השותפות פורקה, שותף אחד תבע - ואז התגלתה האמת על העסק
שני אנשים שהקימו שותפות בתחום הקמת וקידום אתרי אינטרנט, הסתכסכו ונפרדו. לטענת אחד מהם, הוא הוטעה על ידי השני לחשוב כי מדובר בעסק רווחי, ולכן הוא הסכים להשקיע בעסק 465 אלף שקל. ואולם בדיעבד התברר כי השותפות לא שווה אפילו אגורה, והכסף שהוא השקיע ירד לטמיון. השופט מוחמד עלי מבית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי על השני לפצות אותו בגובה ההשקעה, בתוספת הוצאות משפט.
הצדדים נפגשו והכירו במקרה ב-2017 והחליטו להקים פעילות עסקית משותפת. בפברואר 2018 הם חתמו על "הסכם יסוד שותפות", שלפיו הם מעוניינים להקים שותפות רשומה שעיקר עיסוקה בהקמה וקידום של אתרי אינטרנט. עוד צוין בהסכם כי התובע השקיע בעסק 465 אלף שקל, וכי עליו להעביר 270 אלף שקל נוספים בפריסה לתשלומים כדי לרכוש 49% מהשותפות, שכן שוויה הוערך אז בסכום של 1.5 מיליון שקל.
הפעילות העסקית לא האריכה ימים בשל סכסוך שהתגלע בין הצדדים, וכעבור שלושה חודשים ממועד החתימה על ההסכם, הודיע התובע לנתבע על סיום יחסי השותפות ביניהם. בחלוף חודשיים נוספים, הוא הגיש את התביעה לבית המשפט, שבה דרש את השבת ההשקעה שלו בשותפות.
לטענתו, הנתבע רימה אותו והציג בפניו מצגים מטעים באשר לפעילות העסק, מה שגרם לו לטעות באשר לשווי שלו ולהיכנס לשותפות ללא כל היגיון פיננסי. לטענתו, מדובר בהטעיה לפי חוק החוזים, שמצדיקה את ביטול ההסכם והשבת ההשקעה. מנגד, טען הנתבע כי לא היתה שום הטעיה מצדו, וכי מדובר רק בטעות שביצע השותף שלו לשעבר לגבי הכדאיות של העסקה, שהיא לא עילה לביטול של החוזה.
- זאפ ניצחה את משרד עוה"ד: נדחו טענות לכישלון בתמורה
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לצורך הבירור של התביעה מונתה רואת חשבון מטעם בית המשפט, שתפקידה היה, בין היתר, לבחון את השווי של השותפות בתקופה הרלוונטית לתביעה. המסקנה שלה היתה לא פחות ממדהימה. רואת החשבון העריכה כי העסק הנ"ל שווה למעשה אפס שקלים, כך שגם 49% מהשותפות - חלקו של התובע, שווה אפס ולא מאות אלפי שקלים, כפי שנקבע במסגרת ההסכם.
השופט עלי הסביר כי השאלה המרכזית שניצבת בפניו היא אם הנתבע רימה את התובע בנוגע לשווי העסק. הוא הדגיש כי היה מדובר בעסק של הנתבע, שאליו הצטרף התובע, לכן על הנתבע חלה חובת גילוי מוגברת ביחס לפעילות העסקית.
הנתבע לא סיפק מידע מפורט
השופט גם קבע כי הנתבע לא סיפק מידע מפורט על הפרמטרים שנלקחו בחשבון בהערכת שווי העסק, כאשר "היעדר פירוט בנושא שהוא בלב ליבתו של הסכסוך, לגבי נתונים שמצויים ברשות הנתבע, פועלת לחובתו". המסקנה של השופט היתה כי התובע התקשר בהסכם השותפות בעקבות הסתרת מידע מצד הנתבע לגבי מצבו האמיתי של העסק. "ההטעיה היא לגבי נתון שהוא בבחינת קודש הקודשים של העסקה – שוויו של העסק", כתב השופט עלי.
- מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
השופט ציין אמנם כי התובע התרשל בכך שהזרים את הכסף שלו למיזם מבלי שהתייעץ קודם לכן עם עורך דין או רואה חשבון, כדי לוודא שההשקעה שלו בטוחה, אבל לא מדובר רק בטעות מצדו - אלא גם בהטעיה, ולכן הוא זכאי לקבל בחזרה את ההשקעה שלו. לכן נקבע על ידי בית המשפט כי הנתבע ישלם לתובע סכום של 624,223 שקל – סכום שמגלם את השקעת התובע במיזם, בתוספת הוצאות המשפט שלהן הוא זכאי בעקבות זכייתו בהליך.
שותפות היא התאגדות משפטית בין כמה שותפים (כמה בני אדם, כמה חברות וכו'), שמנהלים ביחד עסק לשם הפקת רווחים, ולא מאוגדים באופן אחר כמו בחברה בערבון מוגבל או אגודה שיתופית. לאחר הקמת השותפות, כל שותף שעושה עסק מהסוג שהשותפות עושה, מחייב בכך את השותפות ואת יתר השותפים, אלא אם היו נסיבות מיוחדות. השותפים זכאים לנתח מהרווחים של השותפות כפי שהוסכם ביניהם, ובניגוד לצורות אחרות של התאגדות, כמו חברה בע"מ, הם חבים בחובות של השותפות באופן אישי. השותפות הרשומה יכולה לתבוע ולהיתבע. אין הפרדה בין השותפות לשותפים בנוגע לחובות השותפות, וזאת בניגוד לחברה בע"מ. השותפים, כאמור, אחראים באופן בלתי מוגבל, ביחד ולחוד, לחובות של השותפות, למעט האחריות של שותף מוגבל בשותפות מוגבלת. נושים של השותפות עלולים לתבוע באופן אישי את השותפים ולפרוע מהכיס הפרטי שלהם את חובות השותפות. יש לשלם אגרה לרשם השותפויות בעת רישום השותפות וכן אגרה שנתית בכל שנה.
הסכמי שותפות מהווים מסגרת משפטית לשיתוף פעולה כלכלי בין שותפים. סעיפי הפירוק בהסכמים אלו כמו כן, גם הם בעלי חשיבות רבה; שכן מתפקידם לקבוע את הכללים וההסדרים שיחולו, במקרה של פירוק שותפות מרצון או שלא מרצון. קביעת סעיפי פירוק ברורים ומפורטים מראש חיונית כדי להגן על זכויות השותפים, למנוע מחלוקות בעת הפירוק ולאפשר חלוקה הוגנת של נכסי השותפות. במאמר זה, נבחן את הנושאים העיקריים שיש להתייחס אליהם במסגרת סעיפי הפירוק, כגון חלוקה של נכסים, הסדרי ניהול, זכות סירוב ראשונה ועוד.
- 1.אבל צריך גם ריבית, פיצוי וכו (ל"ת)אלון 29/04/2024 11:54הגב לתגובה זו

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
