בית המשפט
צילום: Pixbay

מהפכת נגד בליטיגציה של בעלי המניות בארצות הברית, בקרוב בישראל?

נושאים בכתבה ממשל תאגידי חוק

בשנת 2011 ביצע המחוקק הישראלי מהפכה של ממש בתחום הליטיגציה של בעלי המניות בישראל, בניסיון לחקות את הנהוג בדלאוור, ארה"ב. מהפכה זו איפשרה לבעלי מניות, באופן חריג, לדרוש ולקבל ראיות לידיהם המצויות בידיה של חברה, וזאת, עוד לפני שהגישו תביעה בשמם כנגד הדירקטורים שלה. ואולם, כעת, כשבדלאוור, ארה"ב, מתחוללת מהפכה הפוכה באותו תחום, המבקשת להגביל זכות זו, הגיעה העת לחישוב מסלול מחדש גם בישראל.

כאשר לחברה נגרם נזק, הנהלת החברה היא שמופקדת לקבל החלטה על הגשת תביעת כנגד הגורם המזיק. מכאן השאלה המתבקשת: כאשר הדירקטורים של החברה עצמה הם שגרמו את הנזק לחברה, מי ידאג לאינטרס של החברה ויתבע אותם? הרי לא סביר שהם יחליטו לתבוע את עצמם. לשם כך נקבע בחוק הישראלי מנגנון התביעה הנגזרת, המאפשר לכל בעל מניות לבקש מבית המשפט אישור לתבוע בשם החברה את המנהלים במקרים בהם הם פעלו שלא כדין. לצורך קבלת רשות מבית המשפט לנהל את התביעה הזו בשם החברה, נדרשים בעלי מניות לשכנע את בית המשפט שקיים סיכוי לא מבוטל שיצליחו להוכיח בסופו של יום את אחריותם של נושאי המשרה.

בשנת 2011 התווסף סעיף חדש וחריג לחוק החברות, המאפשר לכל בעל מניות שמעוניין להגיש תביעה נגזרת, לפנות לבית המשפט גם לפני שהוא מתחיל בתביעה עצמה, ולדרוש מהחברה לספק לו מסמכים שיעזרו לו לבסס את אותה תביעה עתידית. במילים פשוטות, בעלי מניות קיבלו מעין "כרטיס כניסה" לפתוח את מגירות החברה ולחפש ראיות לתביעה פוטנציאלית נגד הדירקטורים, עוד לפני שהוכיחו באופן מלא שיש להם בסיס אמיתי לתביעה; הפוך, המטרה היא לסייע להם לייצר בסיס שכזה.


מטרת התיקון: להתאים את החוק הלאומי לבינלאומי

הסיבה לתיקון הייתה, בין היתר, הרצון להתאים את החוק הישראלי לחוקים אחרים בעולם - במיוחד לחוק שנהוג במדינת דלאוור בארה"ב. חשוב להבין שדלאוור אינה סתם מדינה קטנה בארה"ב - היא המדינה שבה רשומות רוב החברות הגדולות בארה"ב, והיא נחשבת למובילה עולמית בתחום דיני החברות. השפעתה על דיני התאגידים ברחבי העולם (ובישראל בפרט) משמעותית ביותר.

משמעות השינוי הייתה שלבעל המניות עומדת הזכות לפנות ולדרוש מהחברה לספק לו שלל מסמכים, תוך הקצאת זמן ומשאבים לא מבוטלים – אפילו לפני שהוא נדרש להראות, באופן רציני ומלא, שיש לו עילת תביעה מבוססת המצדיקה זאת. התוצאה: הגברה משמעותית של העומס על בתי המשפט, ויצירת כאב ראש לחברות עצמן, הנדרשות להתגונן בפני כמות הולכת וגוברת של בקשות שכאלה, שרבות מהן נוגעות ל"מסעות דיג" שיתבררו בעתיד כתביעות חסרות בסיס. ואמנם, הנתונים מראים שמאז חקיקת הסעיף, השימוש בכלי זה הלך והתגבר באופן דרמטי, משנה לשנה.

יותר ויותר בעלי מניות מנצלים את הכלי הזה - לפעמים בצדק, אך לעיתים גם ככלי לחץ על החברות. צריך להגיד, שלא בטוח ששאיבת ההשראה מהחוק בדלאוור בהקשר זה הייתה נכונה מלכתחילה. בדלאוור, בתי המשפט מציבים מגבלות קשיחות על בעלי מניות שמבקשים להגיש תביעה נגזרת, ולא מהססים לסלק על הסף רבות מהתביעות המוגשות. האפשרות לקבל שם מסמכים בשלב מוקדם נועדה, בין היתר, כדי לתת לבעלי המניות הזדמנות הוגנת לבסס את תביעותיהם, כדי להתמודד עם מדיניות קשוחה זו של בתי המשפט.

בישראל, לעומת זאת, האצבע של בתי המשפט ממילא קלה בהרבה על ההדק, והם נוטים לאפשר לתביעות נגזרות להתקדם ושלא לסלק אותן על הסף (גם אם הן אינן מבוססות די הצורך). הוספת שלב נוסף ומקדים יצרה סרבול שהוא לא פעם מיותר, ובעיקר גורם לפגיעה בחברות ללא תועלת של ממש.



כעת: דלאוור משנה כיוון

מכל מקום, לאחרונה חל שינוי משמעותי גם בדלאוור עצמה: רפורמה חדשה שנערכה ממש בימים אלה, צמצמה באופן ניכר את האפשרות של בעלי מניות לדרוש מסמכים. אפשרות זו הוגבלה למסמכים מסוימים בלבד, לתקופה של 3 שנים; התנאים לקבלת מסמכים אחרים הוקשחו, וניתנה לחברות אפשרות להציב תנאים לעיון במסמכים.

הסיבה לשינוי בדלאוור פשוטה: כמו בישראל, גם שם הזכות הרחבה לקבלת מסמכים הפכה לכלי לחץ בידי חלק מבעלי המניות. חברות נאלצו לספק כמויות עצומות של מסמכים, כולל למשל תכתובות אישיות ורגישות של מנהליהם, ועוד. מציאות זו פגעה באטרקטיביות של דלאוור כיעד מועדף לרישום חברות, וחיזקה את מגמת "בריחת" החברות ממנה (תופעה שכבר זכתה לכינוי "DExit"). הרפורמה כעת היא חלק מניסיון מצד המחוקק שם לצמצם את התופעה, ולהשיב לדלאוור את התדמית שהייתה לה כמדינה נוחה לחברות.  אחרי שהמדינה שעליה ביסס המחוקק את ההסדר הישראלי ביצעה פניית פרסה (לפחות חלקית), הגיע הזמן להרהר על ההסדר גם בישראל.

 אם הסיבה המקורית לשינוי הישראלי הייתה להתאים את החוק לסטנדרטים העולמיים, עלינו להיזהר ממצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו צעד אחד רחוק מדי, ביחס ליתר העולם. דלאוור, המובילה העולמית בתחום דיני החברות, כבר הסיקה את המסקנות המתבקשות. הגיע הזמן שגם ישראל תשקול לחשב מסלול מחדש.



המשמעות לישראל

אחרי שהמדינה שעליה ביסס המחוקק את ההסדר הישראלי ביצעה פניית פרסה (לפחות חלקית), הגיע הזמן להרהר על ההסדר גם בישראל. אם הסיבה המקורית לשינוי הישראלי הייתה להתאים את החוק לסטנדרטים העולמיים, עלינו להיזהר ממצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו צעד אחד רחוק מדי, ביחס ליתר העולם. דלאוור, המובילה העולמית בתחום דיני החברות, כבר הסיקה את המסקנות המתבקשות. הגיע הזמן שגם ישראל תשקול לחשב מסלול מחדש.


נכתב על ידי נועם זמיר ויחיאל אורן-הרוש, ממחלקת הליטיגציה של ש. הורוביץ ושות'.


תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    מעניין. תודה. (ל"ת)
    הקורא 28/04/2025 12:26
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    מישהו אמר טבע (ל"ת)
    אנונימי 27/04/2025 19:40
    הגב לתגובה זו
אפליקציות מסחר (גרוק)אפליקציות מסחר (גרוק)
מחקר

המחקרים שחושפים איך אפליקציות המסחר הורסות את תיק ההשקעות שלכם

חוקרים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם ניתחו את התנהגותם של משקיעים וגילו: המעבר למסחר באפליקציות מוביל להפסדים; הסיבה: שילוב הרסני של טכנולוגיה, פסיכולוגיה והטיות קוגניטיביות

עוזי גרסטמן |

השנה היא 2010. משקיע ממוצע פותח את תוכנת המסחר במחשב הביתי, קורא דוחות כספיים, מנתח נתונים, בודק גרפים ורק אז מקבל החלטת השקעה. במהירות קדימה להיום - משקיע שוכב במיטה בשעה 22:17, גולל בפיד של אינסטגרם, רואה התראה שמניית אפל ירדה 2%, ותוך 10 שניות מוכר את כל האחזקות שלו. ברוכים הבאים לעידן החדש של שוק ההון, עידן שבו אפליקציות המסחר הפכו את המסחר לנגיש, מהיר, מרגש,. עידן שבו הרשתות מוצפות ב"מומחים" למניות, עידן שבו משקיעים חדשים הם לא באמת משקיעים - אלא מהמרים. 

המשקיעים החדשים נולדו לאפליקציות המסחר, אבל גם משקיעים וותיקים הופכים להיות מכורים יותר לנוחות, לריגושים, "למשחק", ומקבלים החלטות מהירות שהם יותר הימורים מאשר השקעות. בורסה היא לא קזינו. נסחרות בה חברות עם ערך ומי שבודק, מנתח ומשקיע לאורך זמן, מקבל תמורה. השקעה בבורסה נשענת על הבנה, מומחיות וניתוח. הימור מנגד נשען על מזל. בהימור לרוב מפסידים. מחקרים מוכיחים שמסחר באפליקציות גורם לכם להפסיד יותר מאשר במסחר במערכות אחרות. כלומר, הנגישות, המהירות, הפיתוי הופך את ההשקעה להימור - ככה אתם מפסידים אלפי דולרים בשנה.     

למעשה, העידן הדיגיטלי הבטיח ל"דמוקרטיזציה של שוק ההון". אפליקציות מסחר נוחות ונגישות אמורות היו להפוך כל אחד למשקיע חכם ומיומן. אבל סדרת מחקרים אקדמיים מהשנים האחרונות חושפת תמונה הפוכה: הטכנולוגיה שאמורה הייתה לעזור לנו דווקא פוגעת בביצועי ההשקעות שלנו באופן דרמטי.

המחקר המרכזי: השקעות חכמות?

המחקר המקיף ביותר בתחום פורסם תחת הכותרת "Smart(Phone) Investing? A within Investor-Time Analysis of New Technologies and Trading Behavior" על ידי צוות חוקרים בינלאומי: אנקיט קלדה (Assistant Professor of Finance מאוניברסיטת אינדיאנה), בנג'מין לוס (Associate Professor מאוניברסיטת הטכנולוגיה של סידני), אלסנדרו פרביטרו (Associate Professor of Finance מאוניברסיטת אינדיאנה) ופרופ' אנדראס האקת'ל (Professor of Finance מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט).

המחקר, שניתח התנהגות של אלפי משקיעים גרמנים לאורך מספר שנים, מצא שהמעבר מפלטפורמות מסחר מסורתיות לאפליקציות סמארטפון מוביל לעלייה דרמטית בנפח המסחר ולירידה בביצועים. החוקרים תיעדו שמשקיעים שעברו לאפליקציות הגבירו את פעילות המסחר שלהם באופן משמעותי, תוך כדי נטילת סיכונים גבוהים יותר והחזקת תיקים פחות מגוונים.

בנקים
צילום: אילוסטרציה
ניתוח Bizportal

כמה יפסידו הבנקים מהורדת הריבית?

אחרי הפסקת האש, עסקת החטופים ומדד המחירים המפתיע, הריבית בדרך למטה וזה רק שאלה של עד כמה עמוק היא תרד; ברקע הבנקים מאבדים גובה, ועולה השאלה: עד כמה הבנקים יושפעו מהורדת הריבית?

תמיר חכמוף |
נושאים בכתבה בנקים ריבית

למרות שבבנק ישראל אמרו אתמול שלא יורידו את הריבית “לפני הזמן”, כולם מבינים שהזמן הזה מתקרב. העסקה לשחרור החטופים, הפסקת האש וההתייצבות הביטחונית, יחד עם מדד המחירים לצרכן שפורסם אתמול והפתיע כלפי מטה (מדד המחירים בספטמבר ירד ב-0.6%; גם מחירי הדירות ירדו ב-0.6%; מה זה אומר להמשך?), מחזקים את ההערכות שהריבית תרד כבר בהחלטה הקרובה, ושתהליך ההפחתה יימשך גם אל תוך השנה הבאה. אחרי כמעט שנתיים של סביבת ריבית גבוהה, עולה השאלה איך הורדת הריבית תשפיע על הבנקים, שנהנו עד כה מתקופה שהייתה כמעט חלומית מבחינתם עם רווחים חסרי תקדים.

בסוף היום, מודל הרווח של הבנקים מהריבית דיי פשוט: הם מרוויחים על ההפרש שבין מה שהם גובים על ההלוואות למה שהם משלמים על הפיקדונות. כשהריבית במשק גבוהה, ההכנסות על הלוואות ומשכנתאות מזנקות, אבל כשהריבית תרד, הם ירוויחו פחות על אותן הלוואות. במקביל גם ההוצאות שלהם על פיקדונות יקטנו, כי הם ישלמו לציבור פחות ריבית על החסכונות. אלא שזה לא מתאזן אחד לאחד, ההכנסות יורדות מהר יותר והן גדולות יותר, וההוצאות יורדות לאט יותר והן קטנות יותר, כך שבמאזן הכולל הבנקים צפויים להרוויח פחות.

צריך לזכור שהבנקים מרוויחים כסף ממספר מקורות: עמלות מניהול חשבון, פעולות בשוק ההון, המרות מט"ח, כרטיסי אשראי, וכן גם השקעות כמו גם מקורות נוספים, אבל הרווח העיקרי של הפעילות נמצא בהכנסות נטו מריבית, המרווח שבין הריבית שהם גובים על הלוואות לריבית שהם משלמים על פיקדונות שמהווה מעל 70% מהיקף ההכנסות של הבנקים. 

בשנים האחרונות המרווח הזה זינק לשיאים שלא נראו כאן שנים. הריבית הגבוהה הגדילה את ההכנסות מריבית בקצב מהיר יותר מהוצאות הריבית על הפיקדונות, בעיקר משום שחלק גדול מהציבור מחזיק כספים בעו"ש והריביות על הפיקדונות לא צמחו כמו הריביות על ההלוואות. זו הייתה תקופה שבה כל העלאת ריבית ירדה לשורה התחתונה של הבנקים, והובילה לרווחים היסטוריים.

אבל גם הפרק הזה מתקרב לסיום. כשהריבית יורדת, ההכנסות מריבית, קרי מהלוואות, משכנתאות ואשראי עסקי, מצטמצמות. במקביל, גם הוצאות הריבית של הבנקים על הפיקדונות יורדות, אבל לא באותו קצב. התוצאה היא שחיקה מסוימת במרווח הריבית, ובמילים פשוטות, ירידה ברווחיות.