בעידן שבו הטכנולוגיה משנה את פני העולם במהירות מסחררת, חברות ענק מסורתיות מוצאות את עצמן בדילמה מורכבת. מצד אחד, המשקיעים דורשים תשואות מיידיות, ומצד שני, ההישרדות בשוק התחרותי מחייבת השקעות עתק בפיתוח טכנולוגיות עתידיות. הדילמה הזו מקבלת ביטוי דרמטי בסיפורם של שני מנכ"לים בכירים בתעשייה האמריקאית.

הכל התחיל בהפתעה: פט גלסינגר, המנכ"ל של אינטלIntel Corp -4.3%  , מצא את עצמו בתחילת דצמבר בלי עבודה. גלסינגר, מהנדס מבריק שעזר להמציא טכנולוגיות שכולנו משתמשים בהן כמו USB, הובא לאינטל לפני שנתיים כמושיע שיחזיר את החברה למסלול הניצחון. בוול סטריט קיבלו את הפרישה שלו בכתף קרה - המניה כמעט לא זזה. אבל בבואינגThe Boeing Co , ענקית התעופה, המנכ"ל החדש קלי אורטברג צפה במתרחש בדאגה. הוא הבין שמה שקרה באינטל יכול בקלות לקרות גם לו.

נכון, הסיפור של בואינג קצת שונה. החברה דווקא קלעה בול עם כמה החלטות גדולות, כמו פיתוח מטוס הדרימליינר 787 הקל והחסכוני. אבל בדרך היא עשתה טעות קריטית: בשביל לחסוך כסף, היא התפשרה על איכות. התוצאות היו הרות אסון.

אינטל, לעומת זאת, נשארה נאמנה לדרך שלה - לתכנן ולייצר שבבים בעצמה. אבל גם היא פספסה בגדול: קודם את מהפכת הסמארטפונים של אפל, ואחר כך את המעבדים הגרפיים שהפכו לחיוניים בעידן הבינה המלאכותית. בנוסף, היא התעכבה מדי בפיתוח שבבים קטנים יותר.

• מנכ"ל אינטל, ליפ-בו טאן, קידם עסקאות שתרמו להונו האישי
• אוקראינים תובעים את אינטל, AMD וברקשייר: "שבבים אמריקאיים הגיעו לנשק רוסי"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל יש משהו שמחבר בין שתי החברות האלה: שתיהן נתנו יותר מדי דגש לרווחים מהירים, במקום להשקיע בעתיד. וזה מוזר, כי שתיהן פועלות בתחומים שדורשים השקעות ענק כדי להישאר בתחרות. התרבות בשתי החברות השתנתה: במקום להעריך מהנדסים מבריקים שממציאים דברים חדשים, הן התחילו לתגמל מנהלים על פי המספרים בטבלאות אקסל. הכסף זרם לבעלי המניות במקום למעבדות המחקר.

גלסינגר התחיל טוב, אבל אז נגמרה הסבלנות

בהתחלה נראה היה שהכל בסדר. כשגלסינגר הציג תוכנית שאפתנית להקים מפעלים חדשים לייצור שבבים, כל חברי הדירקטוריון הצביעו בעד. הם הבינו שצריך להשקיע בעתיד.  אבל כשהגיע הרבעון עם ההפסד הגדול ביותר בתולדות החברה, פתאום נגמרה הסבלנות. הדירקטוריון הדיח את גלסינגר למרות שהטכנולוגיה החדשה שהוא פיתח - Intel 18A - עוד לא הספיקה להראות מה היא שווה.

עכשיו אף אחד לא יודע לאן אינטל הולכת. וול סטריט כבר מדברת על מכירת חלקים מהחברה, העיקר להציל את המענק הממשלתי של 8 מיליארד דולר מחוק השבבים. בעבר, הבאת מנכ"ל טכנולוגי חזק עבדה לא רע. ב-1987, אנדי גרוב שינה את כל אינטל כשהחליט לעבור מזיכרונות למעבדים. גם אלן מולאלי, שעבר מבואינג לפורד ב-2006, הצליח להציל חברה שהייתה על סף קריסה.

• יועץ השקעות AI הונפק בוול סטריט - מה קרה למניה של וולת'פרונט
• קוינבייס נכנסת לשוק התחזיות וטוקני המניות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אילון מאסק = 2 מיליון ישראלים = 1 מיליון אמריקאים

אבל יש גם סיפורי כישלון: לפעמים תוכניות מצוינות של מנכ"לים חדשים פשוט מתפוצצות באמצע. זה קרה לרוברט סטמפל בג'נרל מוטורס בשנות ה-90, וגם ללאו אפותקר בהיולט-פקארד ב-2010.

המבחן של מנכ"ל בואינג

בבואינג, כולם מעריכים את אורטברג. אחרי שדייב קלהון, שלא היה מהנדס, נכשל בתפקיד, הם שמחו לקבל מישהו שמבין טכנולוגיה. עד עכשיו הוא הצליח לפתור שביתה קשה, אבל האתגרים האמיתיים עוד לפניו.  המבחן הגדול שלו יהיה כשיצטרך לפתח מחליף למטוס ה-737 MAX. כמעט עשרים שנה עברו מאז שבואינג השיקה את המטוס החדש האחרון שלה, ה-787. בלי השקעה אמיצה בטכנולוגיות חדשות, חברות התעופה עלולות לעבור לקנות מטוסים מהמתחרה איירבוס.

הבעיה היא שהרבה מהמהנדסים המנוסים של בואינג כבר לא שם, והמשקיעים רוצים לראות רווחים. במצב כזה, קל מאוד ללכת על בטוח במקום לקחת סיכונים.

המקרה של אינטל מלמד כמה חשוב לקבל תמיכה מכולם - מהעובדים ועד הדירקטוריון. זה גם מסר למשקיעים ולממשל האמריקאי: בעוד שחברות תוכנה מקבלות המון סבלנות, חברות שמייצרות דברים אמיתיים נדרשות להוכיח את עצמן כל רבעון מחדש.