"אם היה רחוק לקצה האחד - ירחיק עצמו לקצה השני"

כמעט אלף שנה לפני זיגמונד פרויד, קבע הרמב"ם שניתן לטפל בבעיות נפשיות כשם שמטפלים בבעיות גופניות. יש מחלות הגורמות לאובדן חוש הטעם, ויש חולים ששונאים לחם ובשר ורוצים לאכול עפר ופחם, הוא פותח. "כך בני אדם שנפשותיהם חולות [רגילות למידות מקולקלות] מאווים ואוהבים הדעות [המידות] הרעות, ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה, והיא כבדה עליהן למאוד לפי חוליים", ממשיך הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ב').

על אנשים אלו, מציין הרמב"ם, אמר הנביא ישעיהו: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר". ויש לו עוד צטטה - מדברי שלמה בספר משלי: "העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך". דומה שהרמב"ם מביא פסוקים אלו, דווקא כדי להבהיר שלא מדובר במצב אבוד. תפקידם של הנביאים היה להוכיח את שומעיהם ולהחזירם למוטב, וספר משלי נועד להדריך מראש את האדם כיצד לנהוג. אם ישעיהו ושלמה מציינים שיש אנשים כאלה - סימן שאפשר לשנותם.

ואכן, מכאן עובר הרמב"ם לפתרון: "ומה היא תקנת חולי נפשות? ילכו אצל החכמים, שהם רופאי הנפשות, וירפאו חוליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה. והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם - עליהם אמר שלמה: 'ומוסר אווילים בזו'.

"וכיצד היא רפאותם? מי שהוא בעל חמה - אומרין לו להרגיל עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה עד שתיעקר החמה מליבו. ואם היה גבה לב [גאוותן] - ינהיג עצמו בביזיון הרבה, ויישב למטה מן הכל, וילבש בלויי סחבות המבזין את לובשיהן, וכיוצא בדברים אלו, עד שייעקר גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית, שהיא הדרך הטובה, ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו.

• "אתה מגיע למסקנה שאפשר להתקיים בלי עבדות"
• קושיות לא רק בפסח. זוהי אחת מאבני היסוד של היהדות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"ועל קו זה [בדרך זו] יעשה בשאר כל הדעות: אם היה רחוק לקצה האחד - ירחיק עצמו לקצה השני, וינהוג בו זמן מרובה עד שיחזור לדרך הטובה, והיא מידה בינונית שבכל דעה ודעה".