הבעיה הכי לא צפויה במסע לירח: האסטרונאוטים נתקעו בלי שירותים

משימת ארטמיס 2 של נאס"א נועדה להחזיר אסטרונאוטים לטיסה מאוישת סביב הירח אחרי יותר מחמישים שנה. עד כה היא מתקדמת לפי התוכנית, אבל דווקא מערכת ניהול הפסולת בחללית אוריון הפכה לבעיה המרכזית.

חללית אוריון, שפותחה על ידי לוקהיד מרטין, מצוידת במערכת שירותים מתקדמת שנקראת Universal Waste Management System. המערכת עובדת בתנאי חוסר כבידה בעזרת זרימת אוויר ששואבת את הפסולת, מפרידה בין נוזלים למוצקים ומפנה אותם. היא נבנתה כדי לשפר את התנאים בהשוואה למשימות ישנות, אבל בפועל היא לא עבדה חלק מההתחלה.

כבר בשעות הראשונות אחרי השיגור הופיעה תקלה. המשאבה של חלק איסוף השתן לא קיבלה מספיק מים כדי להתחיל לעבוד כמו שצריך. הצוות דיווח על נורית תקלה מהבהבת והתחיל טיפול מיידי. אחרי כמה שעות הבעיה נפתרה חלקית והמערכת חזרה לפעולה, אבל זה היה רק השלב הראשון.

הקרח שתקע את המערכת

בהמשך המשימה, במהלך ריקון פסולת נוזלית לחלל, הזרימה נעצרה לגמרי. הבדיקה הראתה שהסיבה היא הצטברות קרח, כנראה משתן קפוא, שחסם את קו האוורור. המיכל לאחסון הפסולת בחללית קטן יחסית, בגודל של פח אשפה משרדי סטנדרטי, ולכן הוא לא יכול להכיל כמויות גדולות לאורך זמן.

במצב כזה הצוות קיבל הוראה להפסיק להשתמש במערכת לשתן והתבקש לעבור לאמצעי גיבוי - שקיות מיוחדות שמיועדות למקרי חירום. זה לא פתרון נוח, אבל הוא מאפשר המשך פעילות רגילה של המשימה.

הפתרון: “לאפות” את החללית

נאס"א בחרה בפתרון פשוט אבל מדויק. החללית הוטתה במיקום מדויק כך שפתח האוורור של מערכת השירותים ייחשף ישירות לקרני השמש למשך כמה שעות. החום מהשמש המיס את הקרח והחזיר את הזרימה לפעולה.

המהלך דרש תכנון מדויק ושליטה מלאה בתנועת החללית, אבל הוא עבד. אחרי כמה ניסיוני ריקון נוספים המערכת חזרה לעבוד באופן מלא והצוות יכול להשתמש בה כרגיל.

לכאורה מדובר בתקלה טכנית קטנה, אבל היא מראה משהו חשוב. גם במשימות חלל עם תקציבים של מיליארדים, דווקא מערכות בסיסיות כמו ניהול פסולת יכולות להפוך לאתגר. החלל העמוק תנאים קשים - חוסר כבידה, טמפרטורות קיצוניות ומרחק גדול מהקרקע, ולכן כל רכיב חייב לעבוד בלי תקלות.

להרחבה: "אנחנו כבר קרובים יותר לירח מאשר לכדור הארץ": המשימה שמסמנת עידן חדש