מהפכת נגד בליטיגציה של בעלי המניות בארצות הברית, בקרוב בישראל?
בשנת 2011 ביצע המחוקק הישראלי מהפכה של ממש בתחום הליטיגציה של בעלי המניות בישראל, בניסיון לחקות את הנהוג בדלאוור, ארה"ב. מהפכה זו איפשרה לבעלי מניות, באופן חריג, לדרוש ולקבל ראיות לידיהם המצויות בידיה של חברה, וזאת, עוד לפני שהגישו
תביעה בשמם כנגד הדירקטורים שלה. ואולם, כעת, כשבדלאוור, ארה"ב, מתחוללת מהפכה הפוכה באותו תחום, המבקשת להגביל זכות זו, הגיעה העת לחישוב מסלול מחדש גם בישראל.
כאשר לחברה נגרם נזק, הנהלת החברה היא שמופקדת לקבל החלטה על הגשת תביעת כנגד הגורם המזיק.
מכאן השאלה המתבקשת: כאשר הדירקטורים של החברה עצמה הם שגרמו את הנזק לחברה, מי ידאג לאינטרס של החברה ויתבע אותם? הרי לא סביר שהם יחליטו לתבוע את עצמם. לשם כך נקבע בחוק הישראלי מנגנון התביעה הנגזרת, המאפשר לכל בעל מניות לבקש מבית המשפט אישור לתבוע בשם החברה את
המנהלים במקרים בהם הם פעלו שלא כדין. לצורך קבלת רשות מבית המשפט לנהל את התביעה הזו בשם החברה, נדרשים בעלי מניות לשכנע את בית המשפט שקיים סיכוי לא מבוטל שיצליחו להוכיח בסופו של יום את אחריותם של נושאי המשרה.
בשנת 2011 התווסף סעיף חדש וחריג לחוק החברות,
המאפשר לכל בעל מניות שמעוניין להגיש תביעה נגזרת, לפנות לבית המשפט גם לפני שהוא מתחיל בתביעה עצמה, ולדרוש מהחברה לספק לו מסמכים שיעזרו לו לבסס את אותה תביעה עתידית. במילים פשוטות, בעלי מניות קיבלו מעין "כרטיס כניסה" לפתוח את מגירות החברה ולחפש ראיות לתביעה
פוטנציאלית נגד הדירקטורים, עוד לפני שהוכיחו באופן מלא שיש להם בסיס אמיתי לתביעה; הפוך, המטרה היא לסייע להם לייצר בסיס שכזה.
מטרת התיקון: להתאים את החוק הלאומי לבינלאומי
הסיבה
לתיקון הייתה, בין היתר, הרצון להתאים את החוק הישראלי לחוקים אחרים בעולם - במיוחד לחוק שנהוג במדינת דלאוור בארה"ב. חשוב להבין שדלאוור אינה סתם מדינה קטנה בארה"ב - היא המדינה שבה רשומות רוב החברות הגדולות בארה"ב, והיא נחשבת למובילה עולמית בתחום דיני החברות.
השפעתה על דיני התאגידים ברחבי העולם (ובישראל בפרט) משמעותית ביותר.
משמעות השינוי הייתה שלבעל המניות עומדת הזכות לפנות ולדרוש מהחברה לספק לו שלל מסמכים, תוך הקצאת זמן ומשאבים לא מבוטלים – אפילו לפני שהוא נדרש להראות, באופן רציני ומלא, שיש לו עילת
תביעה מבוססת המצדיקה זאת. התוצאה: הגברה משמעותית של העומס על בתי המשפט, ויצירת כאב ראש לחברות עצמן, הנדרשות להתגונן בפני כמות הולכת וגוברת של בקשות שכאלה, שרבות מהן נוגעות ל"מסעות דיג" שיתבררו בעתיד כתביעות חסרות בסיס. ואמנם, הנתונים מראים שמאז חקיקת הסעיף,
השימוש בכלי זה הלך והתגבר באופן דרמטי, משנה לשנה.
יותר ויותר בעלי מניות מנצלים את הכלי הזה - לפעמים בצדק, אך לעיתים גם ככלי לחץ על החברות. צריך להגיד, שלא בטוח ששאיבת ההשראה מהחוק בדלאוור בהקשר זה הייתה נכונה מלכתחילה. בדלאוור, בתי המשפט מציבים
מגבלות קשיחות על בעלי מניות שמבקשים להגיש תביעה נגזרת, ולא מהססים לסלק על הסף רבות מהתביעות המוגשות. האפשרות לקבל שם מסמכים בשלב מוקדם נועדה, בין היתר, כדי לתת לבעלי המניות הזדמנות הוגנת לבסס את תביעותיהם, כדי להתמודד עם מדיניות קשוחה זו של בתי המשפט.
בישראל, לעומת זאת, האצבע של בתי המשפט ממילא קלה בהרבה על ההדק, והם נוטים לאפשר לתביעות נגזרות להתקדם ושלא לסלק אותן על הסף (גם אם הן אינן מבוססות די הצורך). הוספת שלב נוסף ומקדים יצרה סרבול שהוא לא פעם מיותר, ובעיקר גורם לפגיעה בחברות ללא תועלת של
ממש.
כעת: דלאוור משנה כיוון
מכל מקום, לאחרונה חל שינוי משמעותי גם בדלאוור עצמה: רפורמה חדשה שנערכה ממש בימים אלה, צמצמה באופן ניכר את האפשרות של
בעלי מניות לדרוש מסמכים. אפשרות זו הוגבלה למסמכים מסוימים בלבד, לתקופה של 3 שנים; התנאים לקבלת מסמכים אחרים הוקשחו, וניתנה לחברות אפשרות להציב תנאים לעיון במסמכים.
הסיבה לשינוי בדלאוור פשוטה: כמו בישראל, גם שם הזכות הרחבה לקבלת מסמכים הפכה לכלי
לחץ בידי חלק מבעלי המניות. חברות נאלצו לספק כמויות עצומות של מסמכים, כולל למשל תכתובות אישיות ורגישות של מנהליהם, ועוד. מציאות זו פגעה באטרקטיביות של דלאוור כיעד מועדף לרישום חברות, וחיזקה את מגמת "בריחת" החברות ממנה (תופעה שכבר זכתה לכינוי "DExit").
הרפורמה כעת היא חלק מניסיון מצד המחוקק שם לצמצם את התופעה, ולהשיב לדלאוור את התדמית שהייתה לה כמדינה נוחה לחברות. אחרי שהמדינה שעליה ביסס המחוקק את ההסדר הישראלי ביצעה פניית פרסה (לפחות חלקית), הגיע הזמן להרהר על ההסדר גם בישראל.
אם הסיבה המקורית
לשינוי הישראלי הייתה להתאים את החוק לסטנדרטים העולמיים, עלינו להיזהר ממצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו צעד אחד רחוק מדי, ביחס ליתר העולם. דלאוור, המובילה העולמית בתחום דיני החברות, כבר הסיקה את המסקנות המתבקשות. הגיע הזמן שגם ישראל תשקול לחשב מסלול מחדש.
המשמעות לישראל
אחרי שהמדינה שעליה ביסס המחוקק את ההסדר הישראלי ביצעה פניית פרסה (לפחות חלקית), הגיע הזמן להרהר על ההסדר גם בישראל. אם הסיבה המקורית לשינוי הישראלי הייתה להתאים את החוק לסטנדרטים העולמיים, עלינו להיזהר ממצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו צעד אחד רחוק מדי, ביחס ליתר העולם. דלאוור, המובילה העולמית בתחום דיני החברות, כבר הסיקה את המסקנות המתבקשות. הגיע הזמן שגם ישראל תשקול לחשב מסלול מחדש.
נכתב על ידי נועם זמיר ויחיאל אורן-הרוש, ממחלקת הליטיגציה של ש. הורוביץ ושות'.
- 2.מעניין. תודה. (ל"ת)הקורא 28/04/2025 12:26הגב לתגובה זו
- 1.מישהו אמר טבע (ל"ת)אנונימי 27/04/2025 19:40הגב לתגובה זו
קובי אלכסנדר (נוצר ב-AI)ההשקעה המוצלחת של קובי אלכסנדר, והאם המימוש האחרון הוא סימן להמשך?
קובי אלכסנדר מממש 66 מיליון שקל ממניות אי.בי.אי אחרי 20 שנות השקעה; וגם: דברים שצריך לדעת על קובי אלכסנדר
קובי אלכסנדר קובי אלכסנדר מכר 240 אלף מניות של בית ההשקעות אי.בי.אי בשער של 275 שקלים למניה, סכום כולל של 66 מיליון שקלים. העסקה בוצעה בהנחה של 4% ממחיר השוק. לפני המכירה החזיק אלכסנדר ב-19.2% ממניות החברה; כיום נותרו בידיו 15.8%, בשווי של 620 מיליון שקלים. ההשקעה המקורית היתה ב-2005, בסך 50 מיליון שקלים עבור 25% מאי.בי.אי, והיא הניבה תשואה מצטברת של יותר מפי 12.
שווי השוק של אי.בי.אי חצה את 4 מיליארד שקלים במקביל לשיפור בתוצאות וקריאה נכונה של המפה. אי.בי.אי נכנס לפני יותר מעשור לתחום הקרנות האלטרנטיבות למשקיעים כשירים וזה הפך לזרוע מאוד מרכזית ברווחיו.
בשבוע האחרון מכרו ארבעה בכירים באי.בי.אי אופציות בשווי 50 מיליון שקלים
מי הוא קובי אלכסנדר?
קובי אלכסנדר הוא יזם הייטק ישראלי שייסד את קומברס טכנולוגיות (לשעבר אפרת) ב-1984 עם בועז משעולי ויחיעם ימיני. החברה, שפיתחה פתרונות ערך מוסף לתקשורת, גדלה ל-5,000 עובדים ו-1.5 מיליארד דולר מחזור שנתי בשיאה ב-2000, עם שווי שוק של 20 מיליארד דולר. אלכסנדר כיהן כמנכ"ל 25 שנה, והוביל IPO ב-1996 (גיוס 100 מיליון דולר) והשקעות בסטארט-אפים כמו וויקס (50 מיליון דולר ב-2007).
ב-2006 הוא הואשם בתרמית ניירות ערך: תמחור לאחור של אופציות למנהלים, שחסך 7 מיליון דולר מיסים והטיב עם בכירים, כולל אלכסנדר שקיבל אופציות בשווי 2 מיליון דולר. לאחר כתב אישום בארה"ב, נמלט לנמיביה (ללא הסכם הסגרה), שם שהה 10 שנים תחת שם בדוי, בעוד קומברס איבדה את שוויה וחוסלה.
ב-2016 הוא הוסגר, הורשע ב-2017 ברישום כוזב, ונידון ל-30 חודשי מאסר. ריצה 12 חודשים בארה"ב ובישראל, ושוחרר ב-2018 לאחר ניכוי שליש.
רו״ח פרידה עבאס יוסף, אחראית תחום נדל״ן במחלקת תאגידים הרשות לניירות ערך. קרדיט: ענבל מרמרי״בחברות הנדל״ן היזמי המספרים נראים טוב, אבל העודפים עלולים להיות מנופחים״
בכנס תאגידים ה-13 של רשות ניירות ערך מזהירים מפער בין התמונה האופטימית בשוק ההון לבין מצב הפרויקטים
בשטח, ומציגה מתווה גילוי חדש לחברות היזמיות שיתמקד במהות, בעודפים צפויים ובגילוי מצרפי
״על המסכים הכל נראה טוב, בפרויקטים זה כבר פחות פשוט״
היום (שלישי), בכנס תאגידים ה-13 של רשות ניירות ערך, עלתה רו״ח פרידה עבאס לבמה עם מסר מפוכח לשחקניות הנדל״ן היזמי. לדבריה, בעיני הרשות מתווה הגילוי החדש אינו רק שינוי טכני, אלא שינוי תפיסתי סביב מהות. היא הוסיפה שמי שמסתכל מלמעלה רואה שוק שנראה מצוין: בשנה האחרונה הצטרפו לבורסה 12 חברות נדל״ן יזמי, מספר שישראל לא ראתה כבר שנים. רוב החברות האלה גייסו אגרות חוב בהיקף כולל של כמעט 1.4 מיליארד שקלים, ובשנה החולפת נרשמה עלייה בשווי השוק של חברות הנדל״ן הציבוריות.
הנתונים האלה, אמרה, משקפים התעניינות גוברת מצד הציבור וציפייה לרווחיות גבוהה בשנים הבאות, במיוחד על רקע חזרה הדרגתית של השוק לפעילות אחרי סיום הלחימה. ״אם מסתכלים מלמעלה, הכל נראה ממש טוב״, אמרה, ״אבל כשנכנסים לעובדות בשטח, הסיפור מורכב יותר״.
עבאס הזכירה שבמקביל לעלייה בשוויי השוק נרשמה בשנה האחרונה ירידה בקצב מכירת הדירות, שהובילה לשיא חדש במספר הדירות הלא מכורות. יחד עם זאת, מדד תשומות הבנייה ושכר העבודה בענף ממשיכים לעלות ולהגדיל את עלות הפרויקטים עבור היזמים.
- יו"ר רשות ני"ע: "הונאות משקיעים ברשתות החברתיות מתרחבות - נדרשת פעולה משותפת עם הרשתות"
- רשות ני״ע: אישור גילוי מרצון לא מעיד על מקור חוקי של הכספים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
״השילוב של ירידה במכירות ועלייה בעלויות פוגע בתזרים המזומנים של החברות״, אמרה. ״את התוצאה רואים בשטח, בשלטי החוצות ובקמפיינים: מבצעי מכירות יצירתיים שמגלמים הנחות משמעותיות, הצעות למשכנתאות ללא ריבית, פטור מהצמדות ואפילו אפשרות לביטול הסכמים. אלה לא רק גימיקים שיווקיים, אלא כלים להתמודד עם מצוקה פיננסית שמתגברת״.
