תושבי נחל עוז שבגבול עם עזה סופגים אש כבר 14 שנה ללא מענה מצד ממשלות ישראל. ביום שישי האחרון נהרג בקיבוץ דניאל טרגרמן, ילד בן 4. ענת מעוז, תושבת נחל עוז, מספרת ל-Bizportal על החיים בסכנה יומיומית מזה תקופה ארוכה ומעבירה ביקורת קשה על הנהגת המדינה שכשלה בנסיונה להגן על התושבים.

מה תוכלי לספר על משפחת טרגרמן?

"הכרתי את המשפחה, אנשים מקסימים. הם באו לחיות איתנו וזה לא כל כך טריוויאלי. הם היו מאוד מחוברים, פעילים ושותפים למה שקורה בקהילה. זה עצב גדול היום".

ענת מעוז, נשואה + 3. היא עובדת בחברת התוכנה אמדוקס בסניף שדרות. בעלה חקלאי ושניהם החליטו להישאר בקיבוץ למרות המצב הקשה. ילדה אחת חיילת בקרקל ושניים ישנים במקומות שונים. "אנחנו מפוזרים כבר חודשיים ברחבי הארץ כדי לשרוד. זה שבר גדול", היא מספרת.

ענת מעוז: "אנחנו במציאות הזאת המון שנים. היו בעבר פגיעות קטלניות בכפר עזה, בנתיב העשרה ועכשיו אצלנו. אנחנו לא חסינים. כל הזמן חיים עם סטטיסטיקה ומקווים שתהיה לטובתנו, אבל זה היה צפוי שבסוף מישהו ימות ועצוב שזה קורה, זה היה רק ענין של זמן. ההנהגה יכולה הייתה למנוע את המוות של דניאל ואפשר למנוע את האירוע הבא באמצעות נסיון פתרון עם אופק רחוק".

איפה את עכשיו?

אני בדרך להלוויה של דניאל. נוסעת מאשקלון לנחל עוז ומשם ניסע ביחד עם עוד חברים. אני רואה מסביב עולם כמנהגו נוהג. המציאות שאנו חיים בה לא יכולה להיות מובנת למי שגר רחוק - זאת מציאות שלא מאפשרת גידול ילדים, החיים שלנו זה לא חיים, אך יש לנו דחף לחיות במקום שהוא הבית שלנו".

שר הבטחון, הרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום המליצו לתושבי עוטף עזה לחזור לבתיהם. מה דעתך על כך?

"זה חוסר אחריות. עכשיו כשאני נוסעת הביתה אני צריכה להראות תעודת זהות. אני לא מכירה עוד יישוב כזה בארץ. אנחנו ברולטה רוסית - איך הם לקחו אחריות ואמרו לנו לחזור? דניאל יכול היה להיות בחיים אם ההורים שלו היו יודעים ששר הביטחון והרמטכ"ל חושבים שזה אזור מסוכן ושאסור להם להיכנס, אך הם נתנו אמון במערכת".

"מיגנו לנו את הגנים ואמרו לנו שבטוח לחזור הביתה ושיפרחו כלניות. זאת הייתה אמירה לא אחראית של הרמטכ"ל. קברניטי המדינה צריכים לעשות חשבון נפש ואולי צריך להכריז לתקופה מסויימת על האזור כשטח צבאי סגור עד שיהיה פתרון".

מה הפתרון למצב?

"הפתרון לא במאבק מלחמתי פיסי בלבד, אלא צריך לפעול בדרך חכמה ולדבר עם השכנים בדרך של פתרון מדיני".

האם שקלת לעזוב?

"ודאי. מי שאוהב את המקום לוקח בחשבון פרמטרים מאוד כבדים בהחלטות האלה. אנחנו עובדים מאוד קשה על קליטה של חברים חדשים בקיבוץ, כמו כל יישוב בארץ וזה לא מתאפשר כי כל מלחמה כזאת מורידה אותנו שוב למטה ובטח אירועים קטלנים".