ברנדה שפר: "ההתפתחויות האחרונות סביב ייצוא הגז מ'לוויתן' הן לא עיכוב, כל הציפייה לעסקה מהירה - תפיסה שגויה"

ביום שאחרי החלטת הממשלה לאשר את מכסת ייצוא הגז הטבעי, משקיעי שותפויות הגז והנפט הגדולות, בינהן דלק קידוחים יהש, אבנר יהש ורציו יהש עדיין שרויים באי וודאות גדולה. בג"צ צריך להכריע בעניין העתירות שהוגשו נגד אישור הייצוא ועל זאת יש להוסיף את דבריהם של אנליסטים באוסטרליה שציינו כי בכוונת ענקית האנרגיה האוסטרלית וודסייד לבחון מחדש את העסקה לרכישת 30% מ'לוויתן'.

Bizportal שוחח בנוגע להתפתחויות האחרונות במשק הגז הטבעי הישראלי עם פרופ' ברנדה שפר שמלמדת באוניברסיטת חיפה, ונחשבת לאחת המומחיות בעולם בנושאי אנרגיה. שפר עוסקת בתחום של מסחר בגז טבעי ובהשפעתו על מערכות יחסים בין מדינות. בעבר עסקה שפר בפרויקטים של ייצוא גז ונפט מאזרבייג אן ומאזור הים הכספי, שימשה כיועצת לוועדת צמח, והיא נותנת חוות דעת מקצועיות לממשלות ולחברות אנרגיה.

כיצד את רואה את העיכוב באישור המלצות הממשלה לעניין ייצוא הגז, והאם את רואה ב"חשיבה מחדש" של וודסייד ככזו שעתידה להשפיע על פיתוח 'לוויתן'?

"אני לא רואה את ההתפתחויות האחרונות כעיכוב. כל הציפייה לעסקה מהירה הינה תפישה לא נכונה. בכל המאגרים הגדולים בעולם לוקח הרבה שנים עד שהם מגיעים לשוק ולהפקה. לדוגמא, חלק מהפרויקטים באוסטרליה יתחילו בהפקה רק ב-2015 כשהם התגלו בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. גם המאגר 'שחטניז 2' באיזור הים הכספי, שגדול פי 2 מהגודל של המאגרים 'תמר ו'לוויתן' במשותף, התגלה ב-1997, והתקווה הוא שיגיע להפקה ב-2018. לדעתי כל הציפייה שמאגרים יחסית קטנים באיזור פרובלמטי כמו האגן הזה של המזרח התיכון יגיעו להפקה ולמסחר תוך זמן קצר - היא תפישה מוטעית."

שפר מציינת כי חברות האנרגיה מעדיפות להתמקד בחיפוש נפט על פני גז טבעי". לדבריה, "גז טבעי הוא תמיד בעל סיכון גבוה ביחס לנפט כי צריך לבצע השקעות ענק בהתחלה ומקבלים הכנסות רק לאחר 12-15 שנים, ולאחר הקמת מתקני ייצוא יקרים. החברות צריכות לקחת בחשבון ולהיערך לשינויים גדולים במחיר הגז או בטכנולוגיה, אשר יכולים לשנות את כל המודלים הכלכליים ולהשפיע על רווחיות הפרוייקטים בצורה משמעותית. בהפקת נפט משקיעים פחות ומקבלים יותר תמורה, ואילו בהפקת גז צריך להשקיע רבות ולקבל תמורה מועטה יחסית, וגם זה רק לאחר עשר שנים ויותר".

"זה אבסורד לדרוש תחרות בין שדות הגז בישראל"

הממונה על ההגבלים העסקיים דיוויד גילה מוטרד מהמונופול שמתפתח בסקטור הגז הטבעי, ובכוונתו לפרק את ההחזקות הצולבות של דלק קבוצה בשליטת יצחק תשובה ושל נובל אנרג'י כדי ליצור תחרות בשוק הגז. שפר סבורה כי מדובר בצעד מוטעה. לדבריה, "הלחץ של הממשלה להפקה מוקדמת של לוויתן נובע מתפישה מוטעית שלה לפיה נדרשת תחרות בין שדות הגז. מדובר באבסורד. במעט מאוד שווקים בעולם יש תחרות ורובם הם שווקים גדולים מאוד - למשל השוק האמריקני עם 1,000 מפיקי גז גדולים שאף אחד מהם לא מחזיק ביותר מ-3% מהשוק. גם במדינות עם 2-3 ספקים אין תחרות של מפיקי גז לבין עצמם, אלא בין מקורות אנרגיה שונים, למשל בין גז לבין פחם או גרעין. גם אם נצא מנקודת הנחה שיתגלו בישראל עוד שלוש או ארבע שדות - עדיין לא תהיה תחרות,. וגם כאשר יש תחרות, זה לא בהכרח גורם לתוצאות חיוביות, כמו הורדת מחירים או שיפור אמינות ההספקה".

לדבריה של שפר "באיחוד האירופי עשו כבר עשר שנים ליברליזציה של השוק, וניסו להפריד בין המפיקים למובילים ולספקים. בתוך כך, הם ניסו לקצר את אורך החוזים כדי שהחברות יעברו ל"ספוט מרקט", והדבר הוביל לפי מחקרים של האיחוד האירופי לעליית מחירים, לעודף ריכוזיות (חברות קטנות יתאחדו עם חברות גדולות יותר- ח' ד') ולבעיות של אמינות בהספקה ולא הביא לגיוון יותר רחב של ספקים בשווקים".

אז מה הממשלה צריכה לעשות כדי להוזיל את מחירי הגז הטבעי?

"קודם כל הממשלה צריכה להכיר בכך שבשווקים קטנים אין תחרות ונדרשת רגולציה גבוהה. התחרות איננה חזות הכל. כך למשל, כתב האמנה של רוה"מ נתניהו לוועדת צמח לא קבע כי יש לבחון את התפקיד או התרומה של התחרות אלא להביא לשוק תחרותי. זאת אומרת שהתחרות למעשה הפכה ליעד ולא לאמצעי, וזה לא צריך להיות כך. אני מתנגדת למשפטים כמו 'אני מאמין בתחרות ומאמין בשווקים'. לא מדובר פה בעניין של אמונה אלא בעניין של תועלת. אם כבר, אני בעד תחרות בין אגף תקציבים א' לבין אגף תקציבים ב' במשרד האוצר. תחרות בין שני אגפים באוצר היא לא פחות טובה מתחרות בין שני שדות גז עם אותה בעלות ומבנה משפטי קצת אחר".

"הסיכון הכרוך בהשקעה בגז טבעי הוא גבוה משמעותית מאי פעם"

השווקים הגלובליים לא מחכים להכרעת הייצוא בישראל, ובינתיים בקנדה מתכננים הקמת ייצוא LNG ענק. ביום שלישי האחרון חברת פאסיפיק נורת'ווסט LNG הקנדית ביקשה מרשות האנרגיה בקנדה רישיון לייצוא של עד 19.68 מיליון טון LNG בשנה. לדבריה, "הגז הטבעי תמיד נחשב לסחורה אשר מאופיינת בסיכון גבוה, אנחנו מצויים בתקופה שלפי מומחים שונים - הסיכון הכרוך בהשקעה בגז טבעי הוא גבוה משמעותית מאי פעם. זאת מאחר שקשה להעריך מגמות מחירים של הגז בעתיד".

עוד הוסיפה שפר כי "אנחנו בתקופה של היצע גז גדל בעולם, תגלית 'לוויתן' הייתה במקביל למציאת תגליות גז נוספות ברחבי העולם. בנוסף, ולשם המחשה, 2012 הייתה שנה ראשונה מזה 30 שנים בה נרשמה ירידה באחוז ההפקה והמסחר בגז נוזלי (LNG). עם כל הגילויים החדשים יכול שיהיה פחות ביקוש ל-LNG ויותר הספקה בגז בצינור, אבל יש מומחים שטוענים כי עלייה בהיצעי הגז הטבעי דווקא צפויים להגביר יותר את ה-LNG. אני חושבת שזה לא יגביר את המסחר ב-LNG, אלא אם כן תהיה תגלית טכנולוגית משמעותית שתוזיל את מחיר ההנזלה השווקים יעדיפו אספקת גז בצינור על פני LNG".

איך את מתרשמת מהחלטת הממשלה שהחליטה לייצא בסופו של יום 40% מעתודות הגז ולא 53% כפי שנקבע בהמלצות וועדת צמח?

"מה שמטריד אותי מאוד בהחלטת הממשלה זה כוונתה לקחת בחשבון במסגרת ספירת עתודות הגז גם מאגרים שאינם מוכחים - מאגרים קטנים שאולי יש שם גז אבל מבחינה מסחרית לא יהיה מי שיפתח אותם או לחילופין יהיה מאוד יקר לפתח אותם. אין זה משנה אם שיעור ייצוא של 40-50%, מה שמשנה הוא ממה זה נלקח. למעשה מדובר בשיעור ייצוא גדול יותר בפועל מזה שנקבע בוועדת צמח בפועל, זאת למרות הורדת שיעור הייצוא". "ייצוא גז למדינות כמו ירדן ומצרים טומנת בחובה סיכון נמוך יותר" שפר התייחסה למהפכה במצרים, שהובילה לפיצוץ צינור הגז המצרי לירדן. פיצוץ זה הזכיר נשכחות מהמהפכה המצרית הקודמת, שהביאה בסופו של יום לפיצוץ צינור הגז הישראלי למצריים ולפשיטת רגל של אמפל אמריקן בשליטת יוסי מימן. שפר התייחסה להשלכות שלה על שוק הייצוא הישראלי. לדבריה, "לפני ההפיכה האחרונה היו הרבה הפסקות חשמל במצרים, שתרמה לזעם של הציבור כנגד השלטון. הציבור התרעם על כך שהמדינה נקלעה לחולשה כה גדולה עד כדי כך שהיא לא מסוגלת לספק חשמל לאזרחיה. הממשלה המצרית ביקשה לייצא כמויות גדולות של גז שבשיטחה ולא דאגה לצרכי השוק המקומי מצרים הפסיקה את הספקת הגז לישראל לא בגלל שינוי פוליטי אלא פשוט איננה מצליחה להפיק מספיק גז לשוק המקומי ולייצוא. אפילו בחודש האחרון היו הפסקות חשמל תכופות ברחבי המצרים וזה תרום להתנגדות הציבורית לשלטונו של מורסי".

עוד הוסיפה שפר כי "אין ספק שהספקת גז למדינות כמו ירדן, מצריים, והרשות הפלשתינית הוא עם הרבה פחות סיכון, כי לא צריך להשקיע מיליארדי דולרים במתקני ייצוא יקרים, ומדובר בשווקים שצמאים לגז טבעי. לדעתי ניתן גם להעביר את תוצרי הגז בדרכים עקיפות, ולאו דווקא באמצעות הספקת גז ישירה. לדוגמא, אפשר להתפיל מים באמצעות הגז או לייצר חשמל ולספקם למדינות שכנות".

כיצד ניתן למשוך חברות אנרגיה להשקיע בישראל?

"לאחרונה חלה מגמה של חברות הנפט האמרקניות "לחזור הביתה", בגלל תגליות הגז והנפט בקנדה ובארה"ב. הן עורכות משוואת סיכון-סיכוי: למה להן להשקיע משאבים במציאת תגליות גז בלב ים באיזורים סבוכים גיאופוליטית כשיש בטווח של כמה שעות טיסה מיוסטון, טקסס גז ונפט? לשם המחשה, בצפון דקוטה מגיעים עוד מעט להפקה של מיליון חביות ליום. כשיש פרויקטים כאלה לא צריכים לחפש בג'ונגלים של ונצואלה או במדינות אחרות".

מכאן, עוברת שפר לדבר על ישראל. לדבריה, "צריך קצת צניעות לגבי הגודל, זאת כאשר לוויתן ותמר ביחד הם קצת מעל תפוקה רוסית שנתית וכמו צריכה אירפאית של שנה וחצי - שנתיים. התגלית אומנם משמעותית מאוד למשק הישראלי אך במישור הבינלאומי מדובר בגודל קטן. הגודל של לוויתן ותמר הוא פחות משליש מהמאגרים של אזרבייג'אן. אין ספק כי הגידול בהיצע הגז משפיע על האטרקטיביות משפיע על האטרקטיביות המסחרית". "בנוסף, חברות האנרגיה הגדולות מעדיפות לחפש נפט ולא גז. בישראל אוהבים להתגאות ולומר שתגלית 'לוויתן' היא התגלית הגדולה ביותר במים עמוקים בעשור האחרון, אך החברות נוטות לבחון את כלל עתודות הגז במדינה ולא בהכרח פר מאגר. מבחינת החברות, העובדה שמאגר 'לוויתן' הוא נתגלה במים עמוקים מהווה חיסרון, שכן יש תגליות ברצועת החוף שהרבה יותר זולות להפקה".

מרטין סקנקה, האיש שאחראי על הקמת קרן ההשקעות הנורבגית התבטא בנושא הייצוא ואמר כי הוא לא מבין מדוע ישראל מבקשת להגביל רגולטורית את מכסת ייצוא הגז, ועל כוחות השוק לקבוע זאת במקום. האם גם מבחינתך מדובר בהתערבות רגולטורית לא נחוצה?

"זה נורא קל מבחינתו להגיד את זה. בנורבגיה משתמשים במעט גז. רוב החשמל שם הוא הידרואלקטרי, כשבנוסף הם מחוברים בגז ובחשמל למדינות שכנות כדוגמת בריטניה. המצב שלהם שונה בתכלית מזה של ישראל - הם לא צריכים את הגז לחשמל והם גם מחוברים בחילופי תשתיות עם השכנים שלהם".

"אני חושבת שישראל שאינה מחוברת בתשתיות למדינות השכנות לה, צריכה לחשוב אחרת מאשר בנורבגיה. מודבר באינטרסים ציבורים שהשווקים לא בהכרח דואגים להם. מדינה יכולה לקבוע שכחות השוק ידאגו לביטחון, ויגנו על בתים ומפעלים בתמורה לתשלום, אך היא בכל זאת מחזיקה צבא ומשטרה ודואגת לביטחון אזרחיה".

עוד הוסיפה שפר כי "הפקת הגז בישראל יכולה להיות תחרותית אם יש נגישות לגז במחיר סביר, ויש לקחת בחשבון שהתשומה הגדולה ביותר במוצרים הוא לא כוח העבודה אלא האנרגיה. מדובר באינטרס ציבורי להקים וליצור תנאים לשימוש בגז בישראל ולא להתייחס אליו כאל עוד מוצר כלכלי. לא צריך להפריט בהכרח הכל, ולעיתים נדרשת התערבות רגולטורית בנושאים בעלי אינטרסים ציבוריים מובהקים".