מסתכלים על משברי עבר: האם כעת, יש כבר דם ברחובות?

אלדר גנזל מנכ"ל בית ההשקעות מאור-לוסקי בוחן מהלכים שאירעו בשוקי ההון במשברים גלובאליים היסטוריים ומעריך שהמשבר הנוכחי בשוק ההון קרוב מאוד לשיאו
אלדר גנזל | (2)

הברון פיליפ דה רוטשילד טבע את האמרה "כשיש דם ברחובות, קנה נכסים" איפה שהוא בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. על פניו מדובר בקלישאה שאינה ניתנת ליישום כי הרי דווקא כשהדם נשפך, אנו נדרשים למצות את מירב האמצעים שברשותנו כדי לשרוד עד כמה שניתן את ימות הסערה, והפניית משאבינו המצומצמים בנקודה קריטית שכזו לצרכי התעשרות עתידית עשויה להתברר במהרה כפעולת התאבדות שתחרוץ את גורלנו.

כשאווירת הפיטורים והמיתון מרחפת מעל ראשינו וכשהחששות לעתידנו הכלכלי הולכים וגוברים, נטיית הלב הטבעית היא להסתכל לטווח הקצר ולתכנן את צעדנו בקפידה לקראת הימים הקודרים שבפתח, ובטח שלא נרצה לסכן את רכושנו הנזילים במטרה לרכוש נכסים ריאלים ופיננסים שעשויים לרדת לטמיון, ואיתם לא נוכל ללכת למכולת כשנהיה רעבים.

ובכל זאת, אמרתו של הברון המהולל עושה הרבה שכל מהסיבה הפשוטה שהיא מטיפה לנו לקנות בזול במטרה למכור בעתיד ביוקר. אבל איך יודעים מתי נכס זול ביחס למחירו מחר ומי הבטיח שהדם ברחובות לא ישפך עוד זמן רב. המשקיע האגדי וורן באפט שכלל מעט את התפיסה וציין שהוא "חמדן כשכולם פחדנים", וכפי שטען שנים עמד במילתו גם במשבר הנוכחי וניצל את רמות הפחד הגבוהות בשווקים ורמות המחירים הנוחות כדי לרכוש מניות בתיק נכסיו האישיים במהלך החודש החולף. אז נכון שבאפט הפסיד למעלה מ-10% על נכסיו מאז הרכישה, אך לטענתו בטווח זמן של מעל 5 שנים תתברר השקעתו כמהלך נבון.

בתקופות משבר נפגעת נואשות יכולת החיזוי של הכלכלנים והאנליסטים וכל שנותר לנו הוא להסתמך על האירועים שהתרחשו במפולות עבר. אחרי מהלך מפולת של 52% מנקודת השיא במדד ה-s&p 500 לפני יותר משנה ומהלך צניחה היסטורית של 42% בשלושת החודשים האחרונים לבדם, יצאתי לאתר משברים היסטוריים בעלי מאפיינים דומים, במטרה לבסס הנחתי כי המחירים זולים כעת והדם ברחובות לא צפוי להישפך עוד זמן רב.

בועת הדוט קום

בועת הדוט קום שהתנפחה החל מסוף שנת 1998 והניבה למשקיעים במדד מניות הטכנולוגיה נאסד"ק 240% רווח בשנה אחת, התפוצצה עם חגיגות המילניום ודרדרה את המדד ב-77% בשנתיים וחצי שבאו אחר כך. מדד ה-s&p 500 הכולל את חברות כל ענפי המשק האמריקאי צנח אז ב-48% משיא לשפל. המשבר הנוכחי לשם השוואה נגרם מהתפוצצות בועת האשראי והנדל"ן באמצע השנה שעברה, ומניות הנדל"ן שאבדו מערכם כ-80% עד כה משכו אחריהם את מדדי המניות הכלליים לנפילה מתונה הרבה יותר, דומה לזו שאפיינה את המפולת ההיא בראשית העשור.

משבר האנרגיה העולמי

מאז סוף המאה ה-19 ועד שנת 1973 נסחר הנפט ביציבות ובמחיר נמוך, וסופק למערב בשפע בעיקר מהמדינות במזרח התיכון החברות בקרטל אופ"ק. מלחמת יום הכיפורים הובילה את מדינות ערב להכריז חרם על אלה שתמכו בישראל, וכתוצאה מכך עלה מחיר הנפט בחדות, התחבורה והתעשייה באירופה וארה"ב שותקה, מפעלים וחברות פשטו רגל והקריסה הכלכלית לא אחרה לבוא. כוונתן של בעלות הברית להשתלט על שדות הנפט במזרח התיכון הביאה את אופ"ק לבטל החרם ובזאת בא לסיומו משבר האנרגיה העולמי. אותו משבר הביא את מדד ה-s&p 500 למפולת של 49% משיא לשפל במהלך שנה ו-9 חודשים ולצניחה של 33% במהלך 4 החודשים האחרונים של המשבר לבדם.

השפל הכלכלי הגדול

רבים טוענים כי משבר האשראי הנוכחי לא דומה לשום דבר שהכרנו ב-75 השנים האחרונות והוא מתחיל להראות סימנים את תקופת השפל הכלכלי הגדול. המשבר הכלכלי הגדול בהיסטוריה האמריקאית פרץ ב"יום חמישי השחור" 24/10/1929 ונבע ממדיניות מוניטארית מקלה ובועת אשראי ששררה בארה"ב במהלך השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בדומה לבועת האשראי ששררה בארה"ב בשנים שאחרי משבר הדוט קום בעשור הנוכחי.

במהלך החודש הראשון של המשבר איבד מדד מניות התעשייה הדאו ג'ונס 45% מערכו, ובמשך 3 השנים הבאות איבד המדד 90% מערכו משיא לשפל. רק בראשית שנת 1955, לאחר 25 שנים תמימות של מיתון ממושך ומלחמת עולם, חזר המדד לשער 380 הנקודות, שערו ערב פרוץ המשבר.

המודלים הכלכליים והנחות הייסוד שעליהם נשענו הכלכלנים בעת ההיא הניחו כי הצריכה המצרפית היא זו שמניעה את הצמיחה, בניגוד לתפיסה הרווחת היום הטוענת כי הצמיחה היא זו המניעה את הצריכה המצרפית.

תחת הנחה זו פעלו המנהיגים למתן תמריצים כדי לדחוק בצרכנים להמשיך ולבקר בחנויות, במקום לפעול ולתמרץ את היצרנים. הכשל הלוגי בו היצרן יוצא ממשוואת התכניות הכלכליות וניפוח בועת האשראי לצרכן כדי שימשיך לצרוך גם בימות המיתון הם שיצרו את המשבר במשך העשור שקדם לו, והם שגרמו להתמשכותו שנים ארוכות. באותה נשימה, לא מנעו השלטונות את קריסתם של אלפי בנקים ברחבי המדינה ואבדן האמון הממושך של הציבור במערכת הפיננסית לא אפשר לחדש תפקודה של מערכת כלכלית בריאה תקופה ארוכה.

אם כך, לא ניתן כלל להשוות בין המאפיינים של השפל הכלכלי הגדול לאלה של המשבר העולמי הנוכחי ולא ניתן להסיק מהמהלכים בכלכלה ובשוק ההון אז לאלה הצפויים לנו בתקופה הקרובה. מה גם, שבשנים שחלפו מאז אותו משבר וכחלק מלקחי מלחמת העולם השנייה, הוקמו ארגונים כלכליים בינלאומיים ובהם קרן המטבע הבינלאומי, הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי, בין היתר במטרה למתן משברים גלובאליים ולספק צרכי אשראי למדינות בתקופות משבר.

שוקי ההון בעולם השלימו מהלך צניחה אדיר בזמן שיא, כפי שלא קרה במשברי עבר מעולם. סביר שהגלובליזציה המואצת בשנים האחרונות ועידן האינטרנט והתקשורת המפותחת שינו סדרי עולם והם אלה שגרמו להאצת המשבר באופן חריג וחסר תקדים, אך אין הדבר מרמז על הצורך בשינוי תפיסתי. כפי שעומקם של משברי עבר מודרניים לא חרג מערכים שפויים, כך נראה כי המהלך הנוכחי מתקרב בשעטה אל קיצו.

אם כן, בנקודת הזמן הזו ובמהלך השבועות הקרובים בהן ישפך דם ברחובות, נכון יהיה להתפכח מהפסימיות שמקפיאה את הכרתנו וליישם את אמרתו המפורסמת של הברון.

* האמור אינו מהווה המלצה לרכישה, החזקה או מכירה של נכסים פיננסיים כלשהם והעושה זאת פועל על דעתו בלבד.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    גנזל 07/12/2011 18:31
    הגב לתגובה זו
    אני מקווה שגם בהשקעות אתה ככה משקיע ומתאמץ? דרך אגב היכן ניתן לראות קצת סטיסטיקות על הביצועים של בית ההשקעות שלך?
  • 1.
    צדקת ובגדול שימו לב לתגובות הפסימיות ששררו (ל"ת)
    שחר 19/04/2011 17:01
    הגב לתגובה זו
פטריק דרהי (יוטיוב)פטריק דרהי (יוטיוב)

התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם

רן קידר |
נושאים בכתבה פטריק דרהי

קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה. 

זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.

הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה. 

אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של  i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה. 

איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.  


עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: