אחד היורשים ניסה לגנוב את הירושה; איך היורשים האחרים מנעו זאת?
המנוח חזה את העתיד? אחד מיורשיו העליל שקרים על היורשים האחרים בכדי להגדיל את הנתח שלו מעיזבון המיליונים - מספר צעדים שנקט המנוח עוד בימי חייו – גרמו ליורש להתקפל
אספן אמנות אמיד שהלך לעולמו החליט לחלק את רכושו שכלל מיליוני שקלים ודירה בפרויקט יוקרה בתל אביב, בין 7 יורשים שונים. אחד מהם, בן דוד – לא הסתפק בחלקו ויצא ל"מלחמה" על שלל העיזבון.
בן הדוד טען להשפעה בלתי הוגנת של אחד מן היורשים – בין השאר טען כי המנוח לא היה כשיר מנטלית לחתום על צוואה, וכי יורש אחר דאג לנתק את המנוח מכל קרוביו. הוא הגדיל לעשות ואף האשים את שהיורש האחר העלים את כספי חשבונותיו של המנוח ואף רוקן את תכולת דירתו מיצירות האמנות שלו. בנוסף, הפנה אצבע מאשימה גם לעבר עורכת הדין שערכה את הצוואה והאשים אותה כי קשרה קשר בכדי לעשוק את המנוח.
הוא ניסה להסיט את היורשים האחרים נגד היורש נגדו הטיח את ההאשמות. אלא שהמנוח היה כשיר, חד וצלול , על פי עדותה של עורכת הדין שערכה את הצוואה, ואף התקשר כשנתיים לאחר עריכת הצוואה כדי לוודא את תוכנה, ואישר שהיא תואמת לרצונו.
המנוח גם לא נותק מסביבתו. הוא היה בקשר עם בני המשפחה. הוא נסעד על ידי עובד זר ובהמשך עבר לבית אבות לפי בקשתו ורצונו. התברר שגם לא היה שום גזל-גניבה של תמונות מביתו על ידי אחד מהיורשים וגם לא נעשתה שום פעולה בחשבון שמלמדת על קבלה והעברה של כספים לגורם חיצוני.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המנוח, התכונן עוד בחייו לתרחיש שבו, קרוב חמדן ינסה "לעקוץ" את כל עיזבונו באמצעות טענות שקריות ונקט מספר פעולות שהבטיחו שהדבר לא יתאפשר. ראשית, המנוח יצא מגדרו בכדי שאף אחד מן היורשים העתידיים לא ידע שהוא כלול בצוואה שערך. כאשר ניסח את הצוואה, ונתבקש ע"י עורכת הדין לספק את פרטי תעודת הזהות של היורשים העתידיים, הוא נמנע מלבקש את הפרטים האישיים ישירות מיורשיו העתידיים – כדי שאלו לא ידעו על דבר הצוואה. במקום זאת, פנה לחברה המתמחה באיתור מידע משפטי שתספק עבורו את פרטי תעודות הזהות של יורשיו העתידיים.
הצעד הזה התברר כחכם במיוחד, כיוון שסייע להפריך את הטענות להשפעה בלתי הוגנת. שכן, אם היורש הנחשד בגניבה בכלל לא ידע על דבר קיומה של הצוואה – כיצד היה יכול לעשות שימוש ב"השפעה בלתי הוגנת?"
צעד נוסף של המנוח הוא שיחה שקיים עם עורכת הדין כשנתיים לאחר שערך את הצוואה. במהלך השיחה הטלפונית ביקש המנוח מעורכת הדין שתקריא לו את תוכן הצוואה מתחילתה ועד סופה. כך ווידא שהצוואה עודנה מבטאת את רצונו . העובדה שבחר שלא להכניס שינויים בצוואתו, גם במועד זה בחלוף יותר משנתיים ממועד חתימתה – מחזקת את העובדה שהצוואה אכן ביטאה את רצונו באופן מלא.
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
הצעד השלישי ואולי המשמעותי מכולם היה להכניס לצוואה סעיף של "תניית סילוקין". משמעות הסעיף היא כי אם מי מהיורשים בצוואה יערער על קיומה מכל סיבה שהיא – הוא יפסיד את חלקו בצוואה וחלקו יחולק בין שאר היורשים.
ייתכן כי המנוח חזה שמי מהיורשים ינסה לחמוד חלק גדול יותר מהחלק שהוריש לו ולכן הכניס לצוואתו את תניית הסילוקין – בכדי למנוע מתרחיש כזה לקרות. היורש שהאשים יורש אחר בגניבה לא רצה להתמודד עם אפשרות לביטול חלקו בירושה ונמנע מלנקוט בצעדים משפטיים.
עורכי הדין בעז קראוס וחמוטל צרי סמינה
שייצגו את יגאל (שם בדוי) שירש חלק ארי מן העיזבון מסרו בתגובה למקרה: " העובדה שאדם הותיר עזבון גדול, אינה מהווה סיבה למסע דיג חסר בסיס. כאמור טוב עשה בית המשפט בכך שהביא הליך סרק זה לסיום".
- 1.אנונימי 10/02/2025 08:29הגב לתגובה זוככ היה יכול לרשום במפורש ש פלוני אלמוני יקבל 1 שח ותו לא . ככה ידעו שחשב עליו ולא שכח אותו
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
השופטים בבית הדין הארצי לענייני עבודה קבעו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות שבמחלוקת יוכרעו לטובת הרוקחים, והביעו חשש מה"פרקטיקה המכבידה" שמחייבת אישור מנהל לכל תשלום נוסף, ועלולה להוביל חלק מהעובדים להימנע מהבקשה. ההליך עשוי להשפיע על מאות עובדים בענף
הרוקחות, ואולי אפילו בתחומים נוספים
באולם בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שררה אווירה דרוכה כשניתן פסק הדין שעשוי לשנות את כללי המשחק עבור רוקחים המועסקים בחוזים אישיים בקופות החולים. השופטים, בראשות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, קיבלו את ערעורם של קבוצת רוקחים נגד קופת חולים לאומית וקבעו כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית גם כשמדובר בעובדים בחוזה אישי. ההחלטה לא רק פותחת פתח להליך ייצוגי, אלא גם מבהירה באופן חד משמעי לקופות החולים ולמעסיקים גדולים כי הם מחויבים להבטיח תנאי העסקה הוגנים לכלל עובדיהם.
במרכז ההליך עמדה סוגיה שנשמעת שולית לכאורה אך נוגעת בליבת זכויות העובדים: תגמול עבור שירות שניתן מעבר לשעות המשמרת. הרוקחים טענו כי הם נדרשים לא אחת להישאר לאחר סיום המשמרת או להגיע באופן מיוחד כדי לתת שירותים מצילי חיים, אך הם לא קיבלו שום תמורה אוטומטית עבור הזמן הנוסף הזה. בהתאם למדיניות הנהוגה בלאומית, כך נטען, עליהם לפנות למנהל הישיר בבקשה לאישור תשלום - פרקטיקה שלטענתם מרתיעה עובדים מלדרוש את זכויותיהם. בית הדין הארצי התייחס לכך במלים חדות בפסק הדין שפורסם. לדברי השופטים, "הפרקטיקה של דרישת אישור מנהל כתנאי לקבלת שכר בגין עבודה בפועל היא פרקטיקה מכבידה, העלולה ליצור אפקט מצנן ולהרתיע עובדים מלעמוד על זכויותיהם".
פסק הדין מתאר כיצד המערערים, קבוצת רוקחים המועסקים בחוזים אישיים ולא במסגרת ההסכמים הקיבוציים, ביקשו לאשר תביעה ייצוגית בגין אי-תשלום גמול עבור עבודה מעבר לשעות שנקבעו להם. בית הדין האזורי דחה בתחילה את הבקשה, לאחר שקבע כי לא התקיימה עילת תביעה משותפת וכי כל מקרה יש לבחון לגופו. בערעור שהגישו הרוקחים נטען כי מדובר בשיטה מערכתית הפוגעת בכל העובדים, ולכן הדרך הייצוגית היא הדרך ההולמת. השופטים בבית הדין הארצי קיבלו את עמדתם, והדגישו בהכרעתם כי, "האפשרות הסבירה היא ששאלות המחלוקת יוכרעו לטובת הקבוצה, ולכן מן הראוי לאפשר בירור בדרך ייצוגית".
אין מניעה לאחד את ענייני הרוקחים להליך אחד
בנימוקיהם עמדו השופטים על החשיבות הציבורית של בירור ההליך. לדבריהם, "ההליך הייצוגי הוא כלי חשוב לאכיפת זכויות עובדים במקומות שבהם קיים קושי אינהרנטי לעובד הבודד לעמוד על שלו". עוד הם הוסיפו כי העובדה שמדובר ברוקחים בחוזה אישי אינה שוללת את האפשרות לאחד את ענייניהם להליך אחד, בייחוד כשהטענה נוגעת לפרקטיקה אחידה של המעסיק. בפסק הדין אף צוין כי חיזוק להגשת תובענה ייצוגית טמון בהיבט ההרתעתי. "קיימת חשיבות להבהיר למעסיקים כי אין הם רשאים להתנות תשלום שכר בעבודה בפועל באישור בדיעבד של מנהל, באופן העלול לפגוע בעובדים ולהשאירם ללא תמורה על טרחתם", קבעו השופטים.
המשמעות המעשית של ההחלטה רחבה: מאות רוקחים המועסקים בחוזה אישי בקופת חולים לאומית, ואולי גם בקופות האחרות, יוכלו להצטרף להליך ולתבוע גמול רטרואקטיבי עבור שעות עבודה נוספות. בכך מסיר בית הדין את המחסום שהיה קיים עד כה בפני עובדים בחוזה אישי, שלעתים נמנעו מהגשת תביעות מחשש להשלכות אישיות. "החשש מפני תיוג כבעייתיים או מפני פגיעה ביחסי העבודה הוא מוחשי", כתבו השופטים בהכרעתם, "וההליך הייצוגי נועד לאפשר בירור קולקטיבי שיגן על העובדים מפני חשיפה אישית".
