נורת האזהרה שמהבהבת כעת בבורסות בוול סטריט, והיא הסיבה לעצבנות הגוברת

אחרי פתיחת שנה בראלי מסחרר שהיה למעשה המשך המומנטום של ראלי טראמפ, זה כבר מעל חודש ימים שהמדדים בוול סטריט לא מצליחים להתקרב חזרה לשיא כל הזמנים. מעבר לעובדה שמדובר בתיקון לחלוטין מתבקש, בוול סטריט גוברים הקולות שנותנים משקל לפער החריג שנוצר בין ה-"hard data" ל-"soft data", פער שהוא ככל הנראה הגורם לעצבנות הגדולה שניכרת בוול סטריט בשבועות האחרונים.

הסיבות לראלי טראמפ שמהלכו גמעו המדדים בוול סטריט קרוב ל-15% לשיאים ידועות ומוכרות. טראמפ יבצע תכנית פיסקאלית שתאיץ את הצמיחה ובתוך כך יבצע הפחתות מיסים אגרסיביות. ואם דיבורים על האצת צמיחה הם סיפורי טווח ארוך ולא משהו שבוול סטריט קונים כ"כ מהר (טראמפ הציב יעד של 4% צמיחה שנתית לאורך זמן, משהו שנראה כמו חלום כרגע), דיבורים על הפחתות מיסים זה טווח קצר ובהחלט עניין שמתדלק את וול סטריט. 

מעבר לכך, יש גם את עניין האווירה. טראמפ כנשיא הכניס לבית הלבן אווירה פרו-עסקית, ואת זה בוול סטריט כמובן מאוד אוהבים. העניין הוא שהפער שהזכרנו בין ה-"hard data" ל-"soft data" מאותת שהאווירה כרגע היא זו שנותנת את הטון, בזמן שבשטח הנתונים המסרבים לשתף פעולה עם החגיגה. או במילים אחרות, בשוק מתגנב החשש כי ייתכן שהראלי של החודשים האחרונים היה לא יותר מאוויר חם, ועוד מעט המשקיעים יראו שנשמטה הקרקע תחת רגליהן. כך נוצרת עצבנות.

נסביר, הכוונה ב-"soft data" היא לנתונים שמתקבלים באמצעות סקרים. לדוגמה, מדד סנטימנט הצרכנים (Consumer Sentiment) או מדד מנהלי הרכש (PMI) אלו הם נתוני 'רכים'. לאחרונה מדד ביטחון הצרכנים של אוניברסיטת מישגן ניפץ את כל התחזיות וזינק לרמתו הגבוהה מזה 16 שנים. המדד הראה שהצרכנים אופטימיים כעת יותר על שוק התעסוקה והתנאים הכלכליים בארה"ב. יותר מזה, ניתוח של דויטשה בנק לנתוני הסקר של אוניברסיטת מישגן הראה ששיעור האמריקנים שחושבים שטראמפ ייצור אפקט חיובי על העסקים הינו בשיא כל הזמנים ובפער עצום מכל סקר קודם שנעשה בעשורים האחרונים. הנה הגרף שמציגים בדויטשה, הוא מציג היטב את המצב:

• ג'סי ליברמור: הסוחר הגדול בהיסטוריה
• מסכים אדומים? פינדודו מזנקת לשיא כל הזמנים

כעת לגבי ה-"hard data", אלו כבר הנתונים האמיתיים. כלומר נתוני תוספת המשרות בארה"ב, נתוני המכירות ברשתות הקמעונאות ועוד. אז בשטח, הדברים נראים פחות מלהיב. הצמיחה האמריקנית בשנת 2016 עמדה על 1.6% והייתה הנמוכה מאז 2011 (לאחר שב-2015 נרשמה צמיחה של 2.5%). גם 2017 לא התחילה בצורה חזקה במיוחד כאשר ברבעון הראשון נרשמה צמיחה שנתית של 2.1%, רחוק מאוד מהיעד אליו מכוון טראמפ. דו"ח התעסוקה שפורסם אתמול (יום ו') והציג תוספת משרות חלשה מאוד של 98 אלף בלבד הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר לפער שבין ה-"hard data" ל-"soft data". מדובר בתוספת המשרות החלשה מזה חודשים ארוכים. ואולי הדבר לא בהכרח מעיד על חולשה בכלכלה האמריקנית, אבל בהחלט ייתכן שהדבר מעיד על כך שהכלכלה נמצאת קרוב לתעסוקה מלאה ומפה יהיה קשה מאוד להאיץ את הצמיחה. טראמפ הציג יעד של תוספת של 25 מיליון משרות ב-10 שנים. בחישוב פשוט זה אומר תוספת של 208 אלף משרות בחודש. בואו נקווה שחודש מארס היה חריג. 

למעשה, לפי מורגן סטנלי הפער בין ממוצע הנתונים הרכים לבין ממוצע הנתונים הקשים מעולם לא היה גדול כפי שהוא היום. כנראה שהפער הזה לא יישאר כך לאורך זמן. אם הנתונים בשטח ימשיכו לדשדש (שלא להגיד להיחלש), האופטימיות בארה"ב תדעך, ויחד איתה המדדים בוול סטריט. בקיצור, האופטימיות הזו הציתה את ראלי טראמפ, עכשיו ניכרת עצבנות בוול סטריט כיוון שהנתונים לא משתפים פעולה, והכישלון של הנשיא בהעברת רפורמת הבריאות מגביר את הלחץ לקראת הניסיונות להעביר את הרפורמות החשובות יותר לשוק - כמו ההקלה במיסים וברגולציה.

גרף של בנק אוף אמריקה שמציג את הפער המבהיל בין ה-"hard data" ל-"soft data":