20% בשנה פלוס מדד זה מפחיד? עניין ששווה לבדוק
כיאה לשבוע מסחר מקוצר, שבו היו רק 3 ימי מסחר, לא נרשמו ארועים מיוחדים בשוק אגרות החוב הממשלתיות, כך שבאופן כללי נמשכה המגמה החיובית הן בשוק השקלי והן בשוק הצמוד, מגמה שהוזכרה כאן בעיקר כלפיי אגרות החוב הצמודות בעת האחרונה בשל העלייה בציפיות האינפלציוניות.
בהקשר זה נציין כי הציפיות האינפלציוניות, כפי שהן נמדדות בשוק ההון, כלומר הפערים בין הגלילים לשחרים במח"מים זהים, מתייצבות לאחרונה ברמה של כ-3.15% -3.2% לאורך כל תקופות הזמן כמעט, מה שאומר שציפיות הפעילים הן שהאינפלציה בישראל תחרוג מיעדי הממשלה לא רק בתקופה הקרובה אלא לאורך כל השנים הבאות.
אז אמנם היה שקט בשוק הממשלתי, אבל ה"אקשן" לא נעלם לחלוטין אלא הוא "נדד" לשוק אגרות החוב הקונצרניות, ובפרט כמובן אל אגרות החוב הבלתי מדורגות.
מילים רבות נכתבו כבר על השוק הזה ועל תזזיותו בחודשים האחרונים וגם טור זה לא קיפח את הסקטור גם בימים הטובים שלו וגם בימיו הרעים.
בגדול , ומבלי להכליל, שלושת ימי המסחר בשבוע החולף היו מצוינים לאגרות החוב הבלתי מדורגות והם המשיכו מגמה שנמשכת כבר למעלה משבועיים.
לא אתעכב כאן על שורה ארוכה של חברות שזינקו ב-3 ימים ב-5% ויותר, היו כאלו לא מעט, אלא על נקודה שהיא חשובה מאד לדעתי בהקשר זה - קניות אישיות של בעלי עניין או חברות באגרות החוב שלהן. כזכור, אגרות חוב רבות הגיעו בחודשים האחרונים לתשואה דו ספרתית, חלקן אף הגיעו לתשואות "מבהילות" של 30% לשנה ואף יותר.
במצבים כאלה, מתעוררת מאליה השאלה: איפה בעלי העניין? מדוע הם לא קונים באגרות החוב שלהם או שלחילופין תקנה החברה את האג"ח שהנפיקה, מכיוון שעל פניו, ובהנחה שהחברה אכן מתעתדת להחזיר את הכסף למשקיעים, מדובר בצעד שהוא מתבקש - החברה רושמת רווחי הון ניכרים ולמשקיעים מסופקת הנזילות, שבמצב רגיל לא קיימת בכל סדרות האג"ח שהונפקו.
נכון הוא, שלעיתים לחברה אין יתרות מזומנים פנויות והיא אינה יכולה לבצע רכישה מעין זו, אולם במידה וזה איננו המצב ולחברה יש יתרות מזומנים פנויות, האם השקעה, שמבחינת החברה הקונה עצמה היא השקעה חסרת סיכון, בתשואה של 20% לשנה +מדד (ולפעמים אפילו יותר) איננה השקעה טובה? האם הכסף ששוכב בקופת החברה יניב תשואה גבוהה יותר בסיכון דומה?
לכן, קניות, ולא פחות מכך אי קניות של החברות (או בעלי הענין) באגרות החוב שלהן הן אינדיקציה נוספת, מסייעת, להחלטה אם להחזיק או לקנות את אגרות החוב של החברות הנ"ל.
יש לזכור שהנתון הנ"ל (קניות בעלי העניין) מהווה רק אינדיקציה משלימה למעקב השוטף אחרי החברות, הפרסומים והדו"חות הכספיים שלהן, פגישות עם הנהלותיהן וכ"ו - לכל הפעולות שהוזכרו כאן אין ולא יכול להיות תחליף שכן ברור שלא כל חברה שקונה את אגרת החוב שלה בהכרח תפרע את חובה, ומנגד חברות רבות שלא קונות את אגרות החוב שלהן יחזירו לבטח את חובן, אבל יחד עם זאת, חשוב כאמור לעקוב, אין ספק שקניות מהסוג הנ"ל הינן איתות חיובי לשווקים.
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)לקראת מימוש חוק הרווחים הכלואים - המוקש הגדול שטמון בהעברת נכסים מחברה לידיים פרטיות
חוק הרווחים הכלואים מייצר אי וודאות ובלבול רב. מדובר בחוק שמתמרץ בעצם במקרים רבים סגירת חברות והעברת הנכסים לבעלי המניות - לפעמים זה מוביל לנזק גדול; על החוק ועל הסיכונים
רווחים כלואים במסגרת חוק הרווחים הכלואים (או בשמו הרשמי: חוק ההתייעלות הכלכלית), אישרה הכנסת הוראת שעה שמקנה הקלות במס לחברות ולבעלי המניות שלהן. סעיף 6 לחוק מאפשר העברת נכסים מחברה לבעל מניות בשני דרכים: הליך פירוק החברה או העברת נכסים מהחברה לבעל מניות פרטי, וזאת בפטור ממס רכישה וממס שבח.
ואולם, בניגוד לפטור שניתן בעניין מס רכישה ומס שבח, החוק "שותק" בכל הנוגע להיטל השבחה והיטלי פיתוח, ואינו מקנה פטור מהיטלים אלה במסגרת העברת הנכסים.
מדובר במוקש גדול שיכול "לצוף" בדיעבד, לאחר השלמת המהלך, בדמות של היטל השבחה או היטל פיתוח. אי הוודאות הזו בעת ביצוע ההעברה, עלולה לגרור למיסוי מוניציפלי בו ייתקל בעל המניות המעביר, בשלב מאוחר יותר.
בימים אלה אנו מצויים בישורת האחרונה של יישום וביצוע הוראת השעה, שכאמור כוללת שתי אפשרויות אשר ביצוען צריך להיות עד סוף השנה ואף מוקדם מכך.
- רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים זורמים לקופה
- עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מסלול פירוק - פירוק מלא של החברה והעברת כל נכסיה והתחייבויותיה לבעלי המניות. מועד הפירוק חייב להסתיים עד 31 בדצמבר 2025 והמס על רווחים ראויים לחלוקה מחושב במועד זה.
וויז אייר בדרך להקים מרכז פעילות בישראל באפריל 2026
בתום ביקור בארץ של מנכ"ל וויזאייר חברת הלואו קוסט ההונגרית מאשרת כי היא מקדמת תוכנית לפתוח בסיס מקומי, צעד שעשוי להגביר תחרות ולהוזיל את מחירי הטיסה - מניות חברות התעופה הישראליות בירידות
התרחבות שוק הלואו-קוסט בישראל מקבלת היום איתות משמעותי, אחרי שמנכ"ל וויז אייר הודיע בתום פגישה עם שרת התחבורה מירי רגב כי החברה מתכננת לפתוח מרכז פעילות מקומי באפריל 2026. ההכרזה מציבה את הענף לקראת חודשים של דיונים רגולטוריים, מתיחות עם החברות הישראליות, ושאלות פתוחות לגבי מיקום הבסיס החדש - נתב"ג או רמון.
בפגישה שנערכה בירושלים הצהירה וויז אייר כי כבר בחורף הקרוב תתחיל להיערך להקמת המרכז, צעד שמוגדר במשרד התחבורה כמהלך שיוכל לשנות את מבנה השוק. הקמת בסיס בישראל תאפשר לחברה להציב מטוסים וצוותים באופן קבוע בארץ, לנצל סלוטים בשעות העמוסות ולהגדיל את מספר היעדים. לצד ההבטחה להגברת התחרות ולהוזלת מחירי הכרטיסים, הצדדים מודים כי חסמים רגולטוריים עדיין דורשים טיפול, והם יעמדו במוקד סבב דיונים נוסף בינואר.
בענף מציינים כי שאלת מיקום המרכז היא עדיין במחלוקת: וויז אייר מעדיפה לפעול מנתב"ג בשל הביקוש הגבוה והנגישות, בעוד במשרד התחבורה שוקלים את שדה רמון כאופציה שתעניק דחיפה לתעופה הדרומית ותפחית את הלחץ בנתב"ג. החברה אף בוחנת הפעלה של טיסות פנים לאילת וקידום מסלול טיסה מעל עומאן, שיוכל לקצר משמעותית את זמני ההגעה לתאילנד ויעדים נוספים במזרח.
על רקע התוכניות החדשות, חברות התעופה הישראליות לא מסתירות את אי־נוחותן. בימים האחרונים נשמעו איומי השבתה מצד ועדי העובדים, לצד טענות שלפיהן המהלך יוצר אפליה לטובת חברה זרה שתזכה בתנאי בסיס זהים לאלו של חברות ישראליות - אך בלי הרגולציה הביטחונית המחמירה שמוטלת עליהן.
- בין חידוש הקווים למרוקו לבסיס החדש של וייז אייר - תמורות בענף התיירות
- יו"ר ועד עובדי אל על נגד רגב: "מהלך מסוכן"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שרת התחבורה הביעה הבנה לחששות, אך הדגישה כי מדיניות המשרד נועדה להגביר תחרות ולהוזיל מחירים, במיוחד בתקופה שבה - לדבריה - מחירי הטיסות הורגשו כמופקעים. במשרד מודעים לרגישות הביטחונית, והנושא יעמוד כחלק מהמשא ומתן מול וויז אייר, במיוחד בכל הנוגע להתחייבות שלא להפסיק פעילות בימי חירום.
