חברת מדגם ערכה מחקר דעת קהל עבור הרשות השנייה, בראשה עומדת כיום נורית דאבוש (בתמונה) במטרה לבחון את עמדות הציבור ביחס לערוצים 2 ו-10 לגבי תכניות ופרסומות, וכן ביחס לפעילות הרשות בשנת 2005. סקר זה מהווה כלי משלים למערכת מדידת הרייטינג ותפקידו לתת מידע שיטתי וקבוע אודות עמדות הציבור כלפי השידורים. המדגם כלל 1,000 מרואיינים בגילאי 17 ומעלה, ביניהם יהודים ותיקים, ערבים ועולים מחבר העמים, שיש בביתם מכשיר טלוויזיה. יפעת בן חי-שגב, יו"ר ועדת אסטרטגיה ומחקר ברשות השניה, מסרה בתגובה לממצאי הסקר, כי "הממצאים מחזקים את המגמה עליה החלטנו להעמיק ולהרחיב את מחקרי הקהל שהרשות עורכת, במטרה להעמיד מערך מחקרי לצד מדידת הרייטינג. בכוחו של מחקר קהל לספק תשובות לשאלות כגון "מה" , "למה", ו"איך", שהרייטינג אינו מתייחס אליהן. השאלה "כמה" צופים ישבו אל מול מרקע הטלוויזיה בזמן נתון אינה משקפת את יחסם לתוכן המשודר". לדבריה, "כך, בשעה שנתוני הרייטינג מצביעים על עלייה, שביעות הרצון מצויה בירידה. אין זו בהכרח סתירה, משום שקהל צופי הטלוויזיה מנהל "משא ומתן" עם הטקסטים הטלוויזיוניים. מחד, הוא מאמץ לחיקו את המוטיבים שעונים לצרכים החברתיים והסביבתיים שלו, ובה בעת הוא מסוגל לנקוט קו ביקורתי ולדחות את המוטיבים שמעוררים אצלו אי נחת". מבט על הערוצים העיקריים מגלה כי כ-31% מהמדגם ענו שערוץ 2 הינו הערוץ העיקרי, בדומה לסקר 2004. אחריו בפער גדול נמצאים ערוצים מחבילת הכבלים והלוויין (15%), ערוץ 10 (11%) וערוץ 1 (7%). בהסתכלות כללית יותר נראה, כי ערוצי הנישה השייכים לכבלים וללוויין תופסים, למעשה, נתח גדול כערוצים עיקריים (50% ב-2004 ו-49% ב-2005). יחד עם זאת, במבט על שלושת ערוצי הברודקסט (2,1,10) נמצאה עלייה קלה בשיעור הצופים, שאחד מאלה הוא הערוץ העיקרי שלהם, ביחס לשנת 2004 (45% בסקר 2004 לעומת 49% בסקר הנוכחי). בהשוואה לשנה שעברה חלה עלייה קלה באחוז הצופים שערוץ 10 מהווה ערוץ עיקרי עבורם (11% לעומת 8% בשנת 2004). לא חל שינוי באחוז הצופים בערוץ 2 כערוץ העיקרי, ושיעור זה עומד על 31%. העובדה כי קיימים 3 ערוצי ברודקאסט ומגוון ערוצי נישה ממחישה את הנחיצות להבדל בין הערוצים והסקר מחזק זאת. כמחצית מכלל המדגם (47%) השיב כי צריך להיות הבדל בין התכניות המשודרות בערוצים 1, 2 ו-10 לבין התוכניות בערוצים האחרים. אולם, עדיין מדובר בירידה ביחס לנתוני שנת 2004, לפיהם 56% מהנשאלים ציינו כי צריך להיות הבדל כזה. מבין המאפיינים העיקריים של ההבדל הערוצי צוינו הקטגוריות: "מגוון גדול של תוכניות"- 23%, "יותר חדשות ואקטואליה"- 20%, "תוכניות יותר איכותיות"- 10%, "תוכניות יותר מעניינות"- 9%, "תכנים מקוריים או תוכניות מקור"- 7%. רק כ-20% לא ידעו להשיב מה צריך להיות ההבדל. מכאן עולה, כי במרבית המקרים כאשר הנשאל השיב כי צריך להיות הבדל בין הערוצים הוא ידע גם לשייך זאת למאפיינים הקשורים לאיכות ולגיוון ולסוג התכניות שהרשות השנייה מעוניינת לקדם, ובכך מקבלת מדיניות הרשות חיזוק חיובי. הצופים בערוץ 10 שבעי רצון מאיכות התוכניות בקטגורית שביעות רצון מאיכות התוכניות נמצא, כי אלו הצופים בערוץ 10 מרוצים במידה רבה יותר ובאופן מובהק, מאיכות התכניות מאשר אלו הצופים בתכניות ערוץ 2 (54% לעומת 50%). בקרב כלל צופי ערוץ 2 חלה ירידה קלה ומובהקת במידת שביעות הרצון (מ-55% בשנת 2004 ל-50% בשנת 2005). בהשוואה לסקר 2004, אין שינוי משמעותי בשביעות הרצון מאיכות התכניות בקרב כלל צופי ערוץ 10 (כ-54% ב-2005 לעומת 57% ב-2004). עוד בהשוואה לסקר 2004, בקרב צופי ערוץ 2 כערוץ עיקרי וכן בקרב צופי ערוץ 10 כערוץ עיקרי, לא חל שינוי במידת שביעות הרצון מאיכות התכניות- מעל 60% מהצופים בערוץ 2 כערוץ עיקרי ומעל 75% מהצופים בערוץ 10 כערוץ עיקרי הביעו שביעות רצון מאיכות התכניות. קיים ריבוי מוגזם בתוכניות אקטואליה ופוליטיקה בסוגיית התכנים המועדפים, בערוץ 2 נמצא, כי התכניות החסרות הן בעיקר: סרטי קולנוע ישראליים (48%), מסורת ישראל (38%), תרבות אומנות וספרות (37%), תכניות לקבוצות מיעוט (35%), ותכניות לאזור הפריפריה (31%). בערוץ 10 הממצאים דומים אולם בערוץ זה ניכר פחות חוסר בספורט (36% ב-2 לעומת 23% ב-10), בעוד בשני הערוצים כרבע מהמשיבים ציינו כי יש מעט מידי תוכניות תעודה ותחקיר. עוד לגבי ערוץ 2, ציינו 29% מהנשאלים, כי משודרות יותר מידי תוכניות מציאות (14% בערוץ 10). ממצא זה מחזק את הצורך במחקר מעמיק לגבי הז'אנר ויחס הציבור אליו. יחד עם זאת, כ-20% ציינו ביחס לשני הערוצים, כי קיים ריבוי מוגזם בתוכניות אקטואליה ופוליטיקה וטלנובלות ישראליות. בחלק מהמקרים ניתן לראות כי אחוז גבוה מהנשאלים לא ידעו אם כמות התוכניות מסוגים שונים הינה מספקת. כך למשל, כ-50% מהנבדקים ביחס לתכניות לילדים ובני נוער (בשני הערוצים), וכ-40% מהנבדקים ביחס לתכניות לאזורי הפריפריה. הסבר אפשרי לממצא זה הינו, כי הקטגוריות הללו הן עמומות ומשמעותן אינה ברורה לנשאלים, בין היתר בשל העדרן מהמרקע. החדשות בערוצים 2 ו-10 מאוזנות פוליטית בתחום החדשות, נשאלו המרואיינים לגבי איזון פוליטי בחדשות ועלה, כי קרוב לשני שלישים מהצופים בערוצים 2 ו-10 סבורים כי השידורים מאוזנים וכרבע לא ידעו להשיב, בדומה לסקר 2004. בנוסף, בשני הערוצים שיעור הסבורים כי החדשות לא מאוזנות ומוטות לשמאל, גבוה יותר משיעור הסבורים שהחדשות לא מאוזנות ומוטות לימין. ביחס לשנת 2004 מדובר בירידה קלה באחוז המשיבים, החושבים שחדשות ערוץ 2 מוטות לשמאל (13% לעומת 17% בשנת 2004). כמו כן, נמצא שיעור גבוה יותר מקרב המגזר הערבי, ביחס לשאר המגזרים הסבור כי החדשות בשני הערוצים מוטות לימין (19% בערוץ 2, 15% בערוץ 10). בנוסף, יהודים ותיקים סבורים כי החדשות מוטות שמאלה יותר מאשר המגזר הערבי (15% בערוץ 2, 11% בערוץ 10). נשים לעומת זאת, סבורות שהחדשות בערוץ 2 מאוזנות יותר מכפי שחושבים הגברים (68% לעומת 58%) וגברים סבורים שהחדשות מוטות יותר לשמאל בהשוואה לנשים (17% לעומת 9%). גם לגבי חדשות 10, הגברים סבורים שהחדשות נוטות לשמאל במידה רבה יותר מהנשים (13% לעומת 7%). עם זאת, לא נמצא הבדל, בערוץ 10, בין המינים בשיעור המשיבים כי "השידורים מאוזנים". תדירות הצפייה בטלוויזיה נמצאת במגמת עליה נתון מרכזי נוסף שנמצא במגמת עליה הוא תדירות הצפייה בטלוויזיה, בשנת 2005 כ-78% צופים בטלוויזיה כל יום. בהשוואה לסקר 2004 קיימת עליה בשיעור המציינים, כי הם צופים בטלוויזיה מעל ארבע שעות ביום הן באמצע השבוע (מ-13% ל- 26%) והן בסוף השבוע (מ-24% ל-37%). בקטגורית בעלות על מכשירי טלוויזיה, סוג החיבור ותדירות צפייה, נמצא, כי לכשני שליש מהמשיבים יש שני מקלטי טלוויזיה או יותר בביתם. כמחצית ממשקי הבית מחוברים לכבלים (53%) וכשליש מחוברים ללוויין באמצעות YES. בהשוואה לנתוני השנה שעברה ישנה עליה, אם כי לא גדולה במנויי הכבלים (49% בשנת 2004 לעומת 53% ב-2005) וירידה במנויי YES (36% בשנת 2004 לעומת 31% ב-2005). בבחינת נתון זה, חשוב לציין כי השאלה שונתה בשאלון של שנת 2005, שכן בשאלון 2004 המרואיינים לא התבקשו לציין למה הם מחוברים מלבד כבלים או YES ואילו ב-2005 הם התבקשו לפרט. שינוי השאלה נבע מהצורך של הרשות להעריך את היקף החיבור ללווין אנלוגי. קבוצות האוכלוסייה שאינן מחוברות לכבלים או ללווין מזוהות כקבוצות בעלות כוח ציבורי נמוך יותר, הזקוקות להגנה מבחינת הרגולטור. לכן בדיון הנוגע למעבר בין שיטות שידור והפצה שונות יש לשקול את האינטרס הציבורי בהתחשב בקבוצות אלה. רוב האוכלוסיה מכירה בחשיבות גוף ציבורי מפקח הקטגוריה המסכמת של הסקר נוגעת בתפיסת התפקיד של הרשות השניה, והצורך בה כגוף מפקח. מהנתונים עולה, כי כ-71% מהנשאלים סבורים כי קיימת חשיבות של גוף ציבורי שיפקח על ערוץ 2 ו-10. זאת, בהשוואה ל-64% שהשיבו שיש צורך בפיקוח על ערוצים 2 ו-10 ב-2004. בחלוקה לשכבות באוכלוסיה, שיעורים דומים של יהודים ותיקים וערבים (80%) השיבו כי חשוב שיהיה גוף מפקח. לעומת זאת, רק 23% מהעולים מחבר העמים השיבו, כי יש צורך בפיקוח. יש לציין כי שיעור די גבוה (39%) בקרב מגזר זה לא ידעו להשיב בהשוואה ל-4% בלבד מקרב היהודים ו-13% מקרב הערבים. לצד הההכרה בחשיבותו של גוף ציבורי מפקח, שיעור המודעים לקיומו של גוף מפקח עומד על 51%, בדומה לשיעור שהתקבל בסקר 2004. שיעורים גבוהים של מודעים לקיומו של גוף מפקח נמצאו בקרב יהודים ותיקים, בגילאי 17-44, בעלי השכלה תיכונית מלאה ובעלי הכנסה מעל הממוצע.