האם ראינו את השפל האחרון במדדי המניות?
שוויים של שוקי המניות המובילים בעולם נחתך בחצי מאז השיא שקבעו המדדים באוקטובר אשתקד ועד לנקודת השפל שנקבעה לפני כשבועיים, ונפילות שערים של עד 40% במדדים המובילים אפיינו את המהלך ההיסטורי שחווינו בחודשיים שחלפו לבדם. מאז נקודת השפל, החל מהלך תיקון והמדדים בוול סטריט השלימו זינוק של 18%, נפילה של 10% ושוב עליה של 3%, מה שמעלה את השאלה שמטרידה את מוחם הקודח של המשקיעים החבוטים מסביב לעולם – האם מצאנו את התחתית?
לפני שבוחנים את האפשרות שנקודת השפל כבר מאחורינו, יש להבין האם המונח "תחתית" הוא רלוונטי בכלל להשקעה במניות. מטעמים אבולוציוניים כנראה, בני אדם נמשכים לסיפוקים מידיים, והדחף החזק להיפגש עוד הערב עם העלמה האטרקטיבית ביותר בכפר, בדיוק כמו הרצון העז לשפד עכשיו את חזיר הבר העסיסי ולצלות אותו על האש לצלילי מעגל המתופפים, הם כנראה חלק מהאינסטינקטים החשובים ביותר שהביאו אותנו עד הלום.
ובחזרה לעולמנו, השקעה במניות במגמת העלייה שמאפיינת את התקופה שאחרי התחתית תגשים את צרכי הסיפוק המיידי כך שהסיכוי להשגת רווח מיד עם תחילת ההשקעה יגדל באופן ניכר.
יצרי הישרדות חשובים לא פחות טבעו בנו את שנאת ההפסד, שכן עפ"י חוקי הג'ונגל רק החזק שורד, ומי שהפסיד אפילו רק פעם אחת סביר שיאלץ לסיים את הקדנציה שלו עליי אדמות. כניסה לפוזיציה ורכישת מניות במחירי ריצפה תבטיח כביכול למשקיע שהוא לעולם לא יהיה בהפסד על הקרן, ובמצב עולם אוטופי שכזה אפשר לישון בשקט כאשר הכסף עובד בשבילנו ללא סיכון כלל.
לצערנו, האוטופיה אינה מתגשמת בעולם ההשקעות הפיננסיות והאינסטינקטים החייתיים שלנו לא מסייעים לנו כלל בקבלת החלטות בני"ע. מי שמגלה עניין בהשקעה במניות חייב להתנתק מהצורך בסיפוק המיידי ולא פחות חשוב להיות מוכן להפסיד, ואם נשים בצד את שני הדחפים הנדונים נגלה להפתעתנו שנושא התחתית מאבד משמעות.
הבעיה בנקודות שפל בדיוק כמו נקודות שיא של בועה היא שניתן לאתרן רק בדיעבד, וגם אם תחלוף שנה של עליות שערים בולטות לא בטוח שמשבר מפתיע נוסף לא יטרוף את הקלפים ויביא אותנו לנקודת שפל חדשה.
התבוננות בגרף השבועי של מדד מניות התעשייה הדאו ג'ונס מאז שנת 1995, תגלה לנו שמי שקנה מניות בתחתית בה נסחר המדד לפני 10 שנים, גילה כעבור 5 שנים של השקעה כי הגיע שוב לאותה תחתית ארורה עם קריסתה של בועת הדוט קום בשנת 2002. אותו משקיע שלב נפש המתין עוד 5 שנים ומצא עצמו שוב באותה תחתית של שער 8000 הנקודות בחודש שעבר. למעשה, למעט תשואת הדיבידנד שחילקו מניות המדד, עשר השנים שחלפו לא הניבו למשקיע ולו אחוז רווח אחד.
אז אם החיפוש אחר התחתית אינו רלוונטי, בוודאי ישנם איתותים אחרים ששווה לעקוב אחריהם לפני קבלת החלטה להשקיע. המהלך ההיסטורי בשווקים הביא את שערי המניות והמדדים לרמה שמגלמת ציפיות אפוקליפטיות ביותר, ואם יתגלה בסופו של דבר שהשד אינו נורא כפי שחשבו רבים ותרחישי הקיצון שנצפו לא יגיעו לכדי הבשלה, הרי לנו סיבה מצוינת להשקיע במניות בנקודת הזמן הזו. חברות מכל המגזרים נסחרות היום במכפילים מגוחכים, וגם אם ישטוף גל של פשיטות רגל את מחוזותינו בעת הקרובה, אלה שישרדו ישובו להרוויח בסביבה תחרותית פחות ורעבה יותר.
הורדות ריבית משמעותיות מסביב לעולם יחד עם תמריצים נוספים וחבילות סיוע יאיצו את ההתאוששות ויקלו את נחיתתו של מי שנפגע. משבר האמון מתחיל להראות סימנים של התפוגגות כאשר הריביות הבין בנקאיות ממשיכות לאבד גובה ומדד הפחד (VIX) צונח משיא היסטורי של 90 נקודות לרמת 56 הנקודות ביום המסחר האחרון.
חילופי המפלגות בבית הלבן והעברת שרביט השליטה לידיים כריזמטיות ומרעננות עשויים להביא איתם רוחות של תקווה ולחדש את האמון שנסדק בלבם של המשקיעים בתבל.
נפילות השערים החדות פתחו בפנינו הזדמנות היסטורית להשקעה שעשויה להניב רווחים חסרי תקדים בשנים הבאות. לצד האופטימיות קיים סיכון רב בטווח הקצר ואסור לשקוע באופוריה חסרת בסיס ולהעריך שהגענו לתחתית ומכאן פרוסה לפנינו הדרך למעלה. גם בנקודת הזמן הזו כפי שנכון תמיד, רק זה שידע להתעלם ממניעיו האבולוציוניים ומתחושות הבטן יוכל לנצח במשחק ההשקעה בשוק המניות.
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
