האמריקאים המציאו לתופעה שמתפרשת לנוכח עינינו בשוק ההון מונח נהדר, Mind boggling, שבתרגום לעברית זה "מדהים" אבל בעגה האמריקאית זה, "משהו בלתי נתפס". במהלך 2007 הרוויחה חברת AIG (סימול: AIG) כ-6.1 מיליארד דולר על הכנסות של 110 מיליארד דולרים ואילו שנה לאחר מכן, ב – 2008, הפסידה החברה 99.3 מיליארד דולרים על הכנסות של 11.1 מיליארד בלבד. AIG אינה לבדה ב"הישגים" מהסוג הזה. היא נמצאת בחברה טובה, מסיטיגרופ (סימול: C) ועד לבנק המלכותי הסקוטי, UBS (סימול: UBS) ואפילו HSBC שהיו"ר (סימול: HBC) ראש שלה טען שלשום "שנראה לו" שמצבה איתן "בהשוואה לאחרות". הפסדי הבנקים, המוסדות הפיננסיים וחברות הביטוח בעולם, ב – 2008, אדירים ו"מאיימים" להמשיך ולגדול. נתרכז היום ב – AIG וננסה להבין מה קורה כאן וזה עניין לא קל. לאחר מה שראינו, בשלושת הרבעונים האחרונים, במוסדות כמו סיטיבנק, AIG , UBS או בבנק המלכותי של סקוטלנד אנחנו קובעים בוודאות שלמנהלי המוסדות האלו אין שמץ של מושג היכן הסוף ובמה הסתבכו. ההבדל בין מה שהיה ידוע, בקיץ 2007, כאשר החל המשבר בנפילתן של ענקיות המשכנתאות פאני מאי (סימול: FNM) ופראדי מאק (סימול: FRE) למה שמתגלה בדוחות הכספיים של סוף 2008 הוא כהבדל בין יום ולילה. אין שום ספק שמדובר ברמות של תאוות בצע וחוסר פיקוח שפשוט קשה להסבירן. קשה להסביר כי הדברים היו כה ברורים. משקיעים אינטליגנטים (ואנחנו מניחים שכולנו כאלו), שמתבוננים היום בחבילות ההשקעה ובמוצרים המובנים שהועברו מיד ליד לפני שנה – שנתיים וששאבו לתוכם טריליונים של כספי ההשקעה בעולם, חייבים לשאול עצמם, "מה קרה? איך הסכמנו להשקיע בחבילות-צואה אלו?". לא מצאנו הסבר לתופעות הללו שחוזרות על עצמן מידי כמה שנים בשוק ההון מלבד אחד, הספור של מגדל בבל בכתובים, זוכרים? מה? הקבלן והבנאים לא ידעו שהמגדל יתמוטט? הרי הקב"ה הזהיר אותם אישית הרבה קודם להתמוטטות, נו? אז הפסיקו? לא, הגבירו קצב הבניה. למה? כי בנו לעצמם חלום מושתת תאווה, להגיע לשמיים. אל תחפשו סיבה אחרת מלבד תאוות הבצע ואל תשכנעו עצמכם שזה לא יחזור, הסבוב הבא כבר מתבשל למרות שבשטח זה לא נראה כך. בחזרה לחברת AIG אשר כ-84 מיליארד דולר מתוך ההפסד של 99.3 מיליארד, % 85 כמעט, הם תוצאה של מה שקוראים בדוח"ות: מדובר כאן בהפסדים מהגנות שעל פי חוקי החשבונאות אינן מוכרות כהוצאה מוכרת בנושאי נגזרות והגנות. ההפסדים אינם כוללים עלויות שנובעות מ"פגמים" (טעויות אנוש למשל). מה זה אומר בדיוק? שבתוך סכום ההפסד נרשמת מחיקה ענקית, של 84.07 מיליארד דולרים ברבעון, משני מכשירים פיננסיים, 1. הפסד של כ – 58 מיליארד מירידת ערכים של השקעות, במיוחד נכסים מגובים במשכנתאות. 2. הפסד של 28.6 מיליארד מנפילה עם מכשירי CDO. על חבילות הזבל, נכסים מגובי משכנתאות, כבר דובר מספיק. מדובר בחבילת משכנתאות שאמורה להניב תשואה גבוהה יחסית בגלל הרכבה שמתבסס על משכנתאות שהסיכוי להחזרתן נמוך. למה חברה מכובדת כ AIG צריכה להשקיע בחבילות זבל? בגלל התשואה העדיפה ובגלל שכולם עשו זאת ורוצים את האמת? בגלל שאיש לא בדק את החבילות ממילא כיוון שהמוכרים היו מכובדים, ליהמן, בר-סטרנס, גולדמן זאקס (סימול: GS) ומריל לינץ'. בקצור, בגלל תאוות הבצע. אבל ה – Credit-Default Swaps זה ספור מדהים הרבה יותר, כאן ה – Mind Boggling במיטבו. המכשיר הזה פותח במעבדותיה של וול סטריט בשנות ה- 90 של המאה שעברה ומטרתו להגן בפני מקרים שבהם לווה אינו עומד בהתחייבויותיו. מדובר בעצם בביטוח ההכנסה והקרן של ההשקעה באגרות חוב. מוכרי המכשיר המופלא הזה מתחייבים, במקרה שהאג"ח נדפק, לשלם לבעל האיגרת את הקרן ואת זרם ההכנסות. האם מנהלי ההשקעות של AIG לא הבינו מה הם קונים? האם המבטחים, חברות מהסוג של אמבק פייננשל (סימול: ABK) לא הבינו איזה סיכון הן לקחו? כן, בהתחלה זה עבד כי החבילות היו איכותיות יותר אבל עם הגיאות וירידת התשואות עלתה התאווה לתשואות גבוהות יותר והתאווה סחפה את כולם. איך היו אומרים? "כשליהמן מציעה, ל – AIG למשל, חבילה של מיליארד דולר באגחי"ם, שמשלמת % 7 לעומת התשואה של % 3 של חבילות ה – AAA לא ב- AIG בודקים ולא ב ABK". מילא אם היו קונים % 3 - % 5 מהתיקים המצב היה שונה אבל לפי מה שרואים היום השקיעו % 30 - % 50 מהתיקים בזבל הזה. שרשרת הנפילות בנויה כך: ליהמן כדוגמה רוכש חבילה ששוויה מיליארד דולר מאחד מהבנקים למשכנתאות, CountryWide Financial Group למשל. כבר ברכישה יודעים בליהמן היטב את סוג המשכנתאות שהרי בנק כמו קאנטריוייד מוגדר כנותן משכנתאות לא הכי בטוחות, בזה גאוותו. כל עוד המשכנתאות משולמות מניבה החבילה, נניח, % 7 וזאת לעומת חבילות משכנתאות של הבנק אוף ניו יורק למשל שמניבות % 3-4. הולך ליהמן אצל AIG ומציע החבילה למכירה (ברוב המקרים גם בהנחה). ב-AIG רואים מי המוכר וקונים ומיד מבטחים אצל אמבק. ב- ABK שמחים לבטח כי, "מה כבר הסיכויים שבתקופת צמיחה כזו לא ישלמו משכנתאות? תראו את חברת קאנטריוייד, איזו הצלחה והכל על כאלו משכנתאות". ABK מבטחת ומיד רצה לחברת ביטוח המשנה הענקית, Swiss Re לבטח ביטוח משנה. מגיע אז ברנאנקי ומתחיל להעלות ריבית, בעלי המשכנתאות שמייצגת החבילה פשוט מפסיקים לשלם כי אין להם מהיכן להביא עוד 100 דולר לחודש, סוף סיפור. רק עשו לנו טובה ואל תזלזלו באינטלגנציה, כולם היו מודעים. במרץ 2008 למשל, לפני שנה בדיוק, יצאו המגזין TIME ורשת CNN בכתבות ענק מרעישות, " CDO – המשבר הבא". זה קרה מיד לאחר שבר סטרנס נרכשה ע"י ג'יי.פי.מורגן (סימול: JPM). הכול כתוב שם בצורה קריאה ופשוטה כפי שאמצעי תקשורת אלו יודעים לנסח. שימו לב רבותיי למספרים במאמר דאז. באמצע 2007 הגיע שווי שוק ה CDO ל - 45 טריליון דולר מבוטחים (כן, טריליון). באותו הזמן היה שווי שוק המניות האמריקאי כולו 22 טריליון דולרים, שוק המשכנתאות 7.1 טריליון וכו אגרות החוב האמריקאיות במחזור היו שוות אז 4.4 טריליון. איך אמר שלשום, בזעם בולט, יו"ר הבנק המרכזי האמריקאי, ברננקי, להנהלת AIG, "איני מסוגל לחשוב אפילו על אפיזודה אחת שהכעיסה אותי, ב 18 החודשים האחרונים, יותר מאשר ההתנהגות הנלוזה (שלכם) שסיכנה את המערכת הפיננסית כולה". הבעיה, כפי שרק היום מבינים אותה, אינה בעיה אמריקאית, היא בעיה גלובלית מתוצרת ארה"ב וסדרי הגודל שלה באים לידי ביטוי כעת. אם הנשיא בוש ויועציו היו מודעים להיקף המשבר לא הם ולא הצוות של אובמה היו רצים ומשקיעים סכומי עתק כאלו בחברות המתרסקות אלא לאחר שהיו בודקים לעומק. איש לא חלם, ביוני 2007, שהנפילה כל כך גדולה והעולם הפיננסי כולו קשור זה לזה. עד כה נתנה ממשלת ארה"ב לחברת AIG יותר מ-150 מיליארד דולר והשבוע עוד 30. כשליש מהסכום היה לרכישת מה שקרוי Toxic assets, "נכסים רעילים" או בעברית פשוטה "נכסי זבל". איך אמר אדוארד לידי, המנכ"ל שנכנס לתפקידו ב-AIG רק לפני 6 חודשים, "נראה ש- AIG של היום נמצאת במצב קשה הרבה יותר משחשבתי (כשנכנסתי לתפקיד) אבל הבעיה הגדולה היא שהמצב הכלכלי רע הרבה יותר ומצבם של השווקים הפיננסיים רע בהרבה", "פרפטום מובילה" קוראים למצב שכזה. אז מה יהיה? לכל אלו שטוענים שאנחנו פחות אופטימיים יש לנו חדשות, ככל שנראה שהמצב רע יותר כך אנו יותר אופטימיים. מדוע? ראשית כי רק לאסונות מהסוג הזה התגובה רצינית ורק אסונות גורמים לשינויים אמיתיים והפעם צריך שינוי דרסטי בפיקוח שיבוצע אך ורק בגלל ממדי המכה. האמריקאים כבר מגיבים בגדול ומה שחשוב יותר הוא שלצד סיפורי האימים הולך ונערם הר המזומנים אל מול ערכי הנכסים שיורדים ורק הפחד הוא שמונע את חוק הכלים השלובים מלתפקד. נראה לנו שגם הנשיא החדש וגם ברננקי (שהוא אגב רפובליקאי רשום) מבינים שחייבים לעשות הכול לעודד מעבר של כסף להשקעות אבל הרבה יותר מזה. רבים טוענים שחלק גדול מהפחד קשור בצעדים הכלכליים שמבטיח ברק אובמה שמגדילים מעורבות ממשלתית. "ריח של סוציאליזם נודף מהצעדים", אמר שלשום הפרשן הפופולארי ביותר בארה"ב, רוש לימבוא, "התוכנית הכלכלית להצלת המשק היא השתלטות המדינה על עסקים ולא על זה גדלנו באמריקה, זה אפילו נגד החוקה". קצת מוגזם שהרי ה – New Deal של רוזוולט ב- 1933 הלאים למעשה את המערכות הפיננסיות דאז. אבל החשש הזה קיים ואובמה מבין זאת וגם כאן הוא פועל להרגיע. שלשום דבר בארנאנקי לפני ועדת התקציבים של הסנאט ולדעתו ההוצאות (שרבים חוששים מהן) צריכות להיות אפילו גדולות ואגרסיביות יותר ולנו אין ספק שבמסגרת האלטרנטיבות הקיימות זו הדרך היחידה לצאת מהבוץ ואלו האנשים היחידים שמסוגלים לעשות זאת. לאינפלציה ידאגו כשתגיע.