כיאה לשבוע מסחר מקוצר, שבו היו רק 3 ימי מסחר, לא נרשמו ארועים מיוחדים בשוק אגרות החוב הממשלתיות, כך שבאופן כללי נמשכה המגמה החיובית הן בשוק השקלי והן בשוק הצמוד, מגמה שהוזכרה כאן בעיקר כלפיי אגרות החוב הצמודות בעת האחרונה בשל העלייה בציפיות האינפלציוניות.

בהקשר זה נציין כי הציפיות האינפלציוניות, כפי שהן נמדדות בשוק ההון, כלומר הפערים בין הגלילים לשחרים במח"מים זהים, מתייצבות לאחרונה ברמה של כ-3.15% -3.2% לאורך כל תקופות הזמן כמעט, מה שאומר שציפיות הפעילים הן שהאינפלציה בישראל תחרוג מיעדי הממשלה לא רק בתקופה הקרובה אלא לאורך כל השנים הבאות.

אז אמנם היה שקט בשוק הממשלתי, אבל ה"אקשן" לא נעלם לחלוטין אלא הוא "נדד" לשוק אגרות החוב הקונצרניות, ובפרט כמובן אל אגרות החוב הבלתי מדורגות.

מילים רבות נכתבו כבר על השוק הזה ועל תזזיותו בחודשים האחרונים וגם טור זה לא קיפח את הסקטור גם בימים הטובים שלו וגם בימיו הרעים.

בגדול , ומבלי להכליל, שלושת ימי המסחר בשבוע החולף היו מצוינים לאגרות החוב הבלתי מדורגות והם המשיכו מגמה שנמשכת כבר למעלה משבועיים.

לא אתעכב כאן על שורה ארוכה של חברות שזינקו ב-3 ימים ב-5% ויותר, היו כאלו לא מעט, אלא על נקודה שהיא חשובה מאד לדעתי בהקשר זה - קניות אישיות של בעלי עניין או חברות באגרות החוב שלהן. כזכור, אגרות חוב רבות הגיעו בחודשים האחרונים לתשואה דו ספרתית, חלקן אף הגיעו לתשואות "מבהילות" של 30% לשנה ואף יותר.

במצבים כאלה, מתעוררת מאליה השאלה: איפה בעלי העניין? מדוע הם לא קונים באגרות החוב שלהם או שלחילופין תקנה החברה את האג"ח שהנפיקה, מכיוון שעל פניו, ובהנחה שהחברה אכן מתעתדת להחזיר את הכסף למשקיעים, מדובר בצעד שהוא מתבקש - החברה רושמת רווחי הון ניכרים ולמשקיעים מסופקת הנזילות, שבמצב רגיל לא קיימת בכל סדרות האג"ח שהונפקו.

נכון הוא, שלעיתים לחברה אין יתרות מזומנים פנויות והיא אינה יכולה לבצע רכישה מעין זו, אולם במידה וזה איננו המצב ולחברה יש יתרות מזומנים פנויות, האם השקעה, שמבחינת החברה הקונה עצמה היא השקעה חסרת סיכון, בתשואה של 20% לשנה +מדד (ולפעמים אפילו יותר) איננה השקעה טובה? האם הכסף ששוכב בקופת החברה יניב תשואה גבוהה יותר בסיכון דומה?

לכן, קניות, ולא פחות מכך אי קניות של החברות (או בעלי הענין) באגרות החוב שלהן הן אינדיקציה נוספת, מסייעת, להחלטה אם להחזיק או לקנות את אגרות החוב של החברות הנ"ל.

יש לזכור שהנתון הנ"ל (קניות בעלי העניין) מהווה רק אינדיקציה משלימה למעקב השוטף אחרי החברות, הפרסומים והדו"חות הכספיים שלהן, פגישות עם הנהלותיהן וכ"ו - לכל הפעולות שהוזכרו כאן אין ולא יכול להיות תחליף שכן ברור שלא כל חברה שקונה את אגרת החוב שלה בהכרח תפרע את חובה, ומנגד חברות רבות שלא קונות את אגרות החוב שלהן יחזירו לבטח את חובן, אבל יחד עם זאת, חשוב כאמור לעקוב, אין ספק שקניות מהסוג הנ"ל הינן איתות חיובי לשווקים.