המרוויחים הגדולים ממלחמתה של GM לשרוד ולהימנע מפשיטת רגל הם הספשיאליסטים והברוקרים, מקוונים ורגילים, שעושים טונות של עמלות. רק על מנת להבהיר את העמדה שלנו אז עדיף, עבור GM, להיכנס להגנה בפני נושים. אם כן תיכנס או לא זה סיפור אחר שתלוי בהמון גורמים. המניה אגב תמשיך להיסחר כאותה מניה גם במקרה שהחברה תכנס להגנה עד לאותו רגע שבו יחליט ביה"מ את החלטתו הסופית.

לומינס, כמעט שכחנו שהחברה עדיין קימת. אחת מהכוכבים הנוצצים של קהיליית המניות הישראליות בוול סטריט בתחילת המאה, היהלום של אריה גנגר וד"ר יעקב פרנקל, "התעוררה לפתע" לחיים ומבקשת אישור בעלי המניות לגיוס של 15 מיליון דולרים מבעלי עניין, LM Partners L.P. and Ofer Hi-Tech Investments Ltd , שביחד מחזיקים כרגע ב-% 88.65 ממניות החברה. הראל בית-און, מ – LM, הוא היו"ר של לומינס ואילו דב עופר (שאינו קשור כלל לקבוצת עופר הי-טק שמחזיקה במניות החברה) הוא המנכ"ל. לומינס מעוניינת להנפיק 13,636,363 מניות רגילות ב 1.1 דולר למניה פלוס 6,818,182 אופציות להמרה בתוך 5 שנים ובמחיר מימוש של 1.3 דולר לאופציה. החברה, למעשה, פותחת שעריה לגיוס של עוד 5 מיליון דולרים אם כך ירצו המשקיעים. מועצת המנהלים של החברה ממליצה בחום לאשר את ההנפקה. החברה מוערכת בכ 222 מיליון דולרים לפני הכסף מההנפקה.

מועלית אם כך, לאחר הפסקה ארוכה, כ 3 שנים, המערכה האחרונה באחת מאופרות הסבון היותר טובות שהופקו ב"ברודווי של מטה", בוול סטריט. הסדרה, ששמה "לומינס- בועות של אור", תיזכר כאחת ההפקות הישראליות-אמריקאיות המעניינות מאז ומעולם. בואו ונעבור על המערכות השונות, זה מאלף, זה מלמד וזה גם מצחיק אלמלא כמה בעלי מניות מסכנים שנדפקים בגדול.

מערכה ראשונה : שמעון אקהויז וחברים מקימים את חברת ESC MEDICAL שכובשת בסערה את שוק הטיפול הקוסמטי בלייזר, במיין סטריט וגם בוול סטריט (אחת ההנפקות החמות הגדולות שהיו בסוף המאה שעברה).

מערכה שניה: ESC, בהחלפת מניות, רוכשת חברה ציבורית ישראלית אחרת בשם תעשיות לייזר. כתוצאה נעשית קבוצתו של אריה גנגר (החבר של משולם ריקליס ושל אריק שרון, הבעלים של חיפה כימיקאלים ועוד), שהייתה בעלת המניות הגדולה בלייזרים, בעלת העניין המובילה ב ESC.

מערכה שלישית: לא אדם כגנגר ישמש כגלגל רזרבי במכונית של אקהויז ומתחיל מאבק שליטה על ESC שבסיומה משתלטת קבוצת גנגר על החברה. שמעון אקהויז וחברים עוזבים ועל הבמה עולים אריה גנגר וחברים, ד"ר יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר והמנהל של הפעילות הבינלאומית במריל-לינץ', כיו"ר (ללא שכר אבל עם מיליון אופציות), ישה סיטון, מנכ"ל לשעבר של לייזרים מתמנה כמנכ"ל ESC, ושגיא גנגר, "הבן של.." כמנהל התפעולי. וול סטריט נשטפת בהתלהבות והמניה נוסקת.

מערכה רביעית: בשנת 2001, מצדיקה קבוצת גנגר את ההתלהבות שיצרה בוול סטריט ורוכשת, באמצעות החלפת מניות ומזומן, את החטיבה הרפואית של חברת קוהירנט האמריקאית. בעקבות המיזוג משנים את שם החברה מ ESC ללומינס וסימול המניה, שעד אז היה ESCM שונה ל – LUME. המיזוג, תחת שרביטה של חברת הייעוץ המובילה בעולם מאקנזי, נחשב, בעיני האנליסטים, כמעשה-בריאה של ממש וכולנו חגגנו על המניה שעלתה מ 3 דולר ל – 40.

מערכה חמישית: של האופרה צולמה באתר אחר. שמעון אקהויז, בלי רעש ובלי דיבורים, מקים, ב 2001 ומתחת לאפה של לומינס, ובצמוד לה ביוקנעם, את סינרון (סימול: ELOS ) שמהר מאוד הופכת למתחרה של לומינס וב 2004 מנפיק אקהויז את סינרון בהצלחה שמזכירה את הנפקת ESC.

מערכה ששית: מתגלים סדקים במיזוג המושלם כ"כ בין לומינס וקוהירנט. האיש שהוביל את המיזוג מטעם מאקנזי, אוסיף אדיל, מתמנה בינתיים לסמנכ"ל שיווק בלומינס ומתחילות להתרוצץ שמועות שהבן של בעל הבית, שגיא גנגר, הוא בעצם הבוס האמיתי בחברה. הכי מפחיד, לשחקני וול סטריט שעדיין מאוהבים בחברה ובמגע הזהב של מר גנגר-מידס, הוא שעל המניה הולך ונערם הר של שורט, יוצא-דופן בגודלו. במאי 2002, כך מסתבר בדיעבד, פתחה הרשות לנ"ע בארה"ב חקירה "שקטה" על פעילויות בחברה מאז 1998 ותיבת פנדורה מתחילה להיפתח.

מערכה שביעית: תיבת פאנדורה נפתחת כאשר, במאי 2006, מודיעה הרשות לנ"ע בארה"ב על חקירה רשמית נגד החברה ושנים ממנהליה, שגיא גנגר וקאווין מוראנו, The shit hits the fen והמניה מתחילה להתמוטט, מ 44 דולר ל – 16 בסבוב הראשון ולאחר מכן, בסיבוב נוסף של ירידות, לדולר.

מערכה שמינית: "חגיגת השורטיסטים ועורכי הדין", נפתחת כאשר מן הצד האחד סינרון בפריחה מטאורית, במיין סטריט וגם בוול סטריט ואילו לומינס שוקעת, בשני המקומות, ככדור עופרת שנופל לים. מסתבר שהשורטיסטים ידעו טוב מכולם, בטח טוב מההנהלה, מה שקורה ברשות ולכן, במקום לסגור את פוזיציית השורט ב 16 המשיכו להגדילה. מישהו עשה כאן את בוחטת חייו. מי שעוד עשה הרבה כסף הם עשרות עורכי דין ששימשו באין ספור תביעות נגד והגנה על החברה (חלקן עדיין בפועל).

מערכה תשיעית: נפתחת בהופעת יחיד של שחקן "חדש", בנק הפועלים. לומינס, בין עסקת קוהירנט לבין כושר הניהול הרעוע, צברה חוב של כ 220 מיליון דולר לבנק, חוב שב 2006 היה ברור שאין דרך לראותו חוזר לבנק. הבנק, לאחר התלבטויות ותקופת הכחשה (כרגיל) מביא לשינוי מבנה ההון של החברה, לארגון מחדש של החובות ולהסדר עם קבוצת משקיעים חדשה שתחליף את קבוצת גנגר ושתשלוט בלומינס. מגיעה קבוצה שמורכבת משני הגופים שהוזכרו, LM Partners ו – Ofer Hi-Tech Investment. האחרונים השקיעו בחברה 150 מיליון דולרים שהביאו אותם אז לשליטה ב % 79 מהחברה. הבנק ויתר על 50 מיליון דולר מהחוב וערך מחדש את ההחזרים. בעלי המניות שלא הספיקו להימלט בזמן דוללו אומנם בקיצוניות אבל הייתה עדיין התקווה שההנהלה החדשה תיקח הפוטנציאל האדיר ותעלה על דרך המלך כך שבסופו של יום יחזור חלק, אפילו קטן, מההפסד.

כאן יורד המסך על המערכה התשיעית והולכים להפסקה שנמשכת עד עצם היום הזה. בעלי המניות מהציבור, שמאז 2006 מסתכלים בערגה על מניותיהם ומקווים שיחזרו להסחר וינצל חלק מרכושם נואשים ולפתע, אחרי שלוש שנים, מודיעים על מערכה נוספת בסדרה.

מערכה עשירית – פינאלה? החברה מודיעה, בשבוע שעבר, על הנפקה פרטית כאמור שאת פרטיה תארנו בתחילת הכתבה.

על פי הודעת הפרוקסי שנשלחה לבעלי המניות ועל פי דו"ח ה – 20 F של 2008 שהחברה פרסמה בתחילת החודש אז לאחר מספר חודשים שבהם ניסתה החברה להשיג כסף הגיעו הדירקטורים למסקנה שהצעת בעלי העניין היא הכלכלית ביותר (מן הסתם לא היו אחרות). לפי הנתונים שראינו מזלם של המנהלים החדשים, שהחליפו את ההנהלה הקודמת שסרחה, לא שפר ושנת 2008 הסתיימה עם הפסד של 44.2 מיליון דולרים על מכירות של 256.5 מיליון דולרים, ירידה של % 4.2 במכירות ועליה של % 57.3 בהפסד. מה שיותר חמור ומחייב גיוס הוא שעל פי החומר שצורף לישיבת בעלי המניות לחברה הון שלילי של קרוב ל 42 מיליון דולרים.

הדעה שלנו היא שלאחר ההנפקה יהפכו הבעלים את לומינס לחברה פרטית ולדעתנו זו אחת ממטרות ההנפקה הזו, לעבור אחזקה של % 95 על מנת שאפשר יהיה להפוך מציבורית לפרטית. לחזור ולהיסחר לאחר ההנפקה יהיה מהלך רע לחברה ועד כמה שזה יישמע רע לבעלי המניות מהציבור, שעדיין נאחזים בטפט הזה, תהיה זו שטות עסקית. נניח שיוחלט לחזור ולהיסחר, במה יסחרו? ב % 2 מההון? איזה סיפור יוכלו עושי השוק והברוקרים לספר למשקיעים בשלב הנוכחי? ובאיזו בורסה יכולה להיסחר חברה במצבה העסקי ובמבנה ההון הנוכחי של לומינס? הדבר היחיד שיעלה זה ההוצאות אז בשביל מה?

מאידך, אם החברה תצליח ו- 2010 למשל תהיה שנה טובה אז ב 2011, על נתוני 2010 ועם חלומות ל 2012 -2013 החברה תוכל להנפיק שוב, בערכים נאותים ועם EXIT של בעלי עניין. חבל רק שהנדפקים היחידים הם המשקיעים הקטנים (כמו תמיד) וד"ר פרנקל, שכול הספור רק פגע בשמו, שגם לא קיבל שכר וגם לא הצליח לממש האופציות (למרות שיכול היה בזמנו). לפי ה 20F האחרון האיש יכול עדיין לקבל פיצויי פיטורין.

עוד סאגה מן העבר עומדת להסתיים. חברת תארו (סימול: TAROF ), שביום ו' פרסמה דוחות ראשוניים לרבעון הראשון של 2009, עומדת סוף-סוף לפרסם את הדוחות הסופיים והמדויקים (כך נקווה) שלה ל – 7 השנים 2003 – 2008, סיפור שכבר ספרנו בעבר. הרבעון הראשון של החברה מצביע על שיפור נאה במכירות וברווחיות. התוצאות, מכירות של 85 מיליון, רווח תפעולי של 14 מיליון ונקי של 11 מיליון מצביעות על עליות של 9, 22 ו–48 אחוזים בהתאמה מעל לנתוני 2008.

בקופת החברה כ 107 מיליון דולרים כך שהיא מצוידת היטב לעבור את המשבר. הרבעון מכה בגדול את תחזיות האנליסט האחד שמכסה את החברה. בסך הכול אנחנו חושבים שכדאי להכניס כמה מניות תרו בתיק מהסיבות הבאות: 1. ההנהלה למדה לקח מטעויות עבר ומיישמת את הלקחים., 2. שווי השוק הנוכחי נמוך יחסית. 3. בעתיד הלא רחוק תחזור המניה להיסחר בנאסד"ק ויצטרפו משקיעים שמנועים מלהשקיע בבורסת הפינק. ו – 4. אפשרות ההשתלטות עדיין קיימת (בין אם זו סאן ההודית שעדיין לא ויתרה או חברה אחרת).