התיקון לחוק הגנת הפרטיות - מה המשמעויות; והאם הפרטיות שלנו מוגנת יותר?
עו"ד אלן יוסף ראש תחום הגנת הפרטיות והסייבר במשרד עבדי וקנין על חובת הגילוי והרישום של מאגרי מידע, על מינוי ממונה הגנת פרטיות בחברות גדולות ועל הגידול בעיצומים הכספיים בשל הפרות פרטיות
מדינת ישראל מקדמת תיקון לחוק הגנת הפרטיות שצפוי לתת יותר שיניים וכוח לרשויות האכיפה לפעול מול החברות הגדולות שאוספות מידע וזאת על מנת לוודא שאכן המידע נשמר בצורה ראויה והמידע לא זולג, בשיחה עם עו"ד אלן יוסף ראש תחום הגנת הפרטיות והסייבר במשרד עבדי וקנין על המשמעות של התיקון החדש וכיצד צריכים לפעול העסקים שאוספים מידע רב וגם מה יכול לעשות אזרח שהפרטיות שלו נפגעה.
התיקון לחוק הגנת הפרטיות שצפוי לאכוף את הפרטיות בצורה מיטבית יותר ומנגד ראינו בשנים האחרונות כיצד הפרטיות של כולנו נפגעת, למשל בתקופת הקורונה יחד עם איכוני השב"כ, הרוגלות שנכנסו לתוך המכשירים הסלולריים וגם ההצעה לביטול שטר ה-200 ש"ח שירדה מהפרק לפי שעה. לדברי יוסף הפרטיות זו לא זכות מוחלטת והיא צריכה להתאזן עם זכויות אחרות.
מה המשמעות של תיקון החדש לחוק הגנת הפרטיות?
"זאת נקודת ציון חשובה לעבר החקיקה המתקדמת בעולם, הדברים המרכזיים הם: חובת הגילוי - ארגונים שאוספים מידע על משתמשים והיום חובת רישום מאגרי מידע תחול על גופים גדולים שאוספים מידע אישי ומוכרים את המידע, אותם גופים יצטרכו לרשום את מאגרי המידע.
"חידוש נוסף זה ביטול חובת מנהל מאגר ובמקום תחול חובה למנות ממונה הגנת הפרטיות, ארגונים שאוספים מידע כגון בנקים, חברות ביטוח, קופות חולים ועוד שיש להם מידע רגיש יצטרכו למנות ממונה הגנת הפרטיות.
- האם סנאפצ'ט פוגעת בפרטיות של קטינים?
- הערעור נדחה: ביהמ"ש ידון בייצוגית נגד הוט מובייל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
"גם היום יש חוק להגנת הפרטיות והארגונים צריכים לשמור על הפרטיות וכעת החובה תתרחב, בתיקון החדש העיצומים יהיו גבוהים יותר, והחוק נותן שיניים לאכוף את החוק, זה יכול להגיע למאות אלפי ומיליוני שקלים".
מה נחשבת פגיעה בפרטיות של הגולש?
"אתר שאוסף מידע על הצרכנים, אם האתר יאסוף מידע שלא לצורך מכירת המוצר זו יכולה להיות פגיעה בפרטיות, אפשר לפנות לרשות להגנת הפרטיות ולהתלונן על הפגיעה, אותו גולש יכול לפנות לבית משפט ולהגיש תביעה"
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
מה ההמלצות שלך עבור חברות שאוספות מידע על לקוחות?
"החברות שאוספות מידע צריכות לוודא שהמידע נדרש לצורך השירות, ואיזה מידע אני באמת צריך כארגונים זה מטיל עלינו חובות נוספות ולכן מידע שלא נדרש עדיף לא לאסוף כיוון שזה מצמצם את החשיפה של הארגונים.
"ממליצה גם לכל החברות לעשות מיפוי נכסים – איזה סוגי מידע יש לנו בארגון ומי האנשים שאוספים עליהם את המידע ובאיזה היקף, לעשות תסקיר פרטיות ולוודא שכל המידע אכן נדרש ואיך מגנים עליו. וחשוב לתעד את התהליך".
לראיון המלא:
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
