אחד היורשים ניסה לגנוב את הירושה; איך היורשים האחרים מנעו זאת?

אספן אמנות אמיד שהלך לעולמו החליט לחלק את רכושו שכלל מיליוני שקלים ודירה בפרויקט יוקרה בתל אביב, בין 7 יורשים שונים. אחד מהם, בן דוד – לא הסתפק בחלקו ויצא ל"מלחמה" על שלל העיזבון.

בן הדוד טען להשפעה בלתי הוגנת של אחד מן היורשים – בין השאר טען כי המנוח לא היה כשיר מנטלית לחתום על צוואה, וכי  יורש אחר דאג לנתק את המנוח מכל קרוביו. הוא הגדיל לעשות ואף האשים את  שהיורש האחר העלים את כספי חשבונותיו של המנוח ואף רוקן את תכולת דירתו מיצירות האמנות שלו. בנוסף, הפנה אצבע מאשימה גם לעבר עורכת הדין שערכה את הצוואה והאשים אותה כי קשרה קשר בכדי לעשוק את המנוח.

הוא ניסה להסיט את היורשים האחרים נגד היורש נגדו הטיח את ההאשמות. אלא שהמנוח היה כשיר, חד וצלול , על פי עדותה של עורכת הדין שערכה את הצוואה, ואף התקשר כשנתיים לאחר עריכת הצוואה כדי לוודא את תוכנה, ואישר שהיא תואמת לרצונו.

המנוח גם לא נותק מסביבתו. הוא היה בקשר עם בני המשפחה. הוא נסעד על ידי עובד זר ובהמשך עבר לבית אבות לפי בקשתו ורצונו. התברר שגם לא היה שום גזל-גניבה של תמונות מביתו על ידי אחד מהיורשים וגם לא נעשתה שום פעולה בחשבון שמלמדת על קבלה והעברה של כספים לגורם חיצוני.

• השופטת: "כשהיה מדובר באינטרס כלכלי, הצלחת להגיע לדיונים"
• העברת נכס לילדים – למה כדאי לבחור בירושה ולא במתנה?

המנוח, התכונן עוד בחייו לתרחיש  שבו, קרוב חמדן ינסה "לעקוץ" את כל עיזבונו באמצעות טענות שקריות ונקט מספר פעולות שהבטיחו שהדבר לא יתאפשר. ראשית, המנוח יצא מגדרו בכדי שאף אחד מן היורשים העתידיים לא ידע שהוא כלול בצוואה שערך. כאשר ניסח את הצוואה, ונתבקש ע"י עורכת הדין לספק את פרטי תעודת הזהות של היורשים העתידיים, הוא נמנע מלבקש את הפרטים האישיים ישירות מיורשיו העתידיים – כדי שאלו לא ידעו על דבר הצוואה. במקום זאת, פנה לחברה המתמחה באיתור מידע משפטי שתספק עבורו את פרטי תעודות הזהות של יורשיו העתידיים.

הצעד הזה התברר כחכם במיוחד, כיוון שסייע להפריך את הטענות להשפעה בלתי הוגנת. שכן, אם היורש הנחשד בגניבה בכלל לא ידע על דבר קיומה של הצוואה – כיצד היה יכול לעשות שימוש ב"השפעה בלתי הוגנת?"

צעד נוסף של המנוח הוא שיחה שקיים עם עורכת הדין כשנתיים לאחר שערך את הצוואה. במהלך השיחה הטלפונית ביקש המנוח מעורכת הדין שתקריא לו את תוכן הצוואה מתחילתה ועד סופה. כך ווידא שהצוואה עודנה מבטאת את רצונו . העובדה שבחר שלא להכניס שינויים בצוואתו, גם במועד זה  בחלוף יותר משנתיים ממועד חתימתה  – מחזקת את העובדה שהצוואה אכן ביטאה את רצונו באופן מלא.

• כפל מבצעים? האשה ביקשה גם חלוקת רכוש וגם כתובה
• אדם שתביעתו נדחתה ניסה להגישה בבית משפט אחר - מה נפסק?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

הצעד השלישי ואולי המשמעותי מכולם היה להכניס לצוואה סעיף של "תניית סילוקין". משמעות הסעיף היא כי אם מי מהיורשים בצוואה יערער על קיומה מכל סיבה שהיא – הוא יפסיד את חלקו בצוואה וחלקו יחולק בין שאר היורשים.

ייתכן כי המנוח חזה שמי מהיורשים ינסה לחמוד חלק גדול יותר מהחלק שהוריש לו ולכן הכניס לצוואתו את תניית הסילוקין – בכדי למנוע מתרחיש כזה לקרות. היורש שהאשים יורש אחר בגניבה לא רצה להתמודד עם אפשרות לביטול חלקו בירושה ונמנע מלנקוט בצעדים משפטיים. 

עורכי הדין בעז קראוס וחמוטל צרי סמינה שייצגו את יגאל (שם בדוי) שירש חלק ארי מן העיזבון מסרו בתגובה למקרה: " העובדה שאדם הותיר עזבון גדול, אינה מהווה סיבה למסע דיג חסר בסיס. כאמור טוב עשה בית המשפט בכך שהביא הליך סרק זה לסיום".