הכתבה הזו מופיעה בגיליון 23 באפריל, 2012 במגזין פורבס - נכתבה על ידי מארק גרשטיין, אנליסט השקעות המתמחה בשקעות ני"ע מבוססות חוקים ואסטרטגיות. גרשטיין כתב שני ספרים על 'סינון מניות' והוא העורך של ה"דיווח על מניות מתומחרות בחסר" של פורבס.

זה קל לכתוב ולחפש חברות שיתנו לך הכנסה צדדית כלשהי, יותר קל למצוא אותם באזור של החברות ש'מפוצצות במזומנים'. מספיק רק להסתכל על הטירוף שהולך סביב מניות אפל (סימול: AAPL), אשר השמועות על מזומנים בסכום של כ-100 מיליארד דולרים מגיעות לאוזני המשקיעים.

לרוב המשקיעים, 'ערימה גדולה של מזומנים' במאזנה של חברה, מציעה כרית של רכות ונוחות לזמנים קשים. והערימה הזו גם אומרת שאפשר לממן את הצמיחה בחברה מבלי לקחת חוב נוסף, או מבלי לדלל את בעלי המניות הקיימים.

יותר מעניין את המשקיעים הם 'קניות מניות באוצר' ותשלומי דיבידנדים. קחו שוב את אפל כדוגמא לחברה שהכריזה על 2 המהלכים הללו רק לאחרונה. משקיעים שהחזיקו במניית החברה העשירה במזומנים הזו 'תוגמלו' בעין יפה.

אבל יש להסתכל גם על הצד השני - האם זה באמת שווה לשבת בצד ולהחזיק במניה בחברה שמרוויחה תשואות חיוביות על המזומנים שלה, בזמן שהיא מחכה, ואולי עד לאינסוף, להנהלה שלה כדי שתחליט מה לעשות עם כל הכסף הזה? אחרי הכל, היו כבר מקרים בהם ההנהלה 'בזבזה' את הסעיף היקר של החברה על מיזוגים ורכישות לא נכונים או על בונוסים שמנים לבעלי עניין.

מארק גרשטיין מסביר כי הוא התחיל ביצירת חוקים שיבדילו בין הפירמות המקומיות בארה"ב - אלו שיש להם תזרים מזומנים חופשי (FCF) בכל אחד מ-2 השנים הפיסקליות שקדמו לבדיקה, ול-12 החודשים (בשנה הפיסקלית הנוכחית). גרשטיין 'מחק' מהמשחק מניות שנסחרות רק מעבר לדלפק (OTC), ודרש ממוצע של 60 יום בנתון נפח המסחר שיהיה מעל 15,000 מניות. זאת ועוד, הוא הציב את רף שווי השוק המינימלי על 200 מיליון דולר.

הכותב המשיך וציין כי הוא גם 'מחק' מהמשחק פירמות פיננסיות, וגם כאלה שהוגדרו מתחום ה'ביוטק'. גרשטיין מציין כי מניות של חברות ביוטק הן מטעות בסעיף המזומנים שלהן, כיוון שבדרך כלל הסעיף כולל השקעות שנעשו ע"י שותפים, ולא על ידי פעילות עסקית.

בשלב האחרון הוא דרג את 985 החברות שעברו את כל החוקים לעיל על סמך המדד - "מזומן למניה" (נקי מכל חוב), כאחוז ממחיר המניה בשוק - והתמקד ב-10 המניות המובילות לפי מדד זה.

8 מתוך 10 המניות היו חברות טכנולוגיה, וכללו 4 יצרנים של מוליכים למחצה (semiconductor ). להלן כמה מהחברות אותן מצא גרשטיין, מדורגות לפי שיעור המזומן החופשי מתוך מחיר המניה:

חברת טלנב (סימול: TNAV) בשיעור של 64%. חברת דיגיטל ריבר (סימול: DRIV) בשיעור של 55%. חברת סופרטקס (סימול: SUPX) בשיעור של 58% וחברת אינפוספייס (סימול: INSP) בשיעור מזומן חופשי ביחס למחיר המניה של 58%.

בבדיקה שביצע גרשטיין, באופן מעניין, מניות הטכנלוגיה נמצאו ברשימת החברות העשירות במזומנים במהלך רוב העשור. העסקים האלה יכולים 'לזרוק' כמות עצומה של מזומנים בזמנים טובים, ולהשתמש בהם על מנת להגן על עצמם נגד טרנדים עסקיים וולטיליים, כמו הפסדים גדולים בזמנים קשים או בין מחזורי מוצר קצרים.

כשיוצאים מסקטור הטכנולוגיה, ומתמקדים בחברות שהן 'פרות מזומנים' הדברים לעיתים נעשים אף יותר מעניינים. כשהכותב הריץ את המודלים שלו מבלי מניות הטכנלוגיה, הוא הוכיח כי 1,000 דולרים שהושקעו בינואר 2002, הפכו ל-10,992 עד אמצע מרץ 2012. וזאת לעומת, 1,000 דולרים שהושקעו בינואר 2012 בכלל המדד, שהפכו ל-5,337 דולר עד אמצע מרץ 2012 (כולל מניות הטכנולוגיה), זאת בהשוואה להשקעה במדד ראסל 2000 שהיה מניב 1,682 דולר 'בלבד'.

להלן כמה 'פרות מזומנים' שאינן מסקטור הטכנולוגיה:

חברת בליית' (סימול: BTH) הינה חברה מקונטיקט אשר עוסקת בשיווק. יועצי החברה עורכים 'מסיבות' בבתים פרטיים שם הם מוכרים, בין היתר, נרות ריחניים. בשנת 2011 היו לה כמעט 900 מיליון דולר בהכנסות, וכ-235 מיליון דולר במזומן במאזני החברה. מזומן נכון לכתיבת הכתבה סעיף המזומנים היווה 38% ממחיר המניה שלה.

חברת ג'קס פאסיפיק (סימול: JAKK) היא מניה שנמצאת תדיר ברשימת החברות בעלות 'פרות מזומנים'. המזומנים מהווים 36% ממחיר המניה של החברה, אך יש להיזהר מעט מיצרנית הצעצועים הזו. החברה דחתה לאחרונה הצעה של כ-20 דולר למניה ממשקיע מקרן אוקטרי.

חברת פישר תקשורת (סימול: FSCI) מסיאטל היא חברת שידור קטנה אשר מתגוננת כל העת ממינוף. החברה אפילו מכרה וחכרה מחדש את משרדי ההנהלה שלה, ו'נפטרה' מכל החוב. יש לה כרית מזומנים אדירה שמהווה 64% ממחיר המניה שלה.

חברת ווט סיל (סימול: WTSLA) היא מוכרנית 'מתקשה' של מוצרי אופנה לנערות מתבגרות. ב-2002 המניה נמכרה במחיר 24 דולר. המזומן היום מהווה כ-49% ממחיר המניה שלה, והמנכ"לית החדשה שלה, סוזן מקגלה (שהגיעה מאמריקן איגל), הובאה כדי 'להפוך מחדש את המקום'. אם הטרנדים של מכירות גדלות לא יחולו, מקגלה עלולה לשקול להעלות דיבידנדים או לקנות עוד מניות באוצר.