היחצנית של ועד הרכבת: "נתפסו פה לצבעוניות של בנאדם מסוים, אדרעי היא לא פוליטיקאית - היא מנהיגת עובדים"

מאבק עובדי הרכבת עלה על פסים שפויים: אתמול (יום ב') נודע כי בית הדין הארצי לעבודה אישר את ההסכם בין יו"ר ההסתדרות לבין שר התחבורה, שלפיו בשבועיים הקרובים יתנהל משא ומתן בין הנהלת הרכבת לבין חברת בומברדייה בעניין תחזוקתם של הקרונות החדשים. עוד נודע, כי במהלך הזמן הזה לא תיפתח כל שביתה מצד העובדים וכי גם לאחר מכן הרכבת תמשיך לפעול בימי ראשון וחמישי.

כעת עולות השאלות, איך קרה שוועד עובדי הרכבת איבד את הציבור, חטף עליהום תקשורתי כפי שלא נראה זמן רב וגם הביא את השר הממונה לצאת בהצהרות חד צדדיות ואגרסיביות. לא בדיוק הישגים להתפאר. במהלך מאבק הרופאים האחרון רוקנו המתמחים את בתי החולים מכוח אדם ואילו הציבור, מצדו, נתן את ידו לכך. בשבועיים האחרונים, כשעובדי הרכבת נכנסו לתפקיד 'עושי הרעש', תגובתו של הציבור הייתה דווקא שלילית. מדוע כך? גלי גבאי, יועצת התקשורת של הוועד, אומרת לאייס כי הסיבה נעוצה בעובדה, היא שעד כה לא היה כל עיסוק במהות המאבק אלא רק ב'צעדי הייאוש' שננקטו על ידי העובדים.

המהות, מממשיכה גבאי ומסבירה, היא האפשרות שעובדי הרכבת יישארו מחוסרי מקור פרנסה עם כניסתה לתמונה של החברה החיצונית בומברדייה, שבעתיד הלא רחוק עשויה לקבל אליה את הטיפול בקרונות; "זה כמו להגיד לעובדים 'בואו ניקח את העתיד שלכם ונעביר אותו למישהו אחר'. מה שאנשים לא יודעים הוא, שבמשך השנה וחצי האחרונות התנהל פה משא ומתן שהסתיים בלא כלום, ולמה? כי פשוט לא הקשיבו לעובדים וכי התייחסו אליהם באטימות".

-והעובדה שלא הקשיבו היא סיבה מספיק חזקה לשתק את הרכבת שוב ושוב? "קודם כל, חשוב לומר שבניגוד לפרסומים, השביתה האחרונה נקבעה באישור. אם מתמקדים בדברים האחרים שנעשו, כמו למשל אי ההגעה לבית הדין, צריך להבין שישנם רגעים שבהם מאבקים הופכים קשים עד כדי כך, שדברים פשוט יוצאים מפרופורציה".

-ואז קורה מה שקרה לפני כשבוע? "כן, אנשים יוצאים באקט של ייאוש. במקרה הזה, מה שוועד העובדים וגילה אדרעי, שעומדת בראשו, עשו לא היה משהו מכוון או מתוכנן אלא מתן תשובה ליחס שאותו הם ספגו במשך יותר מדי זמן. הם אמנם מצרים על כך עכשיו אבל זה מה שקרה".

-הסיבות אולי מוצדקות אבל בניגוד למה שהיה עם הרופאים, למשל, עובדי הרכבת ממש לא זכו לאהדה וספק אם יזכו לה אי פעם. הציבור הוא לא כזה סלחני "שוב, הדברים נראים כך בגלל שלא הבהירו לאנשים את הנקודה האמתית. בסופו של דבר, אם מתייחסים לאדרעי, צריך לומר שהיא לא פוליטיקאית אלא מנהיגת עובדים שנמצאת בסד לחצים נורא. אסור לשכוח שיש לה מחויבות גם כלפי הציבור שלה". -נכון, אבל מבחינת הציבור הכללי, אפשר לומר שהדברים נתפסים קצת אחרת. ההצגה התקשורתית של העניין כולו לא עשתה חסד - לא עם אדרעי ולא עם העובדים "נכון, כי נתפסו כאן לצבעוניות של בנאדם מסוים במקום לדברים שהוא ומי שתלוי בו נאבקים עליהם. היו פה כמה דברים לא נכונים, אבל העיקר הוא אי עיסוק בעניין האמתי".

-אז איך משנים את הרושם, במיוחד בזירה התקשורתית? "לדעתי, בימים האחרונים כבר רואים קו אחר של חשיבה, בעיקר כי ההסתדרות נרתמה למאבק. סוף סוף יצא המרצע מן השק ועכשיו, לראשונה, מתייחסים לתוכן ולא ל'מסביב' ורואים שיש כאן ציבור שלם שבעוד שנה-שנתיים עלול להגיד להתראות לעבודה שלו לטובת עובדי קבלן. עכשיו, ככל שנכנסים לתקופה יותר שקטה, המהות שהזכרתי קודם הולכת וצפה כלפי מעלה".