2009 חברות יתקשו למחזר את פדיונות באג"ח הקונצרני בסך 24 מיליארד שקל. משמעות הדבר כי האוצר ינפיק בסך הכל כ- 76 מיליארד שקל בשנת 2009 (סחיר ולא סחיר) מול סך פדיון של כ- 66 מיליארד שקל (קרן וריבית). שוק האג"ח צפוי לקלוט היקף גיוס חודשי של כ- 6-7 מיליארד שקל (מחודש מרץ עד דצמבר) ללא זעזועים בתשואות".
חשוב להדגיש, הם מוסיפים, שישראל (בניגוד לארה"ב) נהנית משיעור חיסכון של כ- 12% בקרב משקי הבית, שיעור גבוה יחסית לרוב המדינות המפותחות. בשנת 2008 תוספת החיסכון הנקי של משקי הבית הסתכמה בכ- 71.2 מיליארד שקל, גידול לעומת 60 מיליארד שקל בשנת 2007 . כמובן שבשנת מיתון עם עלייה צפויה באבטלה צפויה גם ירידה בשיעור החיסכון.
"לצורך המחשה, בשנת 2002 שיעור החיסכון ירד ל- 9.2% לעומת 12.1% בשנת 2001 . שיעור האבטלה עלה ל- 10.3% בשנת 2002 לעומת 9.3% בשנת 2001 . התוצר ירד ב-0.6% בשנת 2002 . סך החיסכון ירד ב- 11 מיליארד שקלח.
בשנת 2009 צפויה ירידה בסך החיסכון של הציבור, כנראה לרמות של 40-45 מיליארד שקל, ירידה מאד משמעותית לעומת החיסכון של שנת 2008 . חלק מהחיסכון יופנה לאפיקים נזילים מאד (פיקדונות בבנקים), חלק יופנה לחו"ל וחלק לאג"חים של הסקטור הפרטי. יחד עם זאת, נדמה שחלק נכבד יופנה לאג"ח הממשלתי (דרך החיסכון הפנסיוני בעיקר, או קרנות נאמנות "סולידיות"), זאת מטעמי שמרנות של תיק הנכסים של הציבור בתקופת מיתון ואי וודאות".

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.