כאשר מיירט במחיר של מיליוני דולרים נלחם ברחפן זול

במלחמה הנוכחית עם איראן, ארה"ב וישראל מתמודדות עם משוואה כלכלית-ביטחונית חסרת תקדים. בתוך פחות משבועיים של לחימה, ארה"ב ירתה עשרות מיירטי THAAD - כרבע ממלאי הטילים שנצבר במשך שנים - ויידרשו מספר שנים רק כדי לחדש מלאי זה. כל מיירט עולה מיליוני דולרים, לעומת רחפן "שאהד" איראני שמורכב מחלקי מטוסים מסחריים ועולה כמה עשרות אלפי דולרים. טיל כיפת ברזל עולה עשרות אלפי דולרים, מיירט קלע דוד עולה מיליון דולר, וטיל חץ עולה מיליוני דולרים, לעומת רקטות חיזבאללה שעולות מאות דולרים בלבד. פער זה הופך את האסטרטגיה המסורתית של הגנה על קניין רוחני לבלתי רלוונטית.

אם בדרך כלל האמצעי המרכזי להגנה על הטכנולוגיה הוא רישום פטנטים, הרי שבעולם הביטחון הפטנטים עלולים להיות חרב פיפיות. רישום פטנט על נשק - משמעו למעשה חשיפת תוכנית הבנייה שלו לעולם כולו. ברגע שהמידע פומבי, יריבים (ואף בעלי ברית) יכולים לחקות את ההמצאה ולמסחר אותה במדינות שאינן אוכפות זכויות קניין רוחני זרות.

היבט בעייתי נוסף הוא שרישום פטנטים מתקדם בקצב איטי להחריד. לעיתים קרובות כאשר האישור מגיע, הטכנולוגיה כבר השתנתה, דלפה או הועתקה. ההתחבטות מתעצמת כאשר אמצעי לחימה נתפסים פיזית. רחפן או חיישן שנפלו בידי האויב מספקים מידע רב, כך שהעיצוב והקוד שלהם מועתקים בקלות. כל אלה גורמים לכך שהאסטרטגיה המסורתית של הגנה על קניין רוחני אינה יעילה בתחום הביטחון.

• מכה קשה לענף תעופה: החברות הזרות דוחות חזרה לישראל עד ספטמבר
• ניתוק האינטרנט באיראן חצה 864 שעות: הארוך ביותר אי פעם
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

רחפן LUCAS. הנדסה לאחור של ה"שאהד" האיראני (צילום: סנטקום)

דוגמה מובהקת לכך היא רחפן  LUCAS האמריקאי. בסוף 2025 הודיע הצבא האמריקני שפיתח רחפן בעלות נמוכה משמעותית ממחיר ה"שאהד" איראני. הפיתוח נעשה באמצעות הנדסה לאחור Reverse) Engineering)  של "שאהד" שתפסו האמריקנים. מהנדסים אמריקנים ניתחו את העיצוב האיראני ובנו גרסה משופרת עם מערכות הנחיה מתקדמות. העובדה שארה"ב – מעצמת-העל הטכנולוגית והצבאית המובילה בעולם - נאלצה להעתיק טכנולוגיה איראנית, מוכיחה שמערכת הקניין הרוחני המסורתית קרסה לחלוטין. הגנת פטנטים לא עוזרת כאשר יריבים מרכיבים רחפנים מחלקים מסחריים זולים תוך שבועות.

השיטה שפיתחה אוקראינה

המדינה שהפנימה זאת במהירות היא אוקראינה, שנלחמת מול רוסיה מזה ארבע שנים. החידוש המרכזי של אוקראינה הוא הרחפן המיירט Sting - שעולה אלפי דולרים בלבד ומשיג שיעורי יירוט גבוהים. נכון לתחילת 2026, אוקראינה מייצרת אלפי רחפני יירוט ביום ומאות אלפים בשנה. הדבר נעשה באמצעות שינוי פרדיגמה מוחלט: במקום מפעל גדול אחד שמייצר עשרות מיירטים בשנה, מאות יצרנים קטנים ובינוניים שמייצרים מאות אלפים עד מיליונים של רחפנים.

המבנה המבוזר הוא המפתח לייצור המוני כזה: צוותים מקומיים בכל רחבי אוקראינה מרכיבים רחפנים מחלקים מסחריים, קוד פתוח ומסגרות המודפסות במדפסות תלת-מימד. פארקי תעשייה ומעבדות באוניברסיטאות בכל רחבי המדינה הוסבו למרכזי ייצור רחפנים. בכך השיגה אוקראינה עצמאות כמעט מלאה משרשראות אספקה זרות. הרוב המכריע של הרכיבים מיוצרים מקומית, כאשר חלק מהרחפנים כוללים 100% רכיבים מקומיים. מדינות המפרץ, שמתמודדות עם איומי רחפנים איראניים ושל החות'ים, החלו לפנות לאוקראינה. הן מזהות שהמודל המערבי של מערכות הגנה יקרות אינו בר-קיימא מבחינה כלכלית מול התקפות רחפנים המוניות.

• אזהרת האו"ם: המלחמה גורמת לעלייה נוספת במחירי המזון העולמיים
• הבעיה הכי לא צפויה במסע לירח: האסטרונאוטים נתקעו בלי שירותים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "השפל האמיתי בשווקים עוד לפנינו" - ממה להתרחק ומה לקנות?

עם זאת, בעוד המודל האוקראיני מוכיח יעילות בסכסוך הנוכחי, ייתכן שהוא חסר את תשתית החדשנות הנדרשת למלחמה הבאה. ככל שהטכנולוגיה הצבאית מתקדמת ממלחמה למלחמה, הסתמכות בלעדית על ייצור מבוזר בעלות נמוכה, ללא השקעה מקבילה במחקר ופיתוח מתקדם, עלולה להותיר מדינות בנחיתות טכנולוגית בסכסוכים עתידיים.

איך בכל זאת לשמר את החדשנות

אז איך משמרים חדשנות בתוך המשוואה הכלכלית החדשה? אפשר לעשות זאת בכמה דרכים:

1. פטנטים מסווגים. הגנה זו, שמאפשרת רישום פטנט מסווג, צריכה להתרחב לכל הטכנולוגיות הדו-שימושיות. רישום פטנט חושף כאמור תוכניות בנייה מפורטות, ושימוש רחב יותר בפטנטים מסווגים יצמצם את החשיפה ליריבים.

2. הגנת הקניין הרוחני כיום מאפשרת "מיצוי פטנטים", כלומר: ברגע שבעל פטנט מכר מוצר המוגן בפטנט - הוא מיצה את הזכויות שלו עליו והקונה רשאי למכור את המוצר מחדש או להעביר אותו לצד ג' מבלי לבקש רשות נוספת מבעלי הפטנט. על מנת להימנע מכך שטכנולוגיות ביטחוניות יזלגו למדינות יריבות, יש לבטל את אפשרות מיצוי הפטנטים בתחום זה,  וליצור אחריות משפטית על פני כל שרשרת האספקה: כל מי שמוכר רכיבים למדינות שעליהן חל אמברגו, ייחשף לתביעות.

3. הטמעת רישוי חובה חירום, כלומר: המדינה תוכל לאפשר שימוש בפטנט מסוים בלי הסכמת בעלי הפטנט בגלל צורך ציבורי דחוף. כך, במקום יצרן בלעדי אחד, קבלנים מרובים יוכלו לייצר במקביל מיירטים ויגדילו משמעותית את כושר הייצור שלהם, כמובן תוך מתן פיצוי הוגן לבעלי הפטנטים. הדבר יאפשר אימוץ של המודל האוקראיני: מאות יצרנים קטנים במקום מונופול אחד.

4. הגנות טכניות: הצפנה של טכנולוגיות, מנגנוני "kill switch" מרחוק וארכיטקטורה מודולרית צריכים להיות סטנדרטיים - להבטיח שציוד צבאי שנתפס יהפוך לחסר ערך עבור יריבים.

לסיכום: העתיד דורש פתרונות קניין רוחני חדשניים שיאזנו את הצורך בייצור המוני של כלי נשק עם ההכרח של התקדמות טכנולוגית. הצורך באימוץ כלי קניין רוחני חדשים דרוש לא רק כדי לנצח את המלחמה של היום, אלא גם את זו של מחר.

ד"ר אפרים הייליקסר, שותף בקבוצת STEM ישראל במשרד פרל-כהן (צילום: תומר יעקובסון)