20% בשנה פלוס מדד זה מפחיד? עניין ששווה לבדוק
כיאה לשבוע מסחר מקוצר, שבו היו רק 3 ימי מסחר, לא נרשמו ארועים מיוחדים בשוק אגרות החוב הממשלתיות, כך שבאופן כללי נמשכה המגמה החיובית הן בשוק השקלי והן בשוק הצמוד, מגמה שהוזכרה כאן בעיקר כלפיי אגרות החוב הצמודות בעת האחרונה בשל העלייה בציפיות האינפלציוניות.
בהקשר זה נציין כי הציפיות האינפלציוניות, כפי שהן נמדדות בשוק ההון, כלומר הפערים בין הגלילים לשחרים במח"מים זהים, מתייצבות לאחרונה ברמה של כ-3.15% -3.2% לאורך כל תקופות הזמן כמעט, מה שאומר שציפיות הפעילים הן שהאינפלציה בישראל תחרוג מיעדי הממשלה לא רק בתקופה הקרובה אלא לאורך כל השנים הבאות.
אז אמנם היה שקט בשוק הממשלתי, אבל ה"אקשן" לא נעלם לחלוטין אלא הוא "נדד" לשוק אגרות החוב הקונצרניות, ובפרט כמובן אל אגרות החוב הבלתי מדורגות.
מילים רבות נכתבו כבר על השוק הזה ועל תזזיותו בחודשים האחרונים וגם טור זה לא קיפח את הסקטור גם בימים הטובים שלו וגם בימיו הרעים.
בגדול , ומבלי להכליל, שלושת ימי המסחר בשבוע החולף היו מצוינים לאגרות החוב הבלתי מדורגות והם המשיכו מגמה שנמשכת כבר למעלה משבועיים.
לא אתעכב כאן על שורה ארוכה של חברות שזינקו ב-3 ימים ב-5% ויותר, היו כאלו לא מעט, אלא על נקודה שהיא חשובה מאד לדעתי בהקשר זה - קניות אישיות של בעלי עניין או חברות באגרות החוב שלהן. כזכור, אגרות חוב רבות הגיעו בחודשים האחרונים לתשואה דו ספרתית, חלקן אף הגיעו לתשואות "מבהילות" של 30% לשנה ואף יותר.
במצבים כאלה, מתעוררת מאליה השאלה: איפה בעלי העניין? מדוע הם לא קונים באגרות החוב שלהם או שלחילופין תקנה החברה את האג"ח שהנפיקה, מכיוון שעל פניו, ובהנחה שהחברה אכן מתעתדת להחזיר את הכסף למשקיעים, מדובר בצעד שהוא מתבקש - החברה רושמת רווחי הון ניכרים ולמשקיעים מסופקת הנזילות, שבמצב רגיל לא קיימת בכל סדרות האג"ח שהונפקו.
נכון הוא, שלעיתים לחברה אין יתרות מזומנים פנויות והיא אינה יכולה לבצע רכישה מעין זו, אולם במידה וזה איננו המצב ולחברה יש יתרות מזומנים פנויות, האם השקעה, שמבחינת החברה הקונה עצמה היא השקעה חסרת סיכון, בתשואה של 20% לשנה +מדד (ולפעמים אפילו יותר) איננה השקעה טובה? האם הכסף ששוכב בקופת החברה יניב תשואה גבוהה יותר בסיכון דומה?
לכן, קניות, ולא פחות מכך אי קניות של החברות (או בעלי הענין) באגרות החוב שלהן הן אינדיקציה נוספת, מסייעת, להחלטה אם להחזיק או לקנות את אגרות החוב של החברות הנ"ל.
יש לזכור שהנתון הנ"ל (קניות בעלי העניין) מהווה רק אינדיקציה משלימה למעקב השוטף אחרי החברות, הפרסומים והדו"חות הכספיים שלהן, פגישות עם הנהלותיהן וכ"ו - לכל הפעולות שהוזכרו כאן אין ולא יכול להיות תחליף שכן ברור שלא כל חברה שקונה את אגרת החוב שלה בהכרח תפרע את חובה, ומנגד חברות רבות שלא קונות את אגרות החוב שלהן יחזירו לבטח את חובן, אבל יחד עם זאת, חשוב כאמור לעקוב, אין ספק שקניות מהסוג הנ"ל הינן איתות חיובי לשווקים.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
