מעביד אשר הפר הבטחה למתן אופציות חויב לשלם לעובד פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפרת הסכם

תקציר תע"א 12403-09 נאיל חדד ואח' נ' מוביל קום בע"מ ואח', בבית הדין אזורי לעבודה בתל אביב, ניתן ב-28.8.2012, תקציר פסק הדין מאת עמוס הלפרין

העובדות

-------------

נאיל חדד ואח', שני מהנדסים (להלן: "העובדים") הועסקו אצל מוביל קום בע"מ (להלן: "המעבידה"), חברת סטארט-אפ. העובדים התפטרו לאחר שלטענתם המעבידה הפרה התחייבות שנתנה להקצות להם אופציות לרכישת מניות בחברה. העובדים הגישו תביעה לתשלום זכויות שונות ובין היתר פיצויי פיטורים וכן פיצויי הפרה בגין הפרת ההסכם.

פסק הדין

-------------

לאחר בחינת מסכת הראיות שהוגשו לבית הדין נקבע, כי נכון למועדי התפטרות העובדים, המעבידה טרם השלימה הכנתה של תוכנית אופציות, ובפרט טרם קיבלה תוכנית שכזו תוקף מחייב על ידי הדירקטוריון, שהוא הגורם המוסמך לאשרה בחברה. בית הדין קבע, כי בנסיבות העניין, באין מועד נקוב בחוזה בין הצדדים, היה על המעבידה להשלים את הכנת תוכנית האופציות לכל המאוחר בחלוף שלושה חודשים למן כריתת הסכמי העסקה.

העובד הנו מהנדס בעל ניסיון אשר הסכים לעבוד בתנאים של שכר מינימום כנגד קבלת אופציות. מכאן עלה בבירור, כי מתן האופציות היווה את המרכיב העיקרי בתגמול המוסכם עבור עבודתו. דווקא משום כך, לא סביר לדעת בית הדין לפרש את הסכם העבודה באופן שהמעבידה הייתה זכאית על פיו לקבל מהעובדים עבודה לאורך חודשים ארוכים, מבלי שהצדדים ישלימו (בהתאם להתחייבות החברה) את הקצאת האופציות. חובת תום הלב המוטלת על המעבידה חייבה אותה לעבור במהירות יחסית לשלב שבו הייתה אמורה להיות להם "ביד" תוכנית אופציות מפורטת ומאושרת על ידי דירקטוריון. לגיבוש תוכנית האופציות יש משמעות כלכלית גם ביחס למחיר מימושן של האופציות שעשוי לעלות ככל שתתעכב תוכנית האופציות (עקב עליית שווי החברה). כמו כן לעיכוב מתן האופציות השלכות גם מבחינת מיסוי.

על כן נקבע, כי בנסיבות העניין המעבידה הפרה הפרה יסודית את הסכם העבודה עם העובדים, וסיכלה את זכותם לקבלת אופציות בהתאם להסכם העבודה.

התרופה על הפרת ההסכם

בית הדין קבע, כי העובד זכאי לקבלת פיצוי כספי, שישיב אותו, במידת הניתן, למצב שבו היה אלמלא ההפרה. זכותו של העובד לפיצוי קמה גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט ובשל הפרת זכותו לכבוד כעובד.

בית הדין קבע, כי העובד זכאי לפיצוי לפי שכר של עובד בתפקיד מקביל אשר נשכר לעבודה, סמוך לסיום העסקת העובד בסך 25,000 ש"ח לחודש עבודה, כולל תוספת שעות נוספות גלובלית. מסכום זה יש להפחית 3,850 ש"ח אותם קיבל העובד מהחברה מדי חודש.

לסיכום, נפסק כי על המעבידה לשלם לעובד סך של 21,150 ש"ח לכל חודש עבודה (25,000-3,850), ובסך הכל עבור 12 חודשי עבודה סך 253,800 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופת העסקתו ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי פיטורים

לנוכח ממצאי בית הדין ברור, כי התפטרותו של העובד נעשתה עקב הפרה יסודית של הסכם העבודה עמו.

בית הדין קיבל את טענת העובד, כי המדובר בנסיבות שביחסי עבודה "שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו" לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, וכי התפטרותו נעשתה רק לאחר שנתן למעבידה התראות מוקדמות שסיפקו לה הזדמנויות לתקן, שלא נוצלו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
קק"ל (לע"מ)קק"ל (לע"מ)

איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?

הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית

מנדי הניג |
נושאים בכתבה קק"ל

 אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול. 

ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.    


מי זאת קק"ל? 

מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.

היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.

בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.

זדורוב
צילום: צילום משידור בית המשפט
הטוקבק של השבוע

"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?

רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רומן זדורוב

התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב  שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש. 

תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור. 


בשורה התחתונה,  רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים. 

כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות? 

העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.

בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.