מס שבח
צילום: Freepik

מנהל ברשות המסים החליט על פי תחושת בטן - השופטת ביטלה את המס

החלטת מנהל מס שבח מקרקעין להטיל חיוב בשל השכרת קרקע ל-25 שנה עם אופציה לעוד 25 שנה, נדחתה על ידי שופטת בוועדת הערר צפון: "המנהל הכריע בעניין זה על סמך השערות בלבד"
עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה מס שבח משפט

ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) צפון קיבלה באחרונה ערר שהגישו בעלי הקרקע שעליה בנוי קניון Seven שבירכא, נגד מנהל מס שבח מקרקעין בעיר. לטענת הבעלים, המנהל טעה כשחייב אותם במס שבח על השכרת הקרקע לצדדים שלישיים, אף שהחוזה הוא לתקופה של פחות מ-25 שנה. יו"ר הוועדה, השופטת עירית הוד, קבעה כי מנהל מס שבח המקרקעין בעיר לא היה רשאי לקחת בחשבון את תקופת האופציה ל-25 שנה הנוספות לצורך חיוב בעלי הקרקע במס שבח.

ביוני 2013 חתמו בעלי הקרקע שעליה בנוי הקניון, על הסכם שבמסגרתו חברה תשכור את השטח ותקים עליו מרכז מסחרי. ב-2018-2013 הוקם כמתוכנן על הקרקע קניון Seven. בשלב מסוים התחלפו השוכרות, כשבהסכמים שבין בעלי הקרקע לשוכרות הוסכם שתקופת השכירות היא ל-24 שנה ו-11 חודשים. עוד הוסכם כי למשכירים ישנה אופציה לבחור להאריך את השכירות לתקופה נוספת של 24 שנה ו-11 חודשים.

מנהל מס שבח מקרקעין ראה בהשכרת השטח בדרך זו מכירת זכות במקרקעין, שמחייבת בתשלום מס שבח. באוגוסט 2022 הוא דחה את ההשגות שהגישו בעלי הקרקע על קביעתו. בעקבות כך הוגש הערר לוועדה, חודשיים לאחר מכן.

לטענת המשכירים, מכיוון שתקופת השכירות לא עולה על 25 שנה, לא מדובר בעסקת מקרקעין המחויבת לפי החוק בתשלום מס שבח. לדבריהם, מנהל מיסוי מקרקעין שגה כאשר לקח בחשבון את תקופת האופציה, וקבע שמדובר בעסקה לתקופה של 49 שנה ו-10 חודשים, שבגינה יש לשלם מס שבח. מנגד, טען המנהל כי המהות הכלכלית האמיתית של העסקה היא השכרה לתקופה של 49 שנה ו-10 חודשים בפועל, ולכן מדובר בעסקה במקרקעין שנדרש עבורה תשלום של מס שבח.

השופטת הוד הדגישה בהחלטתה כי הסכם השכירות מוגבל לתקופה שאינה עולה על 25 שנה, וכי אפשרות מימוש האופציה להאריך את השכירות לכ-25 שנה נוספות היא למשכירים בלבד. היא הבהירה כי אין אפשרות כיום, לפני שהסתיימה תקופת השכירות הראשונה, לראות את העסקה ככוללת גם את תקופת האופציה באופן שיהפוך אותה למכירת זכות במקרקעין, כפי שסבור המנהל.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

לדברי השופטת, גישת המנהל "שלפיה יש לחייב את העוררים במס בהנחה שיאריכו את הסכם השכירות, אינה סבירה בעיניי ואינה מבוססת כנדרש. המנהל לא טרח לבחון בצורה רצינית ועל סמך נתונים ממשיים את הכדאיות של העוררים להעביר את ניהול מרכז הקניות לידיהם בתום תקופת השכירות הבסיסית. תחת זאת, הוא הכריע בעניין זה על סמך השערות בלבד. אין לאפשר למנהל לחייב במס כאשר בשלב זה לפני שהתגבשה החבות ויכול וכלל לא תתגבש".  

השופטת הוד שבה והדגישה כי אין מקום לחייב את בעלי הקרקע במס על סמך השערות בנוגע להתנהגות עתידית שלהם. היא גם קבעה כי יש ממש בטענה של בעלי הקרקע, שלפיה עמדת המנהל מבוססת על תחושת בטן לא מקצועית.

קיראו עוד ב"משפט"

בתוך כך, ציינה השופטת כי בעלי הקרקע לא נדרשים להוכיח שאופציית הארכת השכירות אינה משתלמת עבורם כדי שלא יחויבו במס שבח. לדבריה, תקופת השכירות ההסכמית בשילוב מתן אופציית ההארכה לבעלי הקרקע בלבד, ומנגד דחיית עמדת מנהל מיסוי המקרקעין, שלפיה בפועל יש לעוררים רק אופציה סבירה אחת והיא הארכת השכירות – מובילות כולן למסקנה שלא מדובר בעסקה הטעונה מס שבח. עקב כך הערר התקבל, ומנהל המיסוי חויב בהוצאות משפט בסכום של 40 אלף שקל.

על פי החוק בישראל, זכות במקרקעין היא כל אחת מאלה: בעלות; חכירה לתקופה של יותר מ-25 שנה; הרשאה להשתמש במקרקעין שניתן לראות בה מבחינת תוכנה כאילו היא מתן בעלות או חכירה לתקופת ההרשאה; כאשר מדובר במקרקעין של המדינה, כלומר בבעלות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ניתן לראות בכך אפילו אם ניתנה ההרשאה לתקופה שקצרה מ-25 שנה.

כאשר אדם מוכר זכות במקרקעין בסכום גבוה מהסכום שאותו שילם עבורם, ונוצר לו רווח ריאלי, כלומר רווח לאחר ניכוי הוצאות כמו שיפוצים, הוצאות מכירה וכדומה - הוא נדרש לשלם מס בגין הרווח שנוצר. לכן חשוב לדעת שיש עסקות מכר שמזכות בפטור מתשלום מס שבח, ושיש גם אפשרויות לדחיית תשלום המס או חישובו בפריסה לכמה שנים, באופן שמקטין את הסכום לתשלום.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.